יהושע רבינוביץ

יהושע רבינוביץ (13 בנובמבר 1911 – 14 באוגוסט 1979) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כראש העירייה השביעי של תל אביב, כשר השיכון, כשר האוצר וכחבר הכנסת התשיעית. דרכו הציבורית חיברה בין כמה מן המשימות המרכזיות של החברה היישובית ומדינת ישראל הצעירה: חינוך עברי בגולה, עלייה ופעילות ציונית, בניית מוסדות עובדים, ניהול העיר העברית הגדולה ועיצוב מדיניות כלכלית בתקופה של משבר.

השפעתו ניכרת במיוחד בתל אביב. בתקופתו בעירייה קודמו מהלכים ששינו את פני המטרופולין לשנים רבות: הכשרת פארק הירקון, פיתוח רצועת החוף והטיילת, הנחת היסודות לנתיבי איילון והקמת קריית עתידים. לצד התשתיות הפיזיות, הוא טיפח את החינוך העירוני, ייסד את קרן תל אביב לספרות ולאמנות וסייע להתפתחות אוניברסיטת תל אביב. בממשלה היה שותף להנהגת רפורמות מס יסודיות, ובהן הנהגת מס ערך מוסף ורפורמת מס ההכנסה בעקבות ועדת בן שחר.

מחינוך עברי בגולה לעלייה לארץ ישראל

רבינוביץ נולד בכ״ב בחשוון תרע״ב בווישנבה, שהייתה אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית וכיום נמצאת בבלארוס. הוריו היו יוסף מנחם רבינוביץ ומרים לבית רובין. הוא למד בגימנסיה עברית והוכשר להוראה בסמינר עברי למורים בווילנה. לאחר לימודיו עבד כמורה וכמנהל בית ספר של רשת החינוך העברית „תרבות”.

רשת „תרבות” הייתה מן המפעלים החשובים של התחייה התרבותית היהודית במזרח אירופה. בתי הספר שלה העניקו חינוך מודרני בעברית וחיברו דור צעיר לספרות העברית, לתרבות היהודית המתחדשת ולרעיון הציוני. עבודתו של רבינוביץ כמורה וכמנהל הציבה אותו כבר בראשית חייו בתוך המאמץ להפוך את העברית מלשון של מסורת וכתובים גם לשפת לימוד וחיי יום־יום.

הוא היה פעיל בתנועת „החלוץ”, ובדצמבר 1934 עלה לארץ ישראל. בארץ הצטרף למפא״י, פעל בהסתדרות הכללית ונמנה עם ראשי ברית הקואופרציה הצרכנית של ההסתדרות. פעילות זו השתלבה בבניית מערכות האספקה והצרכנות המאורגנות של היישוב, שנועדו לשרת עובדים ומשפחות בתקופה שבה מוסדות לאומיים, חברתיים וכלכליים התפתחו זה לצד זה. לפי המחקר הביוגרפי הקיים, הוא היה מעורב גם ב„המשביר לצרכן” ובארגון „ההגנה”. בשנת 1938 נישא לגאולה לבית מלניק, מראשונות הגננות בארץ ולימים יקירת העיר תל אביב.

איש הארגון והמנגנון הציבורי

במפא״י פעל רבינוביץ במשך שנים כאיש ארגון מאחורי הקלעים. הוא היה קשור ל„גוש” של מפא״י, קבוצה עירונית מאורגנת של פעילים ותיקים שמילאה תפקיד מרכזי בחיי המפלגה בשנותיה הראשונות של המדינה, וששרגא נצר היה מן הדמויות הבולטות בה. ניסיונו במנגנונים מפלגתיים, בהסתדרות ובקואופרציה הקנה לו היכרות מעמיקה עם תקציבים, מוסדות ורשתות ציבוריות.

רבינוביץ שימש גם ציר בקונגרס הציוני הכ״ג, שהתכנס בירושלים בשנת 1951. השתתפותו ביטאה את הרצף בין הפעילות הציונית שבה החל במזרח אירופה לבין עבודתו במסגרת המוסדות הלאומיים לאחר הקמת המדינה.

עיצוב תל אביב המתפתחת

מעבודת הוועדות לראשות העירייה

בשנת 1955 נבחר רבינוביץ למועצת עיריית תל אביב. בשנים 1959–1969 כיהן כסגן ראש העירייה תחת מרדכי נמיר והיה מופקד על תחומים מרכזיים בניהול העיר. בשנת 1961 נבחר לעמוד בראש ועדת הכספים ובראש ועדת בניין ערים — שני מוקדי השפעה שחיברו בין תקציב, תכנון ופיתוח.

לאחר התפטרותו של נמיר בשנת 1969 בחרה מועצת העירייה ברבינוביץ לממלא מקום ראש העירייה. בעקבות הבחירות העירוניות באותה שנה המשיך בתפקיד ראש העירייה, שבו כיהן עד 1974. הוא קיבל לידיו עיר שגדלה במהירות ונדרשה לחשוב במונחים מטרופוליניים: תחבורה, תעסוקה, שטחים פתוחים, חינוך, תרבות וקשר בין מרכז העיר לשכונותיה.

