מוטי גלעדי

מוטי (מרדכי) גלעדי, שנולד ב-18 בדצמבר 1946, הוא שחקן, קומיקאי, זמר ופזמונאי ישראלי. במשך יותר מחמישה עשורים הוא פעל במרחב התרבות הישראלי המשתנה: מלהקת פיקוד מרכז ומהבמה המסחרית של שנות השישים, דרך קולנוע, טלוויזיה ומופעי בידור, ועד ליצירה ולביצוע ביידיש. השילוב בין משחק, שירה, חיקוי, כתיבת פזמונים וחזנות העניק לו נוכחות ייחודית בתרבות הפופולרית בישראל.

מהבמה הצבאית אל עולם הבידור

גלעדי נולד, גדל והתחנך בכרכור, להוריו דוד ומלכה גלעדי, ילידי פולין. עוד בנעוריו עבד בקטיף תותים ובצביעת צינורות וחיבורי אינסטלציה במתקני חברת מקורות. את דרכו המקצועית החל במהלך שירותו הצבאי בלהקת פיקוד מרכז, מסגרת שעיצבה דורות של זמרים ושחקנים והייתה אחד ממוסדות ההכשרה המרכזיים של הבידור הישראלי.

לאחר שחרורו, בשנת 1968, השתתף במחזות הזמר איי לייק מייק ולחיי הסוסים בתיאטרון גיורא גודיק. בשנת 1969 הוציא את אלבומו הראשון, וב-1970 הופיע בסרט לופו בתפקיד החייל עמוס. ב-1971 הוציא תקליט שדרים, ובמקביל החל להתבלט גם ככותב לאחרים. אחד משיריו הבולטים הוא את ואני נולדנו בתש"ח, ללחן של יגאל בשן, בעיבוד אלדד שרים ובביצועה של עדנה לב. השיר זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1973, והפך את גלעדי לחלק ממסורת הפזמונאות הישראלית שחיברה בין זיכרון לאומי, מוזיקה פופולרית ובמה ציבורית.

בשנת 1976 השתתף בסרט ההמשך לופו בניו יורק. באותה תקופה כבר ניכרה אצלו נטייה להרחיב את גבולות העשייה האמנותית מעבר לתחום אחד: הוא לא הסתפק בתפקיד של זמר או שחקן, אלא עבר בין כתיבה, ביצוע, קומדיה ותיאטרון.

שנות ארצות הברית והחזרה לישראל

במהלך שנות השבעים נסע גלעדי לארצות הברית, שם למד קולנוע, תיאטרון ואמנות פלסטית בקווינס קולג'. לצד לימודיו הופיע ועסק בחזנות, תחום שעניין אותו כבר מימי נעוריו בכרכור. החיבור בין אמנות הבמה לבין מסורת החזנות הרחיב את מנעד הביטוי שלו וחיבר בין תרבות יהודית, מוזיקה ישראלית ובידור לקהל רחב.

בשנות השמונים חזר לישראל והעלה מופע בידור שהתבסס על חיקויים של אמנים ופוליטיקאים. החיקוי, כפי שביצע אותו גלעדי, אינו רק חיקוי קולי או חיצוני; הוא נשען על התבוננות בדמויות ציבוריות ועל יכולת להפוך את השיח הציבורי לחומר קומי נגיש. בשנת 1987 חבר לגדי יגיל במופע המוסד לבידוח לאומי, בבימויו של ישראל פוליאקוב. המופע זכה להצלחה והמחיש את מקומו של גלעדי במסורת הישראלית של בידור סאטירי, המשלב מערכונים, מוזיקה ודמויות מן החיים הציבוריים.

על הבמה הבינלאומית ובקולנוע הישראלי

בשנת 1986 נבחר גלעדי לייצג את ישראל באירוויזיון שנערך בברגן, נורווגיה, יחד עם הזמרת שרי צוריאל. הדואט שלהם, יבוא יום, סיים במקום ה-19 עם שבע נקודות. אף שהתוצאה התחרותית לא הייתה גבוהה, עצם ההשתתפות הייתה נקודת ציון בקריירה שלו ובייצוג המוזיקה הישראלית בזירה האירופית.

בשנת 1991 השתתף בסרטו של יעקב גולדווסר מעבר לים, סרט עטור פרסים שבו זכה לשבחים על משחקו. התפקיד הראה כי יכולתו אינה מוגבלת לקומדיה ולמופעי בידור, וכי הוא מסוגל להביא למסך גם נוכחות דרמטית. בהמשך הופיע בסרט אסקימו לימון: החגיגה נמשכת (2001), בסרט רווקה פלוס (2012), ובסרטו של דובר קוסאשווילי זוג יונים (2017).

