ארנסט דוד ברגמן

ארנסט דוד ברגמן (1903–1975) היה כימאי אורגני ומן האנשים שהפכו שאיפה למדע מתקדם בארץ ישראל לתשתית של מעבדות, הכשרה ומוסדות. הוא שילב מחקר פורה עם הנהגה מדעית ופעל במכון זיו, במערכת הביטחון ובאוניברסיטה העברית. תרומתו חשובה להבנת האופן שבו חברה קטנה בנתה יכולת מחקר עצמאית.

מברלין לרחובות

ברגמן נולד בגרמניה למשפחת רב ולמד כימיה בברלין בהנחיית וילהלם שלנק. מחקריו עסקו במבנה ובתגובות של תרכובות אורגניות. לאחר פיטוריו ב־1933 בעקבות החקיקה הנאצית עבד עם חיים ויצמן בלונדון, וב־1934 הגיע לארץ ישראל. הוא היה המנהל המדעי הראשון של מכון דניאל זיו ברחובות, שממנו התפתח מכון ויצמן למדע.

מחקר לצד הקמת תשתית

ברגמן המשיך לפרסם מחקרים בכימיה אורגנית ובה בעת עסק בבניית סביבת מחקר: ציוד, אנשי מקצוע, שותפויות וקשרים עם מדענים בעולם. פעולה כזאת דורשת גם בחירה בתחומים שאפשר לפתח לאורך זמן. הוא סייע ליצור רצף בין הידע שהביאו מדענים מאירופה לבין צורכי היישוב והמדינה שקמה.

עם הקמת ישראל השתתף בבניית מערך המחקר הביטחוני ושימש יועץ מדעי לדוד בן־גוריון. בשנים 1952–1966 היה היושב ראש הראשון של הוועדה לאנרגיה אטומית. במקביל כיהן כפרופסור לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית והכשיר חוקרים. פרס ישראל שהוענק לו ב־1968 ביטא הכרה בתרומתו למדע.

מדוע ארנסט דוד ברגמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, ברגמן ראוי לציון משום שמורשת מדעית נבנית גם בידי מי שמאפשרים מחקר של אחרים. עבודתו מציגה חיבור בין הצלת ידע יהודי מאירופה, יצירה מדעית ובניית מוסדות בישראל. אלה יסודות שהשפעתם נמשכת מעבר למאמר או לתקופת כהונה אחת.