תשתיות שהבשילו לאורך שנים

כהונתו התאפיינה בקידום תוכניות ארוכות טווח, שחלק ניכר מהן הושלם או נחנך רק לאחר שעזב את העירייה. הוא קידם את פיתוח חופי תל אביב ואת הקמת הטיילת החדשה, והחל במהלך להכשרת פארק הירקון כמרחב פנאי עירוני רחב־היקף. הפארק, שנעשה לאחד השטחים הציבוריים החשובים בישראל, נקרא לימים „גני יהושע” לזכרו.

רבינוביץ היה בין מקדמי פרויקט נתיבי איילון, ששילב עורק תחבורה מרכזי עם הסדרת תוואי נחל איילון והפך בהמשך לציר יסוד של מטרופולין תל אביב. הוא קידם גם תוכנית לרכבת תחתית, שלא יצאה אז אל הפועל ונגנזה לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך העידה על ניסיון להתמודד כבר בשנות השבעים עם צורכי התחבורה העתידיים של גוש דן.

בתקופתו נוסדה קריית עתידים בצפון־מזרח העיר כמרכז תעסוקה מתוכנן. המתחם התפתח עם השנים למוקד של חברות טכנולוגיה, עסקים ושירותים, והמחיש את ההבנה שעיר מודרנית אינה יכולה להסתמך רק על מרכז מסחרי ותיק אלא זקוקה גם למרחבי תעסוקה חדשים.

הפיתוח העירוני של התקופה נשען על תפיסות התכנון שהיו מקובלות אז, ובהן בנייה רחבת־ממדים לאורך החוף ובאזור מנשייה. לא כל התוכניות הבשילו כמתוכנן, אולם המהלכים שקידם רבינוביץ הניחו תשתית ממשית להתפתחות העיר בעשורים הבאים.

חינוך, תרבות ואוניברסיטה

רבינוביץ לא ראה בפיתוח עירוני עניין של כבישים ובניינים בלבד. הוא טיפח את מערכת החינוך העירונית, תחום שאליו הביא את ניסיונו המוקדם כמורה וכמנהל בית ספר. בתקופת כהונתו הקים את קרן תל אביב לספרות ולאמנות, שנועדה לחזק את חיי היצירה בעיר ולתמוך בסופרים, אמנים ומפעלי תרבות. לאחר מותו נקראה הקרן על שמו.

הוא סייע גם להתפתחות אוניברסיטת תל אביב בשנים שבהן ביססה את מעמדה כאוניברסיטת מחקר מרכזית. קשר זה נמשך עד סוף חייו: כשלושה חודשים לפני מותו מונה ליושב ראש הוועד המנהל של האוניברסיטה. החיבור שיצר בין עירייה, השכלה גבוהה ותרבות תרם לעיצוב תל אביב לא רק כמרכז כלכלי, אלא גם כמרחב של מחקר ויצירה ישראלית.

מהעירייה לממשלת ישראל

לאחר סיום כהונתו כראש העירייה שימש רבינוביץ לזמן קצר כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת הדיור הציבורי עמידר. ב־10 במרץ 1974 מינתה אותו ראש הממשלה גולדה מאיר לשר השיכון. אף שלא היה אז חבר הכנסת, ניסיונו העירוני והתכנוני העניק לו בסיס מקצועי לעיסוק במדיניות הדיור הלאומית. כהונתו במשרד נמשכה עד 3 ביוני 1974.

עם הקמת ממשלתו הראשונה של יצחק רבין מונה רבינוביץ לשר האוצר החמישי של ישראל. הוא כיהן בתפקיד עד 20 ביוני 1977, בתקופה כלכלית מורכבת במיוחד. המדינה נשאה בעלויות הכבדות של מלחמת יום הכיפורים, התמודדה עם משבר הנפט העולמי, גידול בהוצאות הביטחון ואינפלציה שהלכה וגברה.

רפורמות מס ושינוי מבנה הכנסות המדינה

רפורמת בן שחר במס ההכנסה

אחד המהלכים המרכזיים בתקופת רבינוביץ במשרד האוצר היה יישום המלצות ועדת בן שחר. הרפורמה שינתה באופן יסודי את מס ההכנסה בישראל: היא הרחיבה את בסיס המס, ביטלה או צמצמה מנגנונים רבים שאפשרו התחמקות ותכנוני מס, ושאפה ליצור מערכת ברורה ושוויונית יותר. משמעותה חרגה משינוי שיעורי מס; היא עיצבה מחדש את היחסים בין שכר ברוטו, הכנסה חייבת והכנסות המדינה.

