יורם ארבל

יורם ארבל (נולד ב-23 ביוני 1942) הוא שדרן ספורט, איש רדיו וטלוויזיה, מנחה וזמר ישראלי. במשך יותר מחמישה עשורים ליווה את חיי התרבות והתקשורת בישראל: הוא דיווח ברדיו על פרוץ מלחמת ששת הימים, שידר משחקי כדורגל וכדורסל מן החשובים בתולדות הספורט הישראלי, הנחה תוכניות טלוויזיה מצליחות והיה ממקימי אתר הספורט ONE. סגנון השידור המזוהה עמו, ובעיקר קריאותיו "הללויה" ו"ככה לא בונים חומה", הפכו אותו לא רק לשדרן אלא גם ליוצר של מטבעות לשון ושל זיכרונות משותפים.

מפתח תקווה אל המיקרופון

ארבל נולד בפתח תקווה בשם יורם ארבייטר וגדל במשפחה עובדת. אביו מולה ניהל מחסן בקופת חולים ואמו חיה הייתה עקרת בית. כבר בצעירותו היה קשור לספורט: הוא שיחק כדוריד והתאמן באתלטיקה בהפועל פתח תקווה, ובשנת 1960 זכה באליפות ישראל לבוגרים בהטלת כידון. אהדתו להפועל פתח תקווה, שנולדה בשנות ילדותו בעיר, נותרה חלק מוכר מזהותו הציבורית.

את שירותו הצבאי עשה בלהקת הנח"ל, לצד עליזה רוזן, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי ויהורם גאון, שהיה מפקד הלהקה. המסגרת הזו חיברה בין הופעה, קול, תזמון ויכולת לספר סיפור מול קהל — כישורים שעתידים ללוות אותו בקריירה התקשורתית שלו.

התחלה ברדיו וכניסה לעולם הטלוויזיה

בשנות ה-60 החל ארבל את דרכו בקול ישראל כקריין חדשות וכמגיש תוכנית. ב-5 ביוני 1967 הגיש את מהדורת החדשות שבישרה על פרוץ מלחמת ששת הימים — רגע שבו קולו היה אחד הקולות שהעבירו לציבור הישראלי את משמעותו המיידית של האירוע ההיסטורי. בשנת 1968 נסע לניו יורק ללמוד טלוויזיה, ולאחר שובו המשיך בעבודתו ברדיו.

במקביל הקים עסק להפקת פרסומות וג'ינגלים, ובהם הסיסמה המוכרת "העם החליט קפה עלית". הוא גם הקליט שירים. הלהיט "אני אצבע את השלכת בירוק", שיצא ב-1969, הגיע לראש מצעדי הפזמונים ונכלל באלבומו היחיד, "טוב שאת כאן", שיצא ב-1972. באותה שנה הקליט גם גרסה לשירו של אלביס פרסלי That's When Your Heartaches Begin, שהצליחה במצעדים הלועזיים בישראל.

הקול של הספורט הישראלי

בשנת 1972 הצטרף ארבל למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, בניהולו של דן שילון. בתחילה התמקד בכדורגל, ומראשית שנות ה-80 שידר גם כדורסל. הוא הגיש בקביעות את המגזין "מבט ספורט", לצד אורלי יניב, והיה לאחד הפנים והקולות הבולטים של הטלוויזיה הישראלית.

השידורים שלו ליוו הישגים שהיו בעלי משמעות רחבה בחברה הישראלית, ובהם זכייתה השנייה של מכבי תל אביב בגביע אירופה בכדורסל בשנת 1981. עבור קהל שלם, השידור לא היה רק תיאור של תוצאה: הוא הפך את המשחק לאירוע לאומי משותף, שאנשים זכרו במשך שנים ושחיבר בין משפחות, שכונות וקהילות סביב המסך.

בשנת 1986 שידר, יחד עם מרדכי שפיגלר, את משחק רבע הגמר במונדיאל במקסיקו בין ארגנטינה לאנגליה — המשחק שבו כבש דייגו מראדונה את השער שנודע לימים כ"יד האלוהים". שלוש שנים אחר כך, במשחק בין ישראל לאוסטרליה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1990, טבע ארבל את המשפט "ככה לא בונים חומה", שנכנס ללקסיקון הישראלי כמטבע לשון. קריאתו "הללויה" לאחר שער מרשים נעשתה אף היא לסימן ההיכר שלו.

טלוויזיה מסחרית, הפקה וחדשות לאומיות

לאחר מונדיאל 1990 עבר ארבל לערוץ הספורט והיה לשדר המרכזי שלו. בשנים 1994–1999 שידר בערוץ 2 את המשחק המרכזי של הליגה הבכירה בכדורגל, באמצעות חברת הפקות עצמאית שהקים, והגיש את תוכנית סיכום המחזור "הדקה ה-91". התוכנית הפכה את סיכום משחקי השבת למוקד צפייה קבוע והעמיקה את מקומו של הכדורגל בשגרת התרבות הפופולרית בישראל.

