מרטין קופר

מרטין קופר הוא מהנדס, ממציא ויזם יהודי־אמריקאי, מן הדמויות המרכזיות בתולדות התקשורת האלחוטית. בעת שעבד במוטורולה הוא הגה את רעיון הטלפון הסלולרי הידני, הנהיג את הצוות שבנה את המכשיר הניסיוני הראשון והדגים אותו בפומבי בניו יורק ב־3 באפריל 1973. הישגו לא הסתכם בבניית מכשיר חדש: הוא סייע לשנות את עצם תפיסת הטלפון, מקו המקושר לבית, למשרד או למכונית לאמצעי תקשורת אישי המלווה את האדם.

המכשיר שקופר החזיק באותו יום במנהטן היה גדול וכבד במונחים של ימינו, אך הוא גילם עיקרון שעיצב מחדש את חיי היום־יום בעולם כולו. הטלפונים החכמים, שירותי ההודעות, היישומים והרשתות הניידות של ימינו רחוקים מאוד מאותו אב־טיפוס, אולם כולם נשענים על המעבר שקופר וצוותו סייעו לחולל: תקשורת עם אדם, כמעט בכל מקום, ולא רק עם נקודה קבועה.

משיקגו להנדסת תקשורת

קופר נולד בשיקגו ב־26 בדצמבר 1928 למשפחה יהודית של מהגרים מאוקראינה. בשנת 1950 השלים תואר ראשון בהנדסת חשמל במכון הטכנולוגי של אילינוי, Illinois Institute of Technology, ובהמשך שירת בצי ארצות הברית בתקופת מלחמת קוריאה. בשנת 1957 השלים באותו מוסד גם תואר שני בהנדסת חשמל. המכון העניק לו דוקטור לשם כבוד בשנת 2004, ובהמשך הוא נמנה עם נאמניו לכל החיים.

לאחר תקופה קצרה בחברת Teletype הצטרף קופר למוטורולה בשנת 1954 כמהנדס פיתוח בכיר בתחום ציוד התקשורת הניידת. בשנים שבהן טלפונים ניידים היו בדרך כלל מערכות כבדות שהותקנו בכלי רכב, הוא עסק בפיתוח מכשירי רדיו קטנים ושימושיים יותר. בין המוצרים שפיתח היה מכשיר קשר נייד שיוצר עבור משטרת שיקגו ב־1967. עבודה זו חיברה בין הנדסה מעשית לבין הצורך לאפשר לבני אדם לנוע בחופשיות בזמן שהם מתקשרים.

הטלפון הסלולרי הופך למכשיר אישי

רעיון שהתחרה בתפיסה המקובלת

עקרון התקשורת הסלולרית היה מוכר עוד לפני עבודתו של קופר, ומעבדות בל פיתחו רעיונות ומערכות בתחום. אולם המערכות המוקדמות התמקדו בעיקר בטלפונים למכוניות, שנזקקו לציוד כבד שהותקן ברכב. קופר דגל בחזון אחר: הטלפון צריך להשתייך לאדם ולא למקום. מספר הטלפון, לפי תפיסה זו, אינו אמור לזהות שולחן, בית או מכונית, אלא אדם שאפשר להגיע אליו כשהוא בתנועה.

בראשית שנות ה־70 עמד קופר בראש חטיבת מערכות התקשורת של מוטורולה. בתמיכת הנהלת החברה הוא הרכיב צוות שבנה בתוך פחות משלושה חודשים אב־טיפוס עובד של טלפון סלולרי ידני. מאחורי ההדגמה המהירה עמדו שנים של ידע ברדיו נייד, במזעור רכיבים, באנטנות, בסוללות ובהקמת תשתית המסוגלת לחבר את המכשיר הנייד לרשת הטלפונים הקיימת.

השיחה מן המדרכה במנהטן

ב־3 באפריל 1973, לפני מסיבת עיתונאים במלון הילטון בניו יורק, יצא קופר לרחוב עם אב־הטיפוס של מוטורולה. בשדרה השישית הוא ביצע את השיחה הציבורית הראשונה מטלפון סלולרי ידני. הנמען היה ד"ר ג'ואל ס' אנגל ממעבדות בל, מתחרה מרכזי במרוץ לפיתוח תקשורת סלולרית. השיחה עברה דרך תחנת בסיס שמוטורולה התקינה על גג בניין סמוך והתחברה משם לרשת הטלפונים הקווית.

הבחירה להדגים את המכשיר על מדרכה, לעיני עיתונאים ועוברי אורח, המחישה את מה שקופר ביקש להשיג. זה לא היה טלפון למכונית או מתקן מעבדתי, אלא מכשיר שאדם יכול לשאת בידו ולהשתמש בו במרחב הציבורי. ההדגמה זכתה לחשיפה רחבה, ואב־הטיפוס הופיע ביולי 1973 על שער כתב העת Popular Science.

ב־17 באוקטובר 1973 הוגשה בקשת הפטנט האמריקאית על "מערכת טלפון רדיו". קופר נרשם כממציא הראשי לצד ג'ון פרנסיס מיטשל ומהנדסים נוספים שהשתתפו בעבודה; הפטנט הוענק לימים כמספר 3,906,166. ניסוח זה חשוב למורשת ההמצאה: קופר היה המנהיג והדמות המזוהה ביותר עם המיזם, אך הטלפון היה הישג הנדסי קבוצתי שנבנה במוטורולה.

מן האב־טיפוס אל מוצר מסחרי

הטלפון הניסיוני, שממנו התפתח קו המכשירים DynaTAC, שקל כ־1.1 קילוגרם ואורכו היה כ־25 סנטימטרים. זמן השיחה שלו היה כ־30 דקות, ולאחר מכן נדרשו שעות ארוכות לטעינה. הממדים האלה מדגישים עד כמה שאפתני היה עצם הרעיון בראשית שנות ה־70: לא רק ליצור שיחת רדיו, אלא לדחוס למכשיר ידני סוללה, משדר, מקלט וממשק חיוג שיוכלו לפעול כחלק מרשת סלולרית.

ההדגמה של 1973 הייתה נקודת פתיחה, לא מוצר מוגמר. קופר הוביל תהליך פיתוח ממושך, ומוטורולה השקיעה סכומים גדולים בהנדסה ובתשתיות לפני שהטלפון הגיע לשוק. לאחר כמה דורות של שיפור, אושר DynaTAC 8000X לשימוש מסחרי והושק ב־1983. הוא עדיין היה יקר ומסורבל, אך הוכיח שטלפון סלולרי אישי יכול להיות מוצר ממשי ולא רק חזון.

השינוי שהתפתח מכאן היה עמוק. תקשורת ניידת אפשרה לאנשים להזעיק עזרה, לנהל עבודה מחוץ למשרד, לשמור על קשר משפחתי במהלך נסיעות ולקבל מידע ללא תלות בקו קבוע. בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם נעשו הרשתות הסלולריות חלק מהתשתית המחברת משפחות, מוסדות, שירותי בריאות, ארגוני הצלה, עסקים ומערכות ציבוריות. קופר לא יצר לבדו את המערכות והשירותים שבאו אחר כך, אך עבודתו הייתה אבן דרך מכרעת במסלול שהפך אותם לאפשריים.

חדשנות רחבה בתוך מוטורולה

קופר עבד במוטורולה במשך 29 שנים והתקדם לתפקידי סגן נשיא ומנהל מחקר ופיתוח תאגידי. לצד הטלפון הסלולרי הוא היה מעורב בהרחבת מערכות איתורית כך שיוכלו לפעול על פני ערים ולא רק בתוך בניין יחיד. הוא הוביל או קידם גם פיתוחים ברדיו נייד, במערכות רדיו מקובצות, ברכיבי גביש קוורץ, ברכיבים פיאזואלקטריים, בתצוגות גביש נוזלי ובטכנולוגיית סטריאו AM.

אחד מסימני ההיכר של עבודתו היה השילוב בין הבנת הרכיב ההנדסי לבין ראיית המערכת השלמה: המכשיר, הרשת, הספקטרום, הרישוי והשימוש האנושי. תפיסה זו המשיכה ללוות אותו גם לאחר עזיבתו את מוטורולה.

יזם של תקשורת אלחוטית נגישה ויעילה

בשנת 1986 הקימו קופר ורעייתו ושותפתו העסקית, ארלין האריס, את Dyna LLC כבסיס לפיתוח חברות ומיזמים בתחום התקשורת. בין החברות שנולדו מסביבה היו Subscriber Computing, Cellular Pay Phone ו־SOS Wireless. פעילות זו ביטאה מעבר מהמצאת מכשיר יחיד לבניית שירותים המתאימים לקבוצות משתמשים שונות.

קופר היה ממייסדי Cellular Payphone, החברה האם שממנה התפתחה GreatCall. החברה נודעה בטלפון Jitterbug ובשירותים סלולריים שתוכננו בפשטות, בדגש על צורכיהם של אזרחים ותיקים. הרעיון היה שטכנולוגיה ניידת אינה מועילה אם ממשק מורכב מונע מאנשים להשתמש בה. כך התחבר חזון הטלפון האישי לשאלה חברתית ומעשית: כיצד הופכים תקשורת ניידת לנגישה גם למשתמשים שאינם מאמצים בקלות טכנולוגיות חדשות.

ב־1992 היה קופר ממייסדי ArrayComm, חברה שפיתחה תוכנה וטכנולוגיות לאנטנות חכמות. במקום להסתמך רק על הקצאת תדרים נוספים, אנטנות חכמות יכולות לכוון אותות ולנצל את הספקטרום ביעילות רבה יותר. החברה צברה מאות פטנטים שהוענקו או הוגשו ברחבי העולם, ועבודתה עסקה באחת הבעיות המרכזיות של העידן האלחוטי: כיצד לשרת מספר הולך וגדל של משתמשים ומכשירים באמצעות משאב תדרים מוגבל.

