ברונו לנדסברג

ברונו לנדסברג (8 באוגוסט 1920 – 19 באוקטובר 2017) היה איש עסקים, תעשיין ופילנתרופ ישראלי, מייסד חברת סנו ויושב הראש שלה. מסלול חייו עבר דרך ילדות בצל אובדן, מנוס מאירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, עלייה לישראל בראשית שנות המדינה ובניית מפעל תעשייתי כמעט מן היסוד. סנו, שהחלה במפעל קטן בבת ים, הפכה בהנהגתו לחברה ציבורית ולמותג מוכר בחיי היום־יום בישראל.

מילדות במזרח אירופה לעלייה לישראל

לנדסברג נולד בצ'רנוביץ, כיום באוקראינה, למשה ולאווה. אביו, שהיה סוחר ויבואן, נפטר ממחלת ריאות כשברונו היה בן שנתיים וחצי. אמו גידלה אותו ואת אחיו הצעיר גניו, ובגיל 14 עבר איתם לבוקרשט. בשנת 1940, לנוכח התקדמות הנאצים, ברח עם אחיו מזרחה, חזר לצ'רנוביץ ושם הכיר את רעיה, שהייתה לימים אשתו.

ביוני 1941 נמלטו בני הזוג לברית המועצות. תחילה התיישבו בסראטוב, שם למד לנדסברג ספרות, היסטוריה וכלכלה, ובהמשך עברו לבוכרה, שבה נולד בנם אלכס. בשנת 1944 חזרו לבוקרשט, ולנדסברג השלים את לימודיו. בתקופה זו היה מעורב במערכת הקומוניסטית שהתגבשה ברומניה וקיבל אות הוקרה על השתתפותו במחתרת הקומוניסטית ובמאבק האנטי־פשיסטי. הוא גם תרגם יצירות אחדות מרוסית לרומנית, עבד בעיריית בוקרשט וסייע בעסקי הטקסטיל של חותנו. מפעל טקסטיל קטן שהקים הולאם בסופו של דבר בידי המדינה.

ב־3 במרץ 1952 עלה לנדסברג עם רעיה ועם בנם לישראל. המשפחה התיישבה תחילה בקבוצת שילר, שם עבד במטע בננות, שיחק בתיאטרון המקומי וארגן ריקודים סלוניים. לאחר מכן עברו לתל אביב, ושם החל פרק חדש בחייו המקצועיים.

מהמחסנים וממערכת הביטחון אל עולם הייצור

לנדסברג התחיל את דרכו בישראל כעוזר מחסנאי במכון המחקר של רפאל, שנקרא אז חיל המדע. הוא התקדם לתפקיד קצין קישור בין אגף האספקה לבין צה״ל, אך לאחר כשלוש שנים עזב את משרד הביטחון ופנה לתחום חומרי הניקוי. כמנהל מכירות בחברת קדימה כימיקלים קורפוריישן, שלימים הפכה לחברת קלין, למד מקרוב את השוק, את צורכי הצרכנים ואת חשיבותה של הפצה יעילה.

בשנת 1958 נקט צעד יזמי נועז: הוא מישכן את ביתו ושיעבד את רכושו כדי לקבל חוזה הפצה, לאחר שהחברה הסתכסכה עם המפיץ הקודם. הוא רכש קו חלוקה והקים את החברה הדרומית לשיווק, ובכך עבר ממעמד של שכיר לעצמאות עסקית. ההתחלה הייתה רצופה קשיי נזילות, אך לנדסברג שילב עבודה מעשית עם לימוד והוראה. הוא הרצה בנושאי שיווק וניהול מכירות במסגרת המרכז הישראלי לניהול, ובעקבות פעילות זו קיבל מלגה להשתלמות בת חמישה חודשים בשיווק בינלאומי באוניברסיטת הרווארד.

בניית סנו והפיכת התעשייה הישראלית לחלק מחיי היום־יום

בשנת 1961, לאחר שובו מארצות הברית, הקים לנדסברג מפעל קטן בבת ים. יחד עם קבוצת עובדים מצומצמת ייצר תחילה מוצר לניקוי אסלות, ובהמשך כדורי נפטלין ומטהרי אוויר. הבחירה להתמקד במוצרים שימושיים לבית הייתה משמעותית: היא חיברה בין ייצור מקומי, חדשנות מסחרית והרגלי צריכה של חברה ישראלית צעירה.

