עדה יונת

עדה יונת (1939–2026) הקדישה את מחקרה להבנת אחד המנגנונים הבסיסיים של החיים: הריבוזום, שבו המידע הגנטי מתורגם לחלבונים. כדי לגלות כיצד הוא פועל, ביקשה לראות את המבנה המורכב שלו ברמת האטומים. המשימה שנחשבה קשה במיוחד נעשתה, בזכות עבודתה ועבודת עמיתיה, לאחד ההישגים הגדולים בביולוגיה המבנית.

סקרנות שצמחה למרות המחסור

יונת נולדה בירושלים למשפחה מעוטת אמצעים. לאחר מות אביה עברה המשפחה לתל אביב, והיא סייעה בפרנסתה גם באמצעות שיעורים פרטיים. היא למדה כימיה וביוכימיה באוניברסיטה העברית והשלימה ב־1968 דוקטורט במכון ויצמן על מבנה הקולגן בהנחיית וולפי טראוב. לאחר מחקר בארצות הברית חזרה למכון, וב־1970 הקימה בו מעבדה לקריסטלוגרפיה של חלבונים.

לחשוף את מכונת ייצור החלבונים

הריבוזום הוא מבנה גדול, מורכב ורגיש. כדי לחקור אותו באמצעות קרני רנטגן נדרשו גבישים מתאימים ודרכים לצמצם את הנזק שגורמת הקרינה. יונת וקבוצות המחקר שלה פיתחו שיטות עבודה שאפשרו להתקדם אל מבנים מפורטים יותר. העבודה כללה שיתוף פעולה בינלאומי וקבוצות שפעלו במכון ויצמן ובגרמניה.

הבנת מבנה הריבוזום הבהירה כיצד הוא מחבר חומצות אמינו לחלבונים ואיך אנטיביוטיקות מסוימות נקשרות לריבוזום החיידקי ומשבשות את פעילותו. מחקרה העמיק את הבסיס להבנת פעולתן של תרופות אלה ולחיפוש גישות טיפוליות נוספות.

פרס נובל ומורשת של הוראה

ב־2009 חלקה יונת את פרס נובל לכימיה עם ונקטרמן רמאקרישנן ותומאס סטייץ. היא הייתה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל. לצד ההישגים טיפחה חוקרים צעירים ופעלה לעידוד סקרנות מדעית. יונת נפטרה ב־31 באוגוסט 2026, לאחר קריירה ששילבה עקשנות ניסויית, יצירתיות ושיתופי פעולה ארוכי שנים.

מדוע עדה יונת ראויה לציון כערך חשוב במורשת

במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, עדה יונת מייצגת תרומה ישראלית להבנת תהליך המשותף לכל צורות החיים. מקומה נשען על ידע ששינה תחום שלם ועל דוגמה של חוקרת שהפכה קושי לשאלה שאפשר לעבוד עליה. הישגה הרחיב גם את הדרך שבה צעירות בישראל יכולות לדמיין את עתידן במדע.