יידיש, טלוויזיה והמשכיות אמנותית

אחד המאפיינים החשובים ביצירתו של גלעדי הוא המקום שנתן ליידיש. בשנת 2002 העלה את המופע המוזיקלי געפילטע פריש, ובשנת 2007 כיכב בפסטיבל היידיש בוורשה. בשנת 2011 שיחק בתפקיד הראשי בהצגה נאַפאָלעאָנס אוצר (האוצר של נפוליאון) של תיאטרון יידישפיל. בשנת 2014 החל להופיע עם בתו דורין במופע יידיש מיין אוצר. המופעים האלה לא הסתפקו בהצגת היידיש כזיכרון מן העבר; הם החזירו אותה לבמה חיה, מוזיקלית ומשפחתית, בפני קהלים בישראל ומחוצה לה.

במקביל המשיך להופיע בטלוויזיה ובקולנוע. בשנת 2004 התארח בשני פרקים של הסדרה הפיג'מות, ובשנת 2010 גילם את עוזי הרזה בסדרה חסמבה דור 3. הוא היה אורח קבוע בתוכנית לילה חי של רשת ב', השתתף בעונת ה-VIP השנייה של האח הגדול בשנת 2015, ושיחק בסדרה החברים של נאור ובסדרת המערכונים שב"ס. הופעותיו המאוחרות יותר בסדרות מי שמע על חווה ונאווה, סברי מרנן וזגורי אימפריה משקפות את יכולתו להמשיך ולהשתלב במסגרות בידור חדשות גם לאחר עשרות שנים של פעילות.

בתחילת שנות האלפיים זכה שמו לחשיפה מחודשת בזכות אזכור חוזר בתוכנית הקאלט חלומות בהקיציס: המשפט “אתה אמרת את השם המפורש... שרי צוריאל ומוטי גלעדי” הפך את שמו לחלק מהזיכרון הקומי של דור צופים נוסף. זהו ביטוי לאופן שבו דמותו הציבורית חצתה את גבולות היצירה המקורית שלו והמשיכה להתקיים בתוך השפה התרבותית הישראלית.

חיים אישיים ומשפחה אמנותית

גלעדי היה נשוי לאורנה לידאי עד פטירתה בשנת 1993, ולשניים שלושה ילדים: עידן, ליעד ודורין. באוגוסט 1997 נישא לשחקנית אסנת שיר-וישינסקי. השניים הופיעו יחד במופע הבידור זוג משמים, שהוצג כ-600 פעמים בישראל ובעולם. למוטי גלעדי ולאסנת שיר-וישינסקי בת משותפת, לירון; השניים התגרשו בשנת 2014. שיתוף הפעולה הבימתי עם בתו דורין במופע יידיש מיין אוצר המשיך את הקשר בין יצירה, משפחה והעברת מסורת תרבותית מדור לדור.

מדוע מוטי גלעדי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מוטי גלעדי ראוי להיכלל במורשת בזכות גוף יצירה רחב המתעד ומעצב חלקים חשובים בתרבות הישראלית הפופולרית. הוא פעל בזמר העברי, בפזמונאות, בקולנוע, בטלוויזיה, בתיאטרון ובסאטירה, והביא את כישרונו גם לבמות שבהן נשמרה והתחדשה תרבות היידיש. השיר את ואני נולדנו בתש"ח, הייצוג באירוויזיון, המופעים הסאטיריים, התפקידים הקולנועיים והעבודה בתיאטרון יידישפיל מציגים יחד קריירה המחברת בין זיכרון ישראלי, הומור, מוזיקה ומורשת יהודית.

המשמעות של עבודתו אינה רק במספר ההופעות או בתפקידים שמילא, אלא ביכולתו להגיע לקהלים שונים לאורך תקופות משתנות: לקהל של להקות צבאיות ופסטיבלי זמר, לצופי קולנוע וטלוויזיה, לחובבי סאטירה ולדוברי יידיש. משום כך, מורשת (Moreshet) ו-Moreshet.com מציגים את סיפורו כחלק מהתיעוד של אנשים שבאמצעות אמנותם הפכו מסורות, שירים ודמויות לחלק חי מן הזיכרון הישראלי והיהודי.