מי רוצה להיות מיליונר?

"מי רוצה להיות מיליונר?" הוא שעשועון טריוויה בריטי שהפך לאחד הפורמטים המצליחים והמשפיעים בתולדות הטלוויזיה. מאז השקתו בבריטניה בשנת 1998 הופקו לו יותר ממאה גרסאות ברחבי העולם. התוכנית הציבה מתמודד יחיד מול רצף של שאלות אמריקאיות, סכומי זכייה הולכים וגדלים, אפשרות לפרוש בכל שלב וגלגלי הצלה שנועדו לסייע בקבלת ההחלטה. השילוב בין ידע, סיכון, אסטרטגיה ומתח דרמטי שינה את מראהו ואת קצבו של שעשועון הטלוויזיה.

מן הפורמט הבריטי לתופעה עולמית

את הפורמט יצרו דייוויד בריגס, מייק וייטהיל וסטיבן נייט, יוצרים שעבדו קודם לכן על משחקים ושעשועונים ברדיו ובטלוויזיה. השם הזמני של התוכנית היה "Cash Mountain", אך לבסוף נבחר השם "מי רוצה להיות מיליונר?", על פי שיר שכתב קול פורטר לסרט "היי סוסייטי" משנת 1956.

הגרסה הבריטית המקורית עלתה לשידור ברשת ITV ב-4 בספטמבר 1998, בהנחיית כריס טרנט. בשיאה בשנת 1999 צפה באחד מפרקי התוכנית קהל של יותר מ-19 מיליון איש. ההצלחה הובילה להפצת הפורמט למדינות רבות, ומפיק הטלוויזיה פול סמית' פיתח כללים שנועדו לשמור על זהות משותפת לגרסאות המקומיות: עיצוב אולפן דומה, מוזיקה מוכרת, מבנה משחק מקביל וסגנון הגשה אחיד.

הפורמט בלט לא רק במספר הגרסאות, אלא גם ביכולתו להשתלב בתרבויות שונות. השאלות, סכומי הפרסים, השפה והמנחים הותאמו לכל מדינה, אך המבנה הבסיסי נשמר: מתמודד אחד, ארבע תשובות אפשריות, מדרגות זכייה, רשתות ביטחון והכרעה דרמטית סביב השאלה אם להמשיך או לפרוש. בכך הפך השעשועון למוצר תרבותי גלובלי, בלי לוותר על הקשר המקומי של כל קהל.

המשחק: ידע, סיכון וקור רוח

בגרסה הקלאסית מתמודד המשתתף עם חמש עשרה שאלות, מן הקלות אל הקשות. כל תשובה נכונה מגדילה את סכום הזכייה, ואילו טעות עלולה להחזיר את המתמודד לרשת הביטחון האחרונה שעבר. המתמודד רשאי להפסיק את המשחק לאחר הצגת שאלה ולקחת את הכסף שכבר צבר, או להסתכן בניסיון להגיע לסכום המרבי.

שלושת גלגלי ההצלה המזוהים ביותר עם התוכנית הם "50:50", שמסיר שתי תשובות שגויות; "חבר טלפוני", המאפשר להתייעץ עם אדם אחר במשך זמן מוגבל; ו"שאל את הקהל", שבו הקהל באולפן מצביע על התשובה שנראית לו נכונה. במדינות ובתקופות שונות נוספו גלגלים נוספים, ובהם החלפת שאלה, התייעצות עם מומחים או ניסיון כפול.

המשחק דורש שילוב של ידע כללי, מהירות, שיקול דעת וניהול סיכונים. גם מתמודד שיודע את התשובה אינו חייב לבחור בה מיד: הוא יכול לבחון את הסכום שעל הפרק, את רשת הביטחון ואת הגלגלים שנותרו בידיו. המבנה הזה הפך את הצפייה בתוכנית לחוויה של השתתפות מחשבתית, שבה הצופים בבית מנסים לפתור את השאלות ולבחון מה היו עושים בעצמם.

הגרסה הישראלית

הגרסה הישראלית עלתה לראשונה ב-25 בנובמבר 1999 במסגרת שידורי רשת בערוץ 2, בתחילה בשם "מיליונר". היא זכתה במהירות לרייטינג של כ-27%, והפכה לאחד משעשועוני הפריים-טיים הבולטים בישראל. יורם ארבל הנחה את התוכנית הן בתקופת שידוריה בערוץ 2 והן לאחר המעבר לערוץ 10.

לאחר כמה עונות ירדה התוכנית מלוח השידורים של ערוץ 2 בשנת 2003. בשנת 2006 רכש ערוץ 10 את הזכויות לפורמט, אך הגרסה המחודשת לא הצליחה לשמור על קהל הצופים ושידורה הופסק לאחר כשנה. בשנת 2020, בתקופת מגפת הקורונה, חזרה התוכנית למסך בגרסה חדשה בקשת 12. העונה החדשה עלתה ב-16 ביולי 2020 בהנחיית ארז טל.

בגרסה הישראלית כל מתמודד התמודד עם חמש עשרה שאלות, כאשר הפרס המרבי עמד על מיליון שקלים. חמש השאלות הראשונות היו מוגבלות בזמן, ובהמשך המשחק לא הוגבל זמן המענה. שתי רשתות ביטחון, בשאלות החמישית והעשירית, הבטיחו סכום מינימלי למי שהגיע אליהן. מבנה זה המחיש היטב את העיקרון המרכזי של הפורמט: כל תשובה היא צעד נוסף אל הפרס, אך גם החלטה המחייבת את המתמודד להתמודד עם הסיכון.

הזוכים והמשתתפים שנחרתו בזיכרון

המתמודד היחיד שזכה בפרס המרבי בגרסה הישראלית היה יזהר נבו, איש מחשבים יליד 1972, שעשה זאת באוגוסט 2000. בשאלת חצי המיליון נשאל מי מבין ארבעת המלכים האנגליים מלך ראשון. נבו נעזר בחברו, ההיסטוריון יזהר בן נחום. בשאלת המיליון נשאל מהו הספר הראשון בסדרת "הספורטאים הצעירים". לאחר שהשתמש בגלגל 50:50, נותר עם שתי אפשרויות: "בעט אלון, בעט!" ו"הכדור בפנים... לא!". הוא בחר באמצעות הטלת מטבע, והתשובה הייתה נכונה. כך הפך לראשון — ולפי החומר המתועד כאן, ליחיד — שזכה במיליון שקלים בפורמט הישראלי.

בין המשתתפים הבולטים הייתה הסופרת והעיתונאית עירית לינור, שזכתה בשנת 2000 ב-250,000 שקלים — שיא מקומי עד אותה תקופה. היא פרשה בשאלה שעסקה באמירתו המפורסמת של אוסקר ויילד על גאוניותו, ונעזרה קודם לכן בחבר הטלפוני נועם זיו בשאלה שעסקה בספרו של יהודה לייב פינסקר, "אוטואמנציפציה". השתתפו בתוכנית גם ידוענים ובהם יאיר לפיד, אדיר מילר וגדי סוקניק.

השפעה על הטלוויזיה ועל התרבות הפופולרית

"מי רוצה להיות מיליונר?" הביאה לשעשועון הטלוויזיה מראה המזוהה יותר עם מותחן מאשר עם חידון מסורתי. עיצוב האולפן, כיסא המתמודד, התאורה המתכהה בהדרגה והמוזיקה המגבירה את המתח יצרו תחושה של אירוע דרמטי. המוזיקה המזוהה עם הפורמט, שהלחינו קית' ומתיו סטראכן, נבנתה כך שתלווה כמעט כל רגע במשחק ותעלה בהדרגה יחד עם רמת הקושי והפרס.

המשפט "האם זו תשובתך הסופית?" הפך לביטוי מוכר בשפות רבות, ולסמל של רגע ההכרעה. התוכנית המשיכה אל משחקי קופסה, ספרי שאלות, משחקי מחשב, משחקים מקוונים ואטרקציות בפארקי שעשועים. בכך היא הרחיבה את חוויית הצפייה אל פעילות חברתית ומשחקית, שבה משפחות, תלמידים וחברים יכולים לשחזר את מבנה התוכנית ולבחון את הידע שלהם.

הצלחת הפורמט תרמה גם להתפשטות הבינלאומית של שעשועוני ידע ושל תוכניות המבוססות על השתתפות הקהל. גרסאות מקומיות נוצרו, בין היתר, בארצות הברית, הודו, אוסטרליה, רוסיה, איטליה, צרפת, גרמניה, יפן, סין, וייטנאם ומדינות רבות נוספות. לצד הפורמט הרגיל נוצרו גם גרסאות מיוחדות, כגון "כיסא המיליונר החם" ו-"50-50".

מורשת של ידע נגיש ותחרות טלוויזיונית

חשיבותה של התוכנית אינה מסתכמת בסכומי הפרסים. היא הפכה שאלות של היסטוריה, תרבות, מדע, ספרות וספורט לחלק משיחה משפחתית וציבורית. הצופה אינו רק עד להצלחתו של אדם אחר; הוא מוזמן לענות בעצמו, להתווכח עם האפשרויות ולחשוב כיצד היה נוהג תחת לחץ.

בישראל תרמה התוכנית לעיצוב תרבות השעשועונים של סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. היא הציבה ידע כללי והיכרות עם התרבות הישראלית והעולמית במרכז שידור מסחרי רחב-קהל, והעניקה למשתתפים מן הציבור במה שבה יכלו להפגין ידע, זיכרון, תושייה וקור רוח. החזרה למסך בשנת 2020 הראתה כי המבנה הבסיסי עדיין מסוגל לדבר אל קהל חדש, גם לאחר שינויים עמוקים בהרגלי הצפייה.

מדוע מי רוצה להיות מיליונר? ראויה לציון כערך חשוב במורשת

"מי רוצה להיות מיליונר?" ראויה להיכלל בארכיון מורשת משום שהיא מתעדת מפגש יוצא דופן בין תרבות מקומית לפורמט גלובלי. בישראל היא הייתה תוכנית מרכזית בעידן ערוץ 2, יצרה רגעי שיא שנחרתו בזיכרון — ובראשם זכייתו של יזהר נבו — וחיברה בין ידע כללי, שפה, ספרות, היסטוריה והומור ישראלי לבין חוויית בידור עממית.

הפורמט חשוב גם בהקשר רחב יותר: הוא הראה כיצד רעיון טלוויזיוני יכול לעבור בין מדינות, להשתנות בהתאם לקהלים מקומיים ועדיין לשמור על זהות ברורה. הוא עודד סקרנות, למידה ושיחה בין-דורית, והפך את השאלה "מה אתם הייתם עונים?" לחלק טבעי מחוויית הצפייה. מסיבה זו, מי רוצה להיות מיליונר? היא נושא בעל ערך עבור מורשת (Moreshet) ועבור Moreshet.com, המתעדים את היצירות, המוסדות והתופעות שעיצבו את חיי התרבות בישראל ואת הקשר שלה לעולם.