ליאוניד הורביץ

ליאוניד "לאו" הורביץ (21 באוגוסט 1917 – 24 ביוני 2008) היה כלכלן, מתמטיקאי וסטטיסטיקאי יהודי־אמריקאי ממוצא פולני, שהניח את היסודות לאחת התיאוריות החשובות בכלכלה המודרנית: תורת עיצוב המנגנונים. עבודתו עסקה בשאלה כיצד אפשר לעצב כללים, מוסדות ותהליכי קבלת החלטות כך שישיגו תוצאות רצויות גם כאשר למשתתפים יש מידע חלקי, אינטרסים שונים ולעיתים גם מידע פרטי שאינם חושפים לאחרים.

הרעיונות שפיתח שינו את האופן שבו חוקרים כלכלנים, מדעני מדינה ומדעני חברה את היחסים בין יחידים, שווקים ומוסדות. הם משמשים להבנת מכרזים, מיסוי, משא ומתן, הצבעות, הקצאת משאבים ומדיניות ציבורית. בשנת 2007, בגיל 90, קיבל הורביץ את פרס נובל לזכר אלפרד נובל במדעי הכלכלה יחד עם אריק מסקין ורוג'ר מאירסון, "על שהניחו את היסודות לתורת עיצוב המנגנונים".

ממוסקבה ומוורשה אל עולם הכלכלה האמריקאי

הורביץ נולד במוסקבה למשפחה יהודית ממוצא פולני, חודשים ספורים לפני מהפכת אוקטובר. זמן קצר לאחר לידתו שבה המשפחה לוורשה, ושם גדל והתחנך. בשנת 1938 קיבל תואר LL.M באוניברסיטת ורשה. לצד לימודי המשפטים למד פיזיקה ניסויית, השתתף בקורסים לפסנתר בקונסרבטוריון של ורשה, ובהדרגה גילה את משיכתו לכלכלה ולשאלות של ארגון חברתי וקבלת החלטות.

בשנת 1939 למד בבית הספר לכלכלה של לונדון אצל פרידריך האייק וניקולס קלדור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בז'נבה, שם למד בין היתר אצל לודוויג פון מיזס, ולאחר מכן עבר דרך פורטוגל והיגר לארצות הברית. הוריו ואחיו נמלטו מוורשה, נעצרו ונשלחו למחנות עבודה בברית המועצות; לבסוף התאחדה המשפחה בארצות הברית. מסלול חייו, שנקטע ונבנה מחדש בעקבות רדיפות ומלחמה, היה חלק מן הסיפור הרחב של יהודי אירופה שנאלצו להפוך לפליטים ולבנות את חייהם מחדש מעבר לים.

בארצות הברית עבד הורביץ בשנת 1941 כעוזר מחקר של פול סמואלסון ב-MIT ושל אוסקר לנגה באוניברסיטת שיקגו. במהלך המלחמה לימד אלקטרוניקה בחיל הקשר של צבא ארצות הברית, ובהמשך לימד סטטיסטיקה במסגרת אוניברסיטת שיקגו. הוא עבד בהנחייתם של יעקב מרשק וטיאולינג קופמנס והיה חוקר בוועדת קואלס למחקר בכלכלה, אחד המרכזים החשובים להתפתחות הכלכלה המתמטית ותורת המשחקים.

קריירה אקדמית ומחקר פורץ דרך

בשנת 1946 מונה הורביץ לפרופסור חבר לכלכלה בקולג' המדינתי של איווה. בשנת 1951 הצטרף לאוניברסיטת מינסוטה, שבה עשה את מרבית הקריירה שלו כפרופסור לכלכלה ולמתמטיקה. הוא עמד בראש המחלקה לסטטיסטיקה, נעשה פרופסור רג'נטס בשנת 1969, ובשנת 1989 מונה לפרופסור רג'נטס על שם קרטיס ל' קרלסון. גם לאחר פרישתו מהוראה במשרה מלאה בשנת 1988 המשיך ללמד תלמידי מוסמכים ולחקור; הוא לימד לאחרונה בסתיו 2006.

הורביץ היה בין הכלכלנים הראשונים שהבינו את כוחם של מודלים מתורת המשחקים לניתוח מוסדות כלכליים. במקום להניח שמערכת כלכלית פועלת בחלל ריק, הוא שאל כיצד כללים ומבנים מוסדיים משפיעים על התנהגותם של אנשים, כיצד מידע מתחלק בין משתתפים, ואילו תמריצים גורמים להם לפעול בדרך מסוימת. בכך סייע להפוך את מוסדות הכלכלה עצמם לאובייקט מרכזי של מחקר מתמטי.

עבודתו עסקה בהקצאת משאבים בתנאי אי־ודאות, בקבלת החלטות, בתיאוריית הפירמה, בכלכלה מתמטית וברווחה כלכלית. מושג מרכזי המזוהה עם מחקרו הוא תאימות לתמריצים — עיצוב כללים כך שלמשתתפים יהיה כדאי למסור מידע אמיתי או לפעול בהתאם למטרה שהמערכת מבקשת להשיג. תובנה זו מאפשרת לנתח מדוע מערכות מסוימות מתפקדות היטב ואחרות נכשלות, גם כאשר מטרתן המוצהרת משותפת.

במאמרו משנת 1959, "Optimality and Informational Efficiency in Resource Allocation Processes", ובמאמרים מאוחרים יותר, פיתח הורביץ את התשתית לרעיון שמוסדות אינם רק מסגרות נתונות: אפשר לעצב אותם. מכאן צמחה תורת עיצוב המנגנונים, העוסקת בתכנון כללים להשגת תוצאה חברתית או כלכלית רצויה מתוך הכרה בכך שליחידים יש העדפות, אינטרסים ומידע שאינם בהכרח גלויים למתכנן.

