אניש קאפור

אניש מיכאל קאפור, שנולד במומבאי בשנת 1954, הוא מן הפסלים המשפיעים והמוכרים ביותר באמנות העכשווית. יצירתו נעה בין פסל, מיצב, אדריכלות ואמנות ציבורית, ומשלבת ממדים עצומים עם חוויה אישית ואינטימית. באמצעות פיגמנט, אבן, שעווה, פלדה, מראות, בד וחללים ריקים, קאפור אינו רק מציב אובייקטים במרחב: הוא משנה את האופן שבו אנשים חווים את גופם, את סביבתם ואת גבולות החומר.

קאפור הוא אמן יהודי־בריטי יליד הודו. אמו הייתה יהודייה ממוצא בגדאדי, וסבו מצד אמו שימש חזן בבית כנסת בפונה; אביו היה הינדי מפנג'אב ושירת בצי ההודי. הרקע המשפחתי והרב־תרבותי הזה, לצד חייו בישראל ובבריטניה, העניקו לעבודתו הקשר רחב של זהות, הגירה, זיכרון, רוחניות ומפגש בין מסורות.

מהודו לישראל וללונדון

קאפור למד בבית הספר דון, פנימייה לבנים במדינת אוטר פרדש. בשנת 1971 עבר לישראל עם אחד מאחיו והתגורר בתחילה בקיבוץ גן שמואל. הוא החל ללמוד הנדסת חשמל, אך לאחר כחצי שנה הבין שהמסלול אינו מתאים לו. בישראל החליט להקדיש את חייו לאמנות. בשנת 1973 עבר לבריטניה, לאחר שלא התקבל ללימודים בבצלאל, ולמד במכללת הורנסי לאמנות ובבית הספר לאמנות ולעיצוב בצ'לסי בלונדון.

בין 1979 ל־1981 לימד אמנות בוולברהמפטון, וב־1982 היה אמן־בית בגלריית ווקר בליברפול. ההתנסות בהוראה ובעבודה במוסדות אמנות חיברה בין יצירה אישית לבין אחריות תרבותית: קאפור התפתח לא רק כאמן יוצר, אלא גם כדמות שהאמנות שלה מתקיימת בתוך מוזיאונים, ערים וקהילות.

הפיכת החומר לחוויה

בשנות השמונים התפרסם קאפור בפסלים גאומטריים וביומורפיים מחומרים פשוטים יחסית — גרניט, גיר, שיש, פיגמנט וטיח. בעבודות המוקדמות שלו פיזר פיגמנט אבקה על הרצפה או על פני הצורה, כך שהפסל נדמה לעיתים כחלקית שקוע באדמה או כמי שנוצר מתוכה. התערוכה New Sculpture בגלריית הייוורד בלונדון ב־1978 העניקה לשימוש הזה בצבע וליצירתו חשיפה משמעותית.

בהמשך חקר קאפור את היחסים בין חומר ללא־חומר, בין הנראה לבלתי נראה ובין גוף לחלל. פסלי האבן שלו, שהחל ליצור ב־1987, כוללים לעיתים חללים וחציבות המעלות דימויים של אדמה ושמים, חומר ורוח, אור וחושך, גוף ונפש. החלל הריק אינו אצלו היעדר בלבד; הוא נעשה נושא, חומר וחוויה בפני עצמו.

מאז 1995 השתמש גם בפלדת אל־חלד מלוטשת ומחזירת אור. משטחי המראה שלו משקפים את הצופה ואת סביבתו, אך גם מעוותים אותם. כך האדם אינו נשאר צופה חיצוני ביצירה: הוא נעשה חלק ממנה, משתנה יחד עם נקודת המבט שלו.

מפסל למונומנט ציבורי

קאפור הרחיב את הפיסול אל ממדים אדריכליים. Taratantara משנת 1999, שהוצבה בגייטסהד, הגיעה לגובה של כ־35 מטרים. Marsyas, שנוצרה בשנת 2002 במסגרת סדרת Unilever באולם הטורבינות של טייט מודרן, נמתחה לאורך החלל העצום באמצעות שלוש טבעות פלדה ויריעת PVC אדומה. היצירה הפכה את אולם המוזיאון למרחב גופני כמעט, שהמבקר חווה מתוכו ולא רק מתבונן בו.

ב־2007 הציג את Svayambh — גוש שעווה אדומה באורך של כמטר וחצי, שנע באיטיות על מסילות דרך חללי תצוגה. