ישעיהו וינוגרד

ישעיהו צבי וינוגרד (2 ביולי 1933 – 7 במאי 2020) היה ביבליוגרף עברי, אספן ספרים ומוציא לאור ישראלי. מפעל חייו, אוצר הספר העברי, הפך את תולדות הספרים שנדפסו באות עברית למרחב מתועד, נגיש ומאורגן יותר. באמצעות איסוף שיטתי של מידע מתוך מאות קטלוגים ורשימות ביבליוגרפיות, הוא יצר כלי עבודה מרכזי לחוקרים, ספרנים, אספנים ולקוראים המבקשים להבין את התפתחותה של התרבות היהודית הכתובה.

שורשים ירושלמיים וזיקה עמוקה לספר

וינוגרד נולד בירושלים לחיים וליהודית, במשפחה ירושלמית ותיקה. סבו של אביו, הרב יוסף אליהו וינוגרד, היה אחיו של הרב יצחק וינוגרד, ממייסדי וראשי ישיבת תורת חיים. הוא שימש בישיבה כמשגיח ולאחר מות אחיו החליפו בראשותה. אחיו של ישעיהו, שמחה וינוגרד, נהרג במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות.

בילדותו למד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים, ובהמשך בישיבת לומז׳ה, בישיבת חברון ובמכון מהרש״ל. לאחר מכן שירת בצה״ל בחיל הקשר, עבד במחלקת המינהלה של האוניברסיטה העברית בירושלים ופרש לגמלאות מוקדמות בשנת 1991. לצד חייו המקצועיים, הלכה והעמיקה זיקתו לספר העברי ולמסורת הביבליוגרפית היהודית.

מאספנות אישית למפעל מחקר רחב

וינוגרד החל לאסוף ספרים עתיקים כבר בגיל צעיר, אך לאחר מלחמת ששת הימים הקדיש את עצמו לכך ברצינות רבה יותר. בתחילה התמקד באיסוף הגדות של פסח. לאחר שהבין כי לא יוכל להגיע לאוסף שלם בתחום זה, שינה את כיוון התמחותו ופנה לספרי הגאון מווילנה, לתלמידיו ולצאצאיו.

המעבר מאספנות לאיסוף ולארגון של ידע ביבליוגרפי היה אחד המאפיינים החשובים בעבודתו. הוא לא הסתפק בשימור פריטים נדירים לעצמו, אלא ביקש לתעד את מקומם בתוך ההיסטוריה הרחבה של היצירה היהודית: מי חיבר אותם, היכן ומתי נדפסו, ומה ניתן ללמוד מהם על קהילות, בתי דפוס, מסורות לימוד והתפתחותו של הספר העברי.

הוצאות הספרים ושימור יצירות נדירות

בשנת 1969 ייסד וינוגרד את הוצאת הספרים ״כרמיאל״, שהתמחתה בהוצאת מהדורות צילום של ספרים עתיקים. לאחר שסגר את ההוצאה עבר לנהל את הוצאת ״קדם״, שעסקה בתחום דומה. פעילות זו אפשרה להעמיד טקסטים נדירים לרשות קהל רחב יותר, ובכך לצמצם את התלות בגישה לעותקים יחידים או נדירים המצויים באוספים פרטיים ובספריות.

בשנת 1993 הקים הוצאה ייעודית נוספת, ״כרם אליהו״, שנועדה לפרסם ספרים הקשורים בגאון מווילנה. במסגרתה ראו אור, בין היתר, קבלת הגר״א, חיבור נדיר בענייני קבלה שערך יוסף אביבי, וכן אזור אליהו — סידור בנוסח אשכנז הקדום שבו התפלל הגר״א. הסידור כלל גם פסקי הלכה והנהגות שנאספו מספרי הגר״א ומכתבי תלמידיו.

הוצאה חשובה נוספת הייתה אוצר ספרי הגר״א, חיבור ביבליוגרפי שריכז מידע על ספרי הגר״א, על ספרי תלמידיו וצאצאיו מן הדור הראשון, וכן על ספרים שנכתבו עליו עד מועד פרסום הספר בשנת 2003. בכך סייע וינוגרד למפות לא רק את כתביו של אחד מגדולי התורה הבולטים, אלא גם את המעגלים הלימודיים והספרותיים שנוצרו סביבו.

אוצר הספר העברי

בשנת 1975 החל וינוגרד במפעלו המרכזי: איסוף מידע ביבליוגרפי על כל הספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס ועד שנת תרכ״ג, 1863. הוא נשען על אוצר הספרים של יצחק אייזיק בן יעקב, אך הרחיב אותו באלפי רשומות ובמידע שנאסף ממאות קטלוגים ורשימות ביבליוגרפיות של ספריות.

התוצאה, אוצר הספר העברי, יצאה לאור בשני חלקים בשנים 1994–1995 מטעם ״המכון לביבליוגרפיה ממוחשבת״, הוצאה נוספת שהקים וינוגרד. הספר העניק לחוקרים ולחובבי ספרים מסגרת רחבה לבחינת ההיסטוריה של הדפוס העברי, של חיבורים יהודיים ושל התפשטותם בין מרכזים שונים בעולם היהודי.

בשנת 2006 פרסמו וינוגרד ושותפו מוישה רוזנפלד גרסה מורחבת וממוחשבת של אוצר הספר העברי. גרסה זו כללה גם ספרים שנדפסו משנת 1863 ועד שנת תש״ח, 1948, וכן צילומי שערים ומידע שהתעדכן עם הזמן. המעבר ממסד נתונים מודפס למאגר ממוחשב הרחיב את אפשרויות החיפוש והשימוש במפעל והפך אותו לכלי יעיל יותר עבור מחקר ביבליוגרפי.

שותפות מקצועית והמשך העבודה

משנת 1996 עבד וינוגרד בשותפות עם מוישה רוזנפלד, אף הוא ביבליוגרף ואספן ספרים נדירים. השותפות חיברה בין ידע מצטבר, ניסיון באיסוף ועבודה שיטתית עם מקורות, וסייעה להמשך פיתוחו של אוצר הספר העברי ולשימור המידע שנאסף בו.

וינוגרד התגורר בירושלים. הוא היה נשוי לרחל, לבית קופ, שנפטרה בשנת תשע״ו, ולהם ארבעה ילדים.

מדוע ישעיהו וינוגרד ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ישעיהו וינוגרד ראוי להיכלל במורשת משום שהפך אהבה אישית לספרים למפעל ציבורי בעל חשיבות מתמשכת. דרך אוצר הספר העברי הוא תיעד שכבות רחבות של היצירה העברית והיהודית, מן הדפוס העברי הקדום ועד ספרים שראו אור בתקופת היישוב וראשית מדינת ישראל. בכך יצר תשתית המאפשרת לחוקרים ולקהילות לזהות, לאתר ולהבין את הספרים שהעבירו רעיונות, מסורות וזיכרון יהודי בין דורות.

עבודתו בהוצאות ״כרמיאל״, ״קדם״ ו״כרם אליהו״ המחישה גם את חשיבותו כמשמר ומנגיש של טקסטים נדירים. המפעלים האלה מחברים בין אוספים, בתי מדרש, ספריות וקוראים, ומסייעים לכך שיצירות מרכזיות בתרבות היהודית לא יישארו נחלתם של מעטים בלבד. משום כך, מורשתו של וינוגרד היא גם מורשת של תיעוד וגם של הנגשה. זהו בדיוק סוג התרומה — מעשית, מצטברת ובעלת השפעה על חיי הרוח היהודיים — שראוי לתעד במורשת (Moreshet) וב־Moreshet.com.