מרדכי קידר

ד״ר מרדכי (מוטי) קידר הוא מזרחן, חוקר תקשורת ושיח פוליטי בעולם הערבי, קצין מודיעין לשעבר ופרשן ישראלי. במשך עשרות שנים הוא שילב ניסיון מודיעיני מעשי, מחקר אקדמי ושליטה בערבית כדי להסביר לציבור הישראלי והבינלאומי את דרכי פעולתם של משטרים, תנועות אסלאמיות, כלי תקשורת ומבנים חברתיים במזרח התיכון. הוא נודע במיוחד במחקריו על משטר אסד בסוריה, בהופעותיו בערוצי תקשורת ערביים ובתוכניתו המדינית להקמת ישויות פלסטיניות מקומיות המבוססות על ערים, משפחות וחמולות.

ייחודו של קידר אינו נובע מתפקיד יחיד אלא מן החיבור בין כמה עולמות: ילדות בבית יהודי של עולים מפולין שאיבדו את משפחותיהם בשואה; שירות של כ־25 שנה באגף המודיעין; התמחות אקדמית בלשון הפוליטית הערבית; ופעילות ציבורית שבה הוא מציג את עמדותיו ישירות, ולעיתים בערבית, בפני קהלים שאינם רגילים לשמוע דובר ישראלי המתווכח מתוך היכרות עם שפתם ועם המושגים התרבותיים והדתיים המשמשים בשיח הציבורי שלהם.

שורשים יהודיים, חינוך ושירות באמ״ן

קידר נולד בתל אביב ב־25 בנובמבר 1952 בשם מרדכי קופרשמידט. הוריו עלו מפולין לארץ ישראל בשנות ה־30, לפני מלחמת העולם השנייה, ואילו בני משפחתם שנותרו באירופה נרצחו בשואה. יידיש הייתה שפתו הראשונה. הוא גדל בבית דתי, למד בבית הספר הממלכתי־דתי מירון בצפון תל אביב ולאחר מכן בתיכון צייטלין.

בשנת 1970 התגייס לצה״ל והחל שירות ממושך באגף המודיעין. במשך כ־25 שנה עסק בזירות הנוגעות לעולם הערבי והאסלאמי, ובכלל זה בעיתונות ובתקשורת הערבית, בשיח הפוליטי של מדינות ערב, בתנועות אסלאמיות ובזירה הפנימית בסוריה. את מרבית שירותו עשה ביחידה 8200, ובה מילא גם תפקיד של ראש ענף; הוא השתחרר בשנת 1995 בדרגת סגן־אלוף.

השירות המודיעיני העניק לעבודתו המאוחרת בסיס שאינו תיאורטי בלבד. כשקידר מנתח נאום, מאמר מערכת, תוכנית טלוויזיה או מסר של תנועה פוליטית, הוא בוחן לא רק את המילים המפורשות אלא גם את קהל היעד, הרקע התרבותי, המונחים הדתיים והמסר שהדובר מבקש להעביר מבלי לומר אותו ישירות. דרך קריאה זו עמדה במרכז עבודתו הן כחוקר והן כפרשן.

מן המודיעין אל המחקר האקדמי

קידר רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת בר־אילן. הוא למד ערבית ומדע המדינה והמשיך ללימודי דוקטורט שעסקו בלשון הפוליטית הפומבית של משטר אסד בסוריה — המסרים שהמשטר ביקש להפיץ והאמצעים הלשוניים והתקשורתיים שבהם השתמש. בשנת 2000 מונה למרצה באוניברסיטה, ובהמשך היה מרצה בגמלאות ועמית מחקר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים.

מחקרו על סוריה התמקד בשאלה יסודית להבנת משטרים סמכותניים: כיצד הם מייצרים לגיטימציה. במקום להסתפק בתיאור של מוסדות השלטון, קידר בחן את הרטוריקה של העיתונות הסורית בתקופות חאפז אל־אסד ובשאר אל־אסד ואת האופן שבו הוצגו מנהיגות, לאומיות, אויבים, יציבות והמשכיות שלטונית. מחקר זה הבשיל לספרו באנגלית Asad in Search of Legitimacy: Message and Rhetoric in the Syrian Press under Hafiz and Bashar, שראה אור בהוצאת Sussex Academic Press בשנת 2005.