בשנת 1963 קיבלה החברה זיכיון להפצת מוצרי סקוטש ברייט של חברת 3M. המוצרים זכו לפופולריות רבה בישראל, וההסכם סייע לבסס את החברה כמפיצה וכיצרנית בעלת נוכחות רחבה. בשנת 1965 נרשמה חברת סנו, והיא צמחה בהדרגה לאחת החברות המזוהות ביותר עם תעשיית מוצרי הניקוי בישראל. בשנת 1982 הונפקה סנו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, צעד שסימן את המעבר ממפעל יזמי קטן לחברה ציבורית בעלת משקל במשק הישראלי.

לנדסברג זכה בשנת 1987 בפרס התעשייה בקטגוריית הכימיה. חשיבות פועלו לא נמדדה רק בהיקף העסק, אלא גם ביצירת תשתית תעשייתית, מקומות עבודה ומותג ישראלי שנעשה חלק מן השגרה של משפחות רבות. הוא הדגים כיצד ידע בשיווק, נכונות לקחת סיכון והתמדה לאורך שנים יכולים להפוך עסק קטן לחברה בעלת השפעה ארוכת טווח.

תרבות, חברה והמשכיות משפחתית

לצד פעילותו העסקית היה לנדסברג תומך בולט בתרבות בישראל. הוא תרם לתיאטרון יידישפיל ולאופרה הישראלית החדשה, ובכך סייע למוסדות שהרחיבו את הנגישות של תרבות יהודית, ישראלית ובינלאומית לקהלים בארץ. בשנת 1984 הקים, יחד עם חנן זוז ושלום רונלי־ריקליס, את התזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה. הקמתה יצרה מסגרת לטיפוח נגנים צעירים והעניקה למוזיקאים בתחילת דרכם הזדמנות להתפתח בתוך מסורת מקצועית ישראלית.

לנדסברג היה גם חבר המועצה הציבורית של יוזמת ז׳נבה, שחקן טניס חובב וחבר מועצת הכבוד של מרכזי הטניס בישראל. ענייניו אלה משקפים את רוחב מעורבותו: הוא לא הסתפק בניהול חברה, אלא השתתף בחיי התרבות והחברה וביקש לתמוך במסגרות המעניקות לאנשים צעירים אפשרויות של יצירה, ספורט והתקדמות.

במהלך השנים שילב כמה מצאצאיו בפעילות סנו. בנו הבכור אלכס מילא תפקידים בכירים בחברה, ובהם מנכ״ל ויו״ר; בתו אווה הייתה מעורבת בהנהלה; נכדתו איה שחר עסקה בפיתוח הייצוא; נכדו יובל, בנו של אלכס, כיהן כמנכ״ל לאחר ששימש סמנכ״ל שיווק; ונכדתו תמר הופקדה על תחום הפיתוח. כך נוצרה המשכיות משפחתית בתוך חברה שהקים לנדסברג והפך למוסד תעשייתי ישראלי.

בשנת 2011 חלה בלימפומה. הוא נפטר ב־19 באוקטובר 2017 ונקבר בבית העלמין בקיבוץ חורשים. לנדסברג דיבר כמה שפות, ובהן צרפתית, גרמנית ועברית, ובשנת 2014 אף הופיע בתפקיד אב בית דין בסרט טוביאנסקי בבימויו של ריקי שלח.

מדוע ברונו לנדסברג ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ברונו לנדסברג ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שסיפורו מתאר חוליה מרכזית בהתפתחותה של ישראל: מהגרים וניצולי מלחמה שבנו בארץ חיים חדשים, יזמות פרטית שסייעה ליצור תעשייה מקומית, וחברות שהפכו לחלק מן התרבות והכלכלה של המדינה. הוא הקים את סנו, הוביל אותה ממפעל קטן בבת ים לחברה ציבורית, והשפיע באמצעותה על תעסוקה, ייצור, שיווק והרגלי החיים של משפחות בישראל.

מורשתו רחבה מן ההישג העסקי. תמיכתו ביידישפיל, באופרה הישראלית החדשה ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה סייעה לחזק מוסדות תרבות ולהעניק מקום לדורות חדשים של יוצרים ומבצעים. השילוב בין בניית מפעל, טיפוח המשכיות משפחתית ותרומה עקבית לתרבות הופך את חייו לדוגמה משמעותית של השפעה על החברה הישראלית. משום כך Moreshet.com משמר את זכרו לא רק כמייסד חברה, אלא כאדם שהותיר חותם מתמשך בתעשייה, בתרבות ובחיי המדינה.