מהקצאת משאבים ועד מכרזים ובחירות

המשמעות המעשית של עבודתו רחבה. עקרונות עיצוב המנגנונים משמשים לניתוח מערכות מיסוי, שיטות הצבעה, משא ומתן, חלוקת משאבים, הנפקת ניירות ערך ומכרזים. הם מסייעים להבין כיצד אפשר לעצב הליך שבו המשתתפים, גם כאשר הם פועלים מתוך אינטרס עצמי, תורמים לתוצאה יעילה או הוגנת יותר.

המסגרת שפיתח הורביץ השפיעה גם על הדיון בהבדלים בין כלכלות ריכוזיות לכלכלות מבוזרות. היא הראתה כיצד מגבלות מידע ותמריצים אישיים משפיעים על יכולתה של מערכת כלכלית להשיג את יעדיה. בכך תרם הורביץ לשפה אנליטית שבאמצעותה אפשר להשוות בין קפיטליזם, סוציאליזם ומוסדות מעורבים, לא רק לפי כוונותיהם אלא לפי האופן שבו הכללים שלהם מעצבים התנהגות ותוצאות.

עוד לפני עבודתו בעיצוב מנגנונים עסק הורביץ בקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות. קריטריון הורביץ, המזוהה עמו, משקלל את התוצאה הטובה ביותר ואת התוצאה הגרועה ביותר האפשריות של החלטה. הקריטריון, והדיון שהתפתח סביבו, נעשו חלק מהמסורת המחקרית העוסקת בהחלטות כאשר אין בידי מקבל ההחלטה הסתברויות אמינות לכל התרחישים.

מורה, חוקר ובונה אסכולה

השפעתו של הורביץ לא נבעה רק ממאמריו אלא גם מן האנשים והמוסדות שבהם פעל. הוא לימד במוסדות רבים בארצות הברית ובעולם, ובהם אוניברסיטאות סטנפורד, הרווארד, ברקלי, טוקיו, בנגלור, רנמין ואינדונזיה. בין תלמידיו היה דניאל מקפדן, שזכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2000. הורביץ שימש גם יועץ ל-RAND ולמשרד התקציב של ארצות הברית, וחבר בוועדות מחקר לאומיות ובינלאומיות.

הוא היה עמית באקונומטריק סוסייטי ונשיאה בשנת 1969, חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, חבר באקדמיה הלאומית למדעים ועמית מצטיין של האגודה האמריקאית לכלכלה. בשנת 1990 הוענקה לו המדליה הלאומית למדעים במדעי החברה וההתנהגות, על עבודתו החלוצית בתיאוריה של מנגנוני הקצאה מבוזרים ומודרניים.

הורביץ ערך וכתב ספרים ומאמרים שהמשיכו לעצב את התחום, ובהם Studies in Resource Allocation Processes, שערך עם קנת' ארו, ו־Designing Economic Mechanisms, שכתב עם סטנלי רייטר. מאמריו על התנהגות כלכלית, תורת הפירמה, יעילות מידע, ביזור מידע והקצאת משאבים נעשו אבני דרך בכלכלה המתמטית ובעיצוב מוסדות.

פרס נובל והכרה מאוחרת

בשנת 2007 חלק הורביץ את פרס נובל לכלכלה עם אריק מסקין ורוג'ר מאירסון. השלושה הראו כיצד אפשר להשתמש בתורת המשחקים כדי לתכנן מנגנונים המובילים לתוצאות רצויות, גם כאשר הידע מפוזר בין המשתתפים והאינטרסים שלהם אינם זהים. עבודתם מחברת בין תיאוריה מופשטת לבין בעיות ממשיות של מדיניות, מסחר וארגון חברתי.

בעת קבלת הפרס היה הורביץ בן 90, והוא נחשב אז לזוכה המבוגר ביותר בתולדות פרסי נובל. בשל מצבו הבריאותי לא נסע לטקס בשטוקהולם; הפרס הוענק לו במיניאפוליס בטקס באוניברסיטת מינסוטה. ההכרה המאוחרת הדגישה לא רק את הישגו האישי אלא גם את האופן שבו רעיונות תאורטיים, שנבנו לאורך עשרות שנים, יכולים להפוך לתשתית של תחום מחקר שלם.

מדוע ליאוניד הורביץ ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ליאוניד הורביץ ראוי להיכלל במורשת בזכות שילוב נדיר של סיפור חיים יהודי־אירופי שנעקר במלחמה, הישג אינטלקטואלי עולמי והשפעה מתמשכת על מוסדות וכלים המשפיעים על חיי החברה. הוא עבר מילדות במשפחה יהודית בוורשה, דרך פליטות והגירה, אל מרכזי המחקר של ארצות הברית — ובנה שם תיאוריה שמסבירה כיצד בני אדם ומוסדות יכולים לקבל החלטות בתנאים של מידע חלקי ואינטרסים מתחרים.

תרומתו אינה מסתכמת בפרס נובל. תורת עיצוב המנגנונים הפכה לכלי להבנת מכרזים, בחירות, מיסוי, מסחר, הקצאת משאבים ומדיניות ציבורית; תלמידיו ועמיתיו המשיכו לפתח אותה, ומוסדות אקדמיים נושאים את שמו ומקדמים מחקר בתחומים אלה. עבור המורשת היהודית והישראלית, סיפורו מזכיר את תרומתם של פליטים ויוצרים יהודים למדע, לכלכלה ולבניית מוסדות בעולם הדמוקרטי והאקדמי. זהו בדיוק סוג החיבור בין חיים, ידע והשפעה שבזכותו מקומו של הורביץ שמור ב־מורשת (Moreshet) וב־Moreshet.com.