ב-4 בנובמבר 1995, במהלך התוכנית, מסר ארבל מבזק מיוחד על ההתנקשות ביצחק רבין. הוא היה הראשון לדווח על האירוע בשידור, ובהמשך הגדיר את הרגע הזה כחשוב בקריירה הטלוויזיונית שלו. המקרה המחיש כיצד איש תקשורת המזוהה עם בידור וספורט עשוי להידרש, ברגע אחד, להעביר לציבור ידיעה לאומית מטלטלת באחריות ובמהירות.

בסוף שנות ה-90 היה ארבל ממקימי אתר הספורט ONE, שנקרא בתחילה גם "הדקה ה-91". בכך השתתף במעבר של עיתונות הספורט הישראלית מן השידור והעיתון אל האינטרנט, וסייע ליצור פלטפורמה שהפכה את החדשות, התוצאות והפרשנות הספורטיבית לזמינות לאורך כל היום.

מנחה, מפיק ושדרן לאורך דורות

חברת ההפקות שבבעלותו הפיקה בשנים 1999–2007 את השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר", שאותו גם הנחה. התוכנית שודרה תחילה בערוץ 2 ולאחר מכן בערוץ 10, וזכתה בשנת 2000 בפרס בקטגוריית תוכניות שעשועון. המעבר בין שידורי ספורט, חדשות, בידור והפקה הדגים את רוחב היכולות של ארבל ואת מעמדו כאחד מאנשי הטלוויזיה המזוהים ביותר בישראל.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 המשיך לשדר ולהפיק משחקי ליגת העל בכדורסל, משחקי ליגת האלופות ומשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל. בשנת 2012 שב לערוץ הראשון לאחר 22 שנות היעדרות ושידר, בין השאר, מאירועי אולימפיאדת לונדון. הוא שידר גם את משחקי מונדיאל 2014, ובהמשך עבר לשדר משחקים בערוץ ONE ובערוצי צ'רלטון, ובהם משחקי הליגה הספרדית.

תרומתו נמשכה גם מעבר לשידור הספורט המסורתי. במונדיאל 2022 השתתף בשידורי אולפן מותאמים לציבור העיוורים וכבדי הראייה — יוזמה שנועדה להרחיב את הנגישות לחוויית הספורט ולאפשר לקהל נוסף לקחת חלק באירוע טלוויזיוני מרכזי.

מוזיקה, מסעדנות ונוכחות תרבותית

ארבל לא הסתפק בקריירה התקשורתית. לצד פעילותו המוזיקלית המוקדמת, הוא התארח בשנת 2011 בהופעת להקת התפוחים בפסטיבל הגרוב, ובשנת 2019 השתתף בשיר "ידיים באוויר" לצד שאנן סטריט ונועם עמית, באלבומו של עידו מימון "זכרונות מהעתיד". בשנת 2022 השתתף בתוכנית "הזמר במסכה".

בשנת 2009 פתח ברמת גן את החומוסייה "חומוס הללויה", שאותה מכר בשנת 2014. הוא הסביר כי ראה בחומוס "גשר על מים סוערים" בין ישראל לשכנותיה — ביטוי לאופן שבו חיבר בין הומור, אוכל, תרבות ישראלית ותקשורת גם מחוץ לאולפן.

פרסים והשפעה

בשנים 2002–2005 זכה ארבל ברציפות בפרס מסך הזהב בקטגוריית מגיש ספורט. בדצמבר 2015 קיבל פרס מפעל חיים בספורט בטקס פרסי הספורט הישראלי. משמעות הישגיו אינה מסתכמת בפרסים: במשך עשרות שנים הוא עיצב את הדרך שבה ישראלים חווים משחקים, הישגים, אכזבות ורגעים לאומיים דרך הרדיו והטלוויזיה.

מדוע יורם ארבל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יורם ארבל ראוי למקום במורשת (Moreshet) משום שפעל בנקודת המפגש שבין תקשורת, ספורט ותרבות ישראלית. הוא העביר לציבור רגעים היסטוריים — מפרוץ מלחמת ששת הימים ועד הדיווח על רצח יצחק רבין — ובמקביל העניק למשחקי הכדורגל והכדורסל שפה, קצב וזיכרון משותף. משפטים שטבע וקריאותיו המזוהות עמו נעשו חלק מן העברית המדוברת, ואילו עבודתו כמגיש, מפיק ומקים אתר ספורט משקפת את השינויים שעברה התקשורת הישראלית מן הרדיו, דרך הטלוויזיה ועד האינטרנט.

הכללתו ב-Moreshet.com מאפשרת לתעד לא רק קריירה אישית ארוכה, אלא גם פרק בתולדות החיים הישראליים: את עליית טלוויזיית הספורט, את מרכזיותם של אירועי ספורט בזהות הציבורית ואת כוחו של שדרן להפוך שידור חד-פעמי לזיכרון שנמשך בין דורות.