חוק קופר וחשיבה על הספקטרום

קופר ניסח תצפית הידועה כ"חוק קופר" או חוק היעילות הספקטרלית. לפי החוק, מספר שיחות הקול או עסקאות הנתונים שאפשר לקיים בו־זמנית בתחום נתון ובאותו אזור מוכפל בקירוב אחת ל־30 חודשים. התצפית מדגישה כי הגידול בקיבולת האלחוטית אינו נובע רק מהוספת תדרים; הוא נוצר גם בזכות מזעור תאים, שיפור אנטנות, עיבוד אותות מתקדם ושימוש חוזר וחכם בספקטרום.

במאמרים ובהרצאות עסק קופר במדיניות תדרים, במחקר ופיתוח, בפשטות השימוש ובכיוון שאליו מתקדמת התקשורת האישית. הוא השתתף גם בגופים מייעצים לממשל האמריקאי, ובהם מועצות שעסקו בטכנולוגיה ובמדיניות הספקטרום עבור רשות התקשורת הפדרלית ומשרד המסחר של ארצות הברית.

הכרה מקצועית

הישגיו של קופר זכו להכרה מצד מוסדות ההנדסה והמדע. בשנת 2010 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית בזכות הנהגתו ביצירת הטלפון הסלולרי הידני ובהבאתו לשימוש. בשנת 2013 קיבל את פרס צ'ארלס סטארק דרייפר של האקדמיה הלאומית להנדסה ואת פרס מרקוני, שניים מן הפרסים הבולטים בתחום ההנדסה והתקשורת. בשנת 2015 העניק לו IEEE את פרס מסארו איבוקה לאלקטרוניקה צרכנית על עבודתו החלוצית בטלפון הסלולרי הנייד.

בין ההוקרות הנוספות שקיבל נמנים מדליית המאה של IEEE ומעמד עמית הארגון, פרס Wharton Infosys לשינוי עסקי בשנת 1995, פרס נסיך אסטוריאס למחקר מדעי וטכני בשנת 2009, פרס וושינגטון בשנת 2012 ופרס מפעל חיים של אגודת מרקוני. הפרסים משקפים לא רק את הזיכרון הציבורי של אותה שיחה ב־1973, אלא עשרות שנים של עבודה על רשתות, אנטנות, ניצול תדרים והנגשת תקשורת אישית.

מורשתו של רעיון פשוט ורב־עוצמה

תרומתו המזוהה ביותר של קופר היא המעבר מטלפון המשרת מקום לטלפון המשרת אדם. העיקרון הזה נראה כיום מובן מאליו, אך הוא דרש בשעתו החלטה הנדסית ועסקית נועזת: להשקיע במכשיר אישי עוד לפני שהיו רשת מסחרית רחבה, שוק מוכח או רכיבים קטנים דיים ליצירת מוצר נוח.

הטלפון הנייד התפתח מאז לפלטפורמת מחשוב, ניווט, צילום, מסחר, לימוד ורפואה מרחוק. לא את כל ההתפתחויות האלה אפשר לייחס לקופר, והן פרי עבודתם של דורות רבים של מהנדסים וחברות. מקומו הייחודי הוא בנקודת המפנה: הוא הוביל את הצוות שהראה בפועל כי תקשורת סלולרית יכולה לצאת מן המכונית ומן המעבדה ולהיכנס לידו של אדם ברחוב.

מדוע מרטין קופר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מרטין קופר ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שסיפורו מחבר בין מורשת יהודית־אמריקאית של הגירה והשכלה לבין אחת מפריצות הדרך הטכנולוגיות המשפיעות של המאה ה־20. בן למשפחה יהודית שהיגרה מאוקראינה, הוא רכש הכשרה הנדסית, הנהיג צוותים בתעשייה והפך רעיון על חירות אישית בתקשורת למכשיר עובד ולבסוף למציאות מסחרית.

חשיבותו ל־Moreshet.com אינה נשענת על טענה להשפעה יהודית מוסדית שלא תועדה, אלא על הישג ממשי של ממציא יהודי שעבודתו שינתה גם את חייהם של יהודים וישראלים כחלק מן העולם המחובר. תקשורת סלולרית משמשת בישראל ובתפוצות לקשר משפחתי, לפעילות קהילתית, לעבודה, לחינוך, לרפואה ולסיוע בעת חירום. תיעוד פועלו במורשת מדגיש כיצד ידע הנדסי, מנהיגות צוותית והתמדה בפיתוח יכולים להשפיע על הדרך שבה מיליארדי בני אדם מתקשרים זה עם זה.