אריה שנקר

אריה שנקר (1877–3 באוקטובר 1959) היה תעשיין, יזם ציוני ומי שעיצב במידה רבה את ראשיתה של התעשייה המאורגנת בארץ ישראל. כמייסד התאחדות בעלי התעשייה בארץ ישראל וכנשיאה הראשון, וכמי שהפך את מפעל לודז'יה למפעל מרכזי בתקופת המנדט, הוא תרם לא רק לייצור טקסטיל אלא גם לבניית תשתית כלכלית, תעסוקתית וארגונית לחברה היהודית המתפתחת בארץ.

ילדות, משפחה ופעילות ציונית

שנקר נולד בשנת 1877 סמוך לפוהרבישצ'ה, באזור ויניצה שבאוקראינה, למשפחה חסידית. אביו, בן ציון, השתייך למסורת חסידי רוז'ין, ומשפחתו הייתה קשורה לעולמה של החסידות במזרח אירופה. כבר בנעוריו היה שנקר פעיל בארגונים ציוניים בעירו. הפעילות הזאת חיברה בין זהותו היהודית לבין תפיסה מעשית של בניית עתיד לאומי: לא רק רעיון מדיני, אלא גם יצירת מקומות עבודה, מפעלים ומוסדות שיוכלו להחזיק חברה עצמאית.

בניית תעשייה בארץ ישראל

בשנת 1924 עלה שנקר לארץ ישראל מרוסיה. באותה תקופה היה הבסיס התעשייתי בארץ מצומצם, והיוזמה הפרטית נדרשה להתמודד עם מחסור בהון, בתשתיות ובשוק מקומי רחב. שנקר בחר לפעול דווקא בתחום הייצור. בשנת 1925 רכש את בית החרושת לודז'יה ברחוב נחמני 43 בתל אביב והפך אותו למפעל מצליח.

המעבר מבית מלאכה או מפעל קטן יחסית למפעל בעל פעילות מסחרית רחבה המחיש את האפשרות לקיים בארץ ישראל תעשייה יהודית שאינה נשענת רק על יבוא. בשנת 1935 הועבר המפעל לשכונת אגרובנק, שלימים הייתה חלק מחולון. שם נעשה לודז'יה לאחד המפעלים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט, והעסיק מאות עובדים. מוצריו שווקו מעבר לשוק המקומי ונשלחו לאסיה ולאירופה, הישג שהיה משמעותי במיוחד לכלכלה שהתפתחה בתנאים של שוק קטן ותשתית מוגבלת.

למפעל הייתה גם השפעה על המרחב העירוני והחברתי. בעקבות העתקת לודז'יה עבר אחיינו של שנקר, בן ציון שנקר, עם משפחתו לחולון, ובהמשך נמנה עם מקימי העיר. כך נקשרה פעילותו התעשייתית של אריה שנקר לא רק להתפתחות הייצור אלא גם לצמיחתן של קהילות עירוניות חדשות.

מייסד התאחדות התעשיינים

שנקר הבין שתעשייה אינה יכולה להתפתח לאורך זמן באמצעות יוזמות בודדות בלבד. הוא הקים את ארגון התאחדות בעלי התעשייה בארץ ישראל, שהפך לימים להתאחדות התעשיינים בישראל, וכיהן כנשיאו הראשון. הקמת הארגון סיפקה לתעשיינים מסגרת משותפת לייצוג, לשיתוף פעולה ולדיון בצרכים של ענף שהיה עדיין בראשית דרכו.

בכך תרומתו חרגה מהצלחתו של מפעל אחד. שנקר סייע להניח את היסודות למערכת מוסדית שמייצגת את התעשייה מול הציבור, העובדים והמוסדות הלאומיים. גישתו לעשייה העסקית הייתה מעשית ועצמאית, והוא הדגיש את פיתוח הייצור ואת חיזוק הבסיס הכלכלי של היישוב. לצד פעילותו הארגונית, פעל למען מעמדה של התוצרת העברית ונשא בשנות השלושים נאומים נגד החרם הסורי על מוצרי היישוב. הוא גם עבד בשיתוף פעולה עם מאיר דיזנגוף לקידום הפיתוח הכלכלי של תל אביב.

מורשת והנצחה

שנקר נפטר בתל אביב בשנת 1959 ונקבר בבית העלמין טרומפלדור. שמו נותר קשור למקומות ולמוסדות המבטאים את חשיבות התעשייה, ההכשרה המקצועית והחדשנות בישראל. אזור התעשייה קריית אריה במערב פתח תקווה ורחוב באזור נקראו על שמו. בשנת 1970 הוקם ברמת גן מוסד שנקר, בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב, הנושא את שמו ומחבר בין מורשת התעשייה לבין הכשרת מהנדסים, מעצבים ואנשי מקצוע.

גם בניין הפקולטה לפיזיקה ולכימיה באוניברסיטת תל אביב נקרא על שמו, וכן רחובות באזור מפרץ חיפה, בחולון ובהרצליה פיתוח. משנת 1980 מעניקה התאחדות התעשיינים את אות יקיר התעשייה על שמו לתעשיינים ותיקים שתרמו לפיתוח התעשייה במדינת ישראל. ההנצחה הזאת אינה מסתכמת בשימור שמו של אדם; היא מבטאת הכרה בתפקיד שמילאו מפעלים, הכשרה מקצועית ומנהיגות עסקית בבניית החברה הישראלית.

מדוע אריה שנקר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אריה שנקר ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל בנקודת המפגש שבין ציונות למעשה: הוא הקים תעשייה, יצר תעסוקה, הרחיב את אפשרויות הייצוא וסייע לבנות מוסד ארצי שייצג את התעשיינים. לודז'יה הייתה דוגמה מוחשית לכך שהיישוב היהודי בארץ ישראל יכול לייצר, להעסיק ולסחור בקנה מידה שחורג מגבולות השוק המקומי.

השפעתו ניכרת גם בדורות ובמוסדות שבאו אחריו: בחולון שהתפתחה סביב אזורי מגורים ותעשייה, בהתאחדות התעשיינים שממשיכה לפעול בשם ענף התעשייה, ובמוסד שנקר המכשיר אנשי הנדסה ועיצוב. משום כך סיפורו חשוב לא רק כתולדותיו של תעשיין יחיד, אלא כחלק מהסיפור הרחב של בניית הכלכלה, הקהילה והעצמאות המעשית של מדינת ישראל. Moreshet.com משמר עבור קוראים בישראל ובעולם את זכרו של אדם שהפך חזון ציוני למפעלים, למקומות עבודה ולמוסדות בעלי השפעה ארוכת שנים.