הנהגת מס ערך מוסף

בתקופת כהונתו הוטל מס מעסיקים, שהוצג בתחילה כאמצעי זמני לקראת הנהגת מס ערך מוסף. מס המעסיקים נשאר בספר החוקים עד סוף 2007. בשנת 1976 הונהג בישראל מס ערך מוסף, שהפך מאז לאחד המקורות המרכזיים של הכנסות המדינה ולמרכיב קבוע במערכת המס הישראלית. הנהגת המע״מ הייתה שינוי מוסדי עמוק: היא יצרה מס צריכה רחב, שנגבה בשלבים שונים של הפעילות העסקית, וקירבה את שיטת המיסוי בישראל לדגמים שהונהגו במדינות אחרות.

ניהול המטבע בתנאי אינפלציה

הממשלה הנהיגה בתקופתו מדיניות של „פיחות זוחל”, שבמסגרתה הותאם שער הלירה הישראלית בהדרגה ובתדירות גבוהה יחסית מול הדולר. המהלך נועד להימנע מן הזעזועים שיצרו פיחותים חד־פעמיים גדולים ולצמצם פערים בין שער המטבע לבין תנאי המשק. המדיניות לא עצרה את האינפלציה, שהגיעה לשיעורים גבוהים מאוד, אך היא סיפקה מנגנון התאמה שוטף בתקופה של אי־יציבות ומחירים עולים.

כהונתו של רבינוביץ באוצר התקיימה אפוא בין צרכים סותרים: מימון ביטחון וקליטת עלויות המלחמה, שמירה על תעסוקה ושירותים חברתיים, ורצון לייצב את המשק. הישגו המתמשך ביותר לא היה פתרון מלא למשבר האינפלציוני, אלא בניית כלי מס ומנגנונים מוסדיים שנותרו חלק מן הכלכלה הישראלית זמן רב לאחר סיום כהונתו.

חבר הכנסת ושנותיו האחרונות

בבחירות 1977 נבחר רבינוביץ לכנסת התשיעית מטעם המערך. חילופי השלטון ועליית הליכוד הביאו לסיום תפקידו בממשלה, אך הוא המשיך בשירות הציבורי כחבר הכנסת. כהונתו נמשכה עד מותו.

ב־14 באוגוסט 1979, בעת שהשתתף בהלווייתו של דוד הורוביץ, נגידו הראשון של בנק ישראל, לקה רבינוביץ בהתקף לב ומת זמן קצר לאחר מכן, והוא בן 67. הוא נטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. הוא הותיר אחריו את רעייתו גאולה ושלושה בנים. בעקבות פטירתו נכנסה אסתר הרליץ לכנסת התשיעית.

הנצחה במרחב העירוני

בשנת 1982 החליטה עיריית תל אביב לקרוא לפארק הירקון בשם הרשמי „גני יהושע”. ההנצחה הייתה קשורה ישירות לפועלו: רבינוביץ היה בין מי שהניעו את הכשרת הפארק והפיכתו לשטח ציבורי רחב עבור תושבי העיר והאזור. שמו נקשר אפוא לאתר חי ופעיל המשרת מדי שנה המוני מבקרים, משפחות, ספורטאים ומוסדות תרבות.

גם קרן תל אביב לספרות ולאמנות, שאותה ייסד כראש העירייה, נקראה לאחר מותו על שמו. רחובות בבת ים ובחולון מנציחים אותו אף הם. יחד, אתרים ומוסדות אלה משקפים את שני התחומים שבהם הותיר חותם בולט: בניית המרחב העירוני וטיפוח חיי התרבות והציבור.

מדוע יהושע רבינוביץ ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יהושע רבינוביץ ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו מחברת פרקים מרכזיים בהתפתחות החברה היהודית והישראלית במאה העשרים. הוא החל את דרכו בחינוך עברי במזרח אירופה ובתנועת „החלוץ”, עלה לארץ וסייע בבניית מוסדות היישוב, ולאחר מכן הקדיש עשרות שנים לניהול ציבורי ברמה העירונית והלאומית.

מורשתו אינה נשענת רק על התפקידים שמילא, אלא על מערכות שהשפיעו בפועל על חיי תושבי ישראל: פארק הירקון וגני יהושע, התכנון המוקדם של נתיבי איילון, קריית עתידים, קידום החינוך והתרבות בתל אביב, התמיכה באוניברסיטת תל אביב ורפורמות המס שהכניסו את המע״מ ושינו את מס ההכנסה. אלה הם מוסדות, מרחבים וכלים כלכליים שהוסיפו לעצב את ישראל גם לאחר מותו.

הצגתו ב־Moreshet.com מאפשרת לראות כיצד איש ציבור שפעל ברוב שנותיו הרחק מאור הזרקורים השפיע על העיר העברית, על כלכלת המדינה ועל מוסדות הידע והתרבות שלה. סיפורו ממחיש שמורשת ציבורית נבנית לא רק בנאומים ובהכרעות דרמטיות, אלא גם בעבודה ממושכת של תכנון, תקצוב, ארגון והקמת תשתיות המשרתות דורות.