עבודה נוספת שלו עסקה בתנועה האסלאמית בישראל. ספרו התנועה האיסלאמית בישראל, שפורסם בשנת 2002, הציג לקוראים עבריים היבטים בהתפתחותה של תנועה הפועלת בתוך החברה הערבית בישראל ומשלבת דת, קהילה ופעילות ציבורית. בשני תחומי המחקר — המשטר הסורי והאסלאם הפוליטי בישראל — תרומתו המרכזית הייתה בהנגשת מקורות, מושגים ודפוסי ביטוי ערביים לקורא הישראלי.

דובר ישראלי בזירת התקשורת הערבית

אחד המאפיינים הבולטים בפעילותו הציבורית של קידר הוא נכונותו להתראיין בערבית לרשתות תקשורת אזוריות, ובהן אל־ג׳זירה. הופעות אלה הפכו אותו לאחד הפרשנים הישראלים המזוהים עם עימות ישיר, בשפה הערבית, מול אנשי דת, עיתונאים ואנשי ציבור מן העולם הערבי והמוסלמי. עצם ההשתתפות חשובה: במקום שעמדות ישראליות יגיעו לצופה הערבי רק באמצעות תרגום או תיווך, קידר מציג אותן בשפה שבה מתנהל הדיון ומגיב בזמן אמת לטיעוני המשתתפים האחרים.

בישראל הוא פרסם פרשנות וטורים בבמות שונות, ובהן מקור ראשון, אתר מידה והעיתון יום ליום. בשנת 2012 הוזמן להשתלב כפרשן וכמראיין אורח בתוכנית הרדיו סדר יום ברשת ב׳. משנת 2021 הוא מילא תפקיד של סגן נשיא בחברת התקשורת הפרו־ישראלית NEWSRAEL, הפועלת להפצת חדשות ותוכן על ישראל לקהל בינלאומי.

המכנה המשותף לעבודתו התקשורתית הוא ניסיון לקרוא את המזרח התיכון מתוך שפתו ומקורותיו. קידר מדגיש כי תרגום מילולי אינו מספיק: כדי להבין מסר פוליטי יש לזהות רמזים היסטוריים, אסוציאציות קוראניות, יחסים בין שבט למדינה והבדלים בין הנאמר לקהל מקומי לבין הנאמר לציבור זר. גישה זו סייעה להרחיב בישראל את הדיון בתקשורת הערבית מעבר לציטוטים בודדים ולהציג אותה כמקור מחקר בפני עצמו.

תפיסת המזרח התיכון ותוכנית האמירויות הפלסטיניות

בלב ניתוחו של קידר עומדת הטענה שמוסדות מדינתיים במזרח התיכון אינם יכולים להיות מובנים רק באמצעות דגמים מערביים. לדבריו, בחברות רבות באזור ממלאות המשפחה המורחבת, החמולה והשבט תפקידים של הגנה, זהות, נאמנות וסיוע כלכלי. הוא סבור כי לעיתים נאמנויות מקומיות אלה חזקות מן המחויבות למדינה המודרנית, וכי התעלמות מהן הובילה להקמת מסגרות מדיניות שאינן מותאמות למבנה החברתי שבתוכן.

מן הניתוח הזה פיתח את רעיון האמירויות הפלסטיניות, המכונה גם ״פתרון שמונה המדינות״. לפי הצעתו, במקום מדינה פלסטינית ריכוזית אחת יוקמו ישויות שלטוניות נפרדות ברצועת עזה ובערים ג׳נין, שכם, רמאללה, יריחו, טולכרם, קלקיליה והחלק הערבי של חברון. כל ישות תתבסס, לשיטתו, על הנהגה מקומית ועל המבנה המשפחתי והחברתי הקיים, ותוכל לקבוע את מוסדותיה, חוקיה ומדיניותה הכלכלית.

