טוביה צפיר

טוביה צפיר, שנולד ב־31 בדצמבר 1945 בשם טוביה קוזלובסקי, הוא שחקן, קומיקאי, חקיין, זמר, מדבב, מנחה טלוויזיה וכוכב ילדים ישראלי. במשך יותר משישה עשורים עבר בין הבמה, הקולנוע, הטלוויזיה והיצירה לילדים, ובכל תחום הותיר דמויות וקולות שנעשו חלק מן הזיכרון התרבותי הישראלי. מראשית המאה ה־21 הוא מזוהה במיוחד עם דמותו של סבא טוביה — דמות שהפכה אותו לאחד ממספרי הסיפורים ואמני הבידור האהובים על ילדים ומשפחות בישראל.

מפלורנטין אל הבמה

צפיר גדל בשכונת פלורנטין בתל אביב בבית מסורתי של יוצאי פולין. כבר בתחילת שנות ה־60, בעת שירותו בלהקת הנח״ל, התבלט כבדרן וכסולן. ביצועו לשיר "אחד חולמני", בדואט עם שולה חן, היה מן הרגעים המוקדמים שבהם ניכר כישרונו לשלב קול, משחק ונוכחות בימתית.

המעבר מלהקת הנח״ל לקריירה מקצועית הוביל אותו אל מרכז התרבות הפופולרית בישראל. הוא השתתף במופעי במה, בתוכניות בידור ובסרטים, ובנה לעצמו סגנון המבוסס על חיקוי, תזמון קומי ויכולת להחליף דמויות במהירות. בין מופעי הבידור הבולטים שבהם השתתף הייתה "חגיגות סיום הרוטציה" משנת 1986, שרוב מופעי הבמה שלו נכתבו בידי הסאטיריקן אפרים סידון.

הפנים המשתנות של הסאטירה הישראלית

בשנות ה־70 השתתף צפיר בתוכניות הסאטירה "לא הכול עובר" ו"ניקוי ראש". בתוכניות אלה החל לחקות דמויות פוליטיות, ובהן יצחק רבין ומנחם בגין. החיקויים לא היו רק תרגילי חיקוי; הם הפכו את הפוליטיקאים לדמויות מוכרות ונגישות לציבור הרחב, וסייעו לבסס את הסאטירה הטלוויזיונית כאחד ממנגנוני הפרשנות של החברה הישראלית.

בשנות ה־80 הופיע פעמים רבות בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה", שבה שילב חיקויי פוליטיקאים במערכונים, וכן התארח בקומדיית המצבים "קרובים קרובים". בשנות ה־90 דיבב את בובות הפוליטיקאים בתוכנית הסאטירה "החרצופים", השתתף ב"האגף הסגור" והוביל בשנים 1993–1994 את התוכנית "צפיר הנפש", שכתב אפרים סידון. בהמשך הנחה גם את השעשועון "זה הסוד שלי", לאחר פרישתו של אורי זוהר.

הופעותיו בטלוויזיה נמשכו גם בעשורים הבאים: הוא השתתף בתוכנית "יאיר לפיד", בתוכנית היומית "השיר שלנו", בדרמה "טלנובלה בע״מ", ב"דני הוליווד", ב"סברי מרנן" וב"איפה אתה חי?". בשנת 2019 שב אל דמותו מן הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" במחזמר שהועלה בתיאטרון הבימה.

קולנוע, דיבוב ודמויות שנשארו בזיכרון

צפיר היה חלק משורה ארוכה של סרטים ישראליים שהפכו לנכסי תרבות, ובהם "סלומוניקו" ו"נחצ׳ה והגנרל" משנת 1972, "צ׳רלי וחצי" משנת 1974, "חגיגה בסנוקר" משנת 1975, "גבעת חלפון אינה עונה" ו"איזה יופי של צרות!" משנת 1976, "הלהקה" משנת 1978, "נישואין נוסח תל אביב" משנת 1979 ו"האינסטלטור" משנת 1986. הופעות אלה חיברו אותו אל הקומדיה הישראלית ואל הקולנוע העממי של שנות ה־70 וה־80.

אחד מתפקידיו המזוהים ביותר היה קולו העברי של הג׳יני בסרט האנימציה "אלאדין" של דיסני. הוא דיבב את הדמות גם בסרטי ההמשך "שובו של ג׳אפר" ו"אלאדין ומלך הגנבים", וכן בסדרת הטלוויזיה. בהמשך דיבב את מנפרד ב"עידן הקרח" ואת ביג וולד ב"רובוטס". עבודת הדיבוב שלו אפשרה לקהלים צעירים בישראל לפגוש יצירות בינלאומיות בעברית טבעית, מקומית ומלאת הומור.

