נחום גוטמן

נחום גוטמן (1898–1980) יצר במילים ובתמונות, ולעיתים דווקא במפגש ביניהן. ציוריו, איוריו וספריו העניקו לחיי הארץ המתחדשים מראה מזוהה: חולות, רחובות, פרדסים, אנשים בתנועה ואור מקומי. הוא היה גם מספר בעל קול אישי, שהוביל ילדים וקוראים מבוגרים בין זיכרון להרפתקה. פרס ישראל לספרות ילדים שקיבל ב־1978 ביטא הכרה ביוצר שלא הפריד בין היכולת לראות לבין היכולת לספר.

בין סופרי אודסה לראשיתה של תל אביב

גוטמן נולד בטלנשטי שבבסרביה, כיום במולדובה, לאביו הסופר ש׳ בן־ציון ולאמו רבקה. בילדותו שהתה המשפחה באודסה, ובית אביו היה קשור לעולם הספרות העברית המתחדשת. ב־1905 עלתה המשפחה לארץ ישראל. נווה צדק, נווה שלום ואחוזת בית היו מן המקומות שבהם התפתח מבטו על הארץ ועל העיר הצומחת מתוכה.

הוא למד ציור בנעוריו ובהמשך בבצלאל, ולאחר מלחמת העולם הראשונה השתלם באירופה. המפגש עם אמנות מודרנית הצטרף לזיכרונות הבית, לנופים המקומיים ולתרבות העברית שבה גדל. הוא יצר שפה חזותית המסוגלת להכיל קלילות וסקרנות לצד תחושה של היסטוריה מתהווה.

לכתוב ולצייר את אותו מסע

גוטמן היה מן המזוהים עם "דבר לילדים", שבו פרסם איורים וסיפורים לאורך שנים. מסע לאפריקה בשנות השלושים הוליד יומן מסע מאויר שהפך לספר "בארץ לובנגולו מלך זולו". הטקסט והציור פועלים בו יחד: המספר נע, מגיב, מתפלא ומזמין את הקורא לשותפות בהרפתקה. זו יצירה ספרותית המשלבת מציאות ודמיון, ולא מדריך תיעודי לעמי אפריקה.

ב"שביל קליפות התפוזים", "החופש הגדול או תעלומת הארגזים" ובספרים נוספים, הציב גוטמן את הילד המתבונן בתוך עולם מוחשי של סכנה, תעלומה וגילוי. הקו המאויר אינו רק קישוט לטקסט. הוא מוסיף קצב, הומור ונקודת מבט, ולעיתים מאפשר לראות את מה שהמספר אינו אומר במפורש.

עיר קטנה המקבלת זיכרון

ב"עיר קטנה ואנשים בה מעט" חזר גוטמן אל ראשיתה של תל אביב. הוא תיאר אנשים, רחובות, בתים ומצבים שמהם נבנתה העיר, ונתן לחוויות ילדותו צורה משותפת שניתן להעבירה לקוראים. זיכרונותיו חשובים להבנת הדימוי התרבותי של תל אביב, לצד ההבחנה בין זיכרון אמנותי לבין תיעוד היסטורי שיש לבדוק מול מקורות נוספים.

העיסוק בעיר יצא גם מן הספר אל המרחב הציבורי. פסיפסיו, ובהם עבודתו במגדל שלום ופסיפס תולדות תל אביב, חיברו בין אמנות לבין מסלול התנועה של תושבים ומבקרים. דימויים של העיר נעשו חלק מן העיר עצמה.

ציור הארץ והמפגש עם הקורא הצעיר

גוטמן צייר גם נופים, דמויות וסצנות מטבריה, מן הכנרת וממקומות נוספים. הוא השתמש בצבע ובצורה כדי להעניק תחושת אור, חום ותנועה, והיה שותף לעיצובו של מבט אמנותי מקומי בתקופת היישוב ובראשית המדינה. במלחמת העצמאות תיעד ברישום את סביבתם של הלוחמים.

ההכרה ביצירתו כללה תערוכות, פרסים ומעמד מרכזי בספרות הילדים. מוזיאון נחום גוטמן לאמנות בנווה צדק מאפשר להמשיך לפגוש את רוחב עבודתו, מציור ורישום ועד ספר ואיור. מכלול היצירה מזכיר שקורא צעיר הוא גם צופה, ושתמונה יכולה לפתוח שיחה ספרותית שלמה.

מדוע נחום גוטמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

גוטמן ראוי למקומו במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, משום שסייע להעניק לתרבות העברית המתחדשת זיכרון חזותי וסיפורי. הוא חיבר בין דור סופרי התחייה לבין ילדים שגדלו בארץ, ובין סיפור פרטי לבין דמותה של עיר. יצירתו מאפשרת לפגוש את ראשית החיים הישראליים דרך פרטים, צבעים ומבט סקרן, ולגלות כיצד אמנות וספרות בונות יחד תחושת מקום.