קידר מציג את איחוד האמירויות הערביות ודוגמאות נוספות מן האזור כהוכחה לכך שמסגרות הנשענות על קהילות מקומיות הומוגניות עשויות ליהנות מיציבות רבה יותר ממדינות המאחדות קבוצות יריבות תחת שלטון מרכזי אחד. הוא מציע שישראל תמשיך לשלוט במרחבים הכפריים ובצירי החיבור ביהודה ושומרון מטעמים ביטחוניים. מדובר בהצעה מדינית שקידר מקדם, לא בתוכנית שאומצה רשמית או יושמה; חשיבותה בשיח הציבורי היא בניסיון לגזור פתרון מדיני מתפיסה סוציולוגית של החברה המקומית ולא מן הדגם המקובל של שתי מדינות לאום רציפות.

ציונות, ביטחון ופעילות ציבורית

השקפתו המדינית של קידר עוצבה לאורך מסלול שכלל גם מפגש עם זרמים שונים בחברה הישראלית. לאחר שחרורו משירות הקבע היה חבר בתנועת נתיבות שלום, ובמסגרת פעילות זו השתתף במפגש עם יאסר ערפאת לאחר רצח יצחק רבין. לימים נעשה מזוהה עם הימין הישראלי ועם תפיסה המדגישה ריבונות, הרתעה ועוצמה לאומית.

לפי קידר, יכולתה של ישראל להתקיים לאורך זמן בסביבה עוינת תלויה בשמירה מתמדת על יתרון ביטחוני, כלכלי וטכנולוגי. הוא רואה בעוצמה לא רק כלי צבאי אלא תנאי להרתעה, ליציבות ולהסכמים מעשיים עם מדינות וגורמים באזור. בשנת 2010 היה ממייסדי תנועת הריבונות, הפועלת להחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. הוא היה גם יו״ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, השתתף בפעילות תנועת הביטחוניסטים והרצה בתוכניות למנהיגות ציבורית.

בצד המחקר והפוליטיקה, לקידר היה גם פרק מוזיקלי משמעותי. בשנים 1974–1982 שר כטנור לירי במקהלה הפילהרמונית תל אביב. במסגרת המקהלה הכיר את ריינה, לימים רעייתו. לבני הזוג שלושה בנים ושתי בנות, והמשפחה מתגוררת ברעננה.

מדוע מרדכי קידר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מרדכי קידר ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו מחברת בין כמה מרכיבים מרכזיים בחוויה היהודית והישראלית: זיכרון משפחתי של השואה והעלייה לארץ, שירות ממושך לביטחון המדינה, מחקר של שכניה ויריביה של ישראל, והשתתפות ערה בשיח על ריבונותה ועתידה. הוא הפך ידע בשפה הערבית ובתרבות הפוליטית האזורית לכלי ציבורי, והביא מקורות ורעיונות מן השיח הערבי אל קוראים, תלמידים וצופים שלא היו יכולים לגשת אליהם במישרין.

השפעתו ניכרת במיוחד ביכולתו לנוע בין חדר המחקר, עולם המודיעין ואולפן הטלוויזיה. מחקריו על הרטוריקה של משטר אסד תרמו להבנת הדרך שבה שלטון סמכותני מבקש להצדיק את עצמו; הופעותיו בערבית יצרו ערוץ נדיר של ויכוח ישראלי ישיר עם קהל אזורי; ותוכנית האמירויות שלו הוסיפה לשיח המדיני הישראלי הצעה מובחנת המבוססת על פרשנותו למבנה החברתי במזרח התיכון.

Moreshet.com מתעד את סיפורו לא מפני שכל ניתוח או הצעה שלו התקבלו בהסכמה, אלא מפני שעשרות שנות השירות, המחקר, ההוראה וההסברה שלו הן חלק מתולדות המאמץ הישראלי להבין את המרחב שבו מתקיימת המדינה ולדבר אליו בשפתו. מורשתו המקצועית מדגישה את ערכם של ידע לשוני, היכרות תרבותית ומחקר מקורות לביטחון ישראל, למדיניותה וליכולתה להסביר את עצמה בעולם.