סבא טוביה: יצירה לילדים כשליחות תרבותית

הפרק המרכזי בקריירה המאוחרת של צפיר הוא בניית דמותו של סבא טוביה. הדמות הציעה לילדים לא רק בידור, אלא גם מסגרת של סיפור, שיר, משחק והיכרות עם תכנים מן התרבות היהודית והישראלית. המופע "מסיבה ביער עם סבא טוביה" הוליד קלטות וידאו ויצירות המשך, ובהן "סבא טוביה — סיפורים כיד המלך", "מעיל הקסמים של סבא טוביה", "סיפורי התנ״ך עם סבא טוביה" ו"סיפורה של מדינה".

באמצעות המופעים, הקלטות, משחקי המחשב ותוכניות הטלוויזיה, נעשו סיפורים מן התנ״ך וסיפורים על תולדות המדינה לחלק מחוויית הילדות של משפחות רבות. היצירה "סבא טוביה — סיפורה של מדינה" אף עובדה לסרט ילדים. בשנת 2000 השתתף צפיר בתוכנית "סיפורים לנימי", ובחנוכה 2001 הופיע לצד תום אבני ב"טוביה ובניו".

עוד קודם לכן גילם את באלו הדוב במחזמר הילדים "ספר הג׳ונגל" בשנת 1996, תפקיד שאליו חזר בהפקה מחודשת בשנת 2024. הוא הופיע גם ב"פים פם פה" בתפקיד הענק, ב"פינוקיו" בתפקיד סבא ג׳פטו, ב"תיבת נח" בתפקיד נח, ובמחזות ובמופעים נוספים. בשנת 2008 החל להשתתף ב"מותק של פסטיבל", והופיע בו שבע פעמים בשנים 2008–2016.

הקשר שלו עם קהל הילדים נמשך ב"טובי דובי", "ממלכת טוביהו", "חיבוק של שבת", "שירים מבית סבא", "סבא דוליטל" ו"סיפורי החיות של סבא טוביה", שנוצרה לציון עשרים שנה לדמות. הוא השתתף גם ב"שעת סיפור עם סבא טוביה", בסדרות, בקלטות ובמשחקים לילדים. בכך היה לא רק מבצע, אלא יוצר דמות מתמשכת שבנתה עולם שלם עבור קהל צעיר.

עבודה, משפחה והמשכיות

צפיר נשוי מאז 1966 ליעל, שאותה הכיר בבית הספר היסודי ושמשמשת כמפיקה של מופעיו. לבני הזוג שלושה ילדים, ובהם איש הטלוויזיה יואב צפיר. השותפות המשפחתית מאחורי הקלעים סייעה לאפשר את המשך פעילותו הבימתית והטלוויזיונית לאורך שנים רבות.

מדוע טוביה צפיר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

טוביה צפיר ראוי להיכלל במורשת משום שפעל בכמה מן הזירות המרכזיות שעיצבו את התרבות הישראלית: הסאטירה הפוליטית, הקולנוע העממי, הטלוויזיה, הדיבוב והבידור לילדים. חיקוייו ב"ניקוי ראש" וב"החרצופים" משקפים את הדרך שבה הומור נעשה בישראל לשפה ציבורית; הופעותיו בקולנוע מחברות אותו לתקופה מכוננת בתרבות הפופולרית; וקולו של הג׳יני ב"אלאדין" הפך חלק מגרסת הילדות העברית של יצירה בינלאומית.

ההשפעה העמוקה ביותר שלו ניכרת אולי בדמות סבא טוביה. דרך סיפורים, שירים ותכנים מן התנ״ך ומן ההיסטוריה הישראלית, הוא תיווך לילדים מורשת יהודית וישראלית בשפה נגישה, משפחתית ומשעשעת. זו תרומה תרבותית שנמשכה מעבר למופע יחיד ונפרשה על פני קלטות, תוכניות, סרטים, הצגות וקהלים שלמים.

לכן טוביה צפיר הוא דמות טבעית לארכיון מורשת (Moreshet). ערכו אינו רק במספר התפקידים שגילם, אלא ביכולתו לחבר בין דורות, בין בידור לזיכרון תרבותי ובין מסורת מקומית לעולם רחב יותר. ב־Moreshet.com ראוי לתעד את פועלו כפרק משמעותי בתולדות התרבות הישראלית ובחוויית הילדות של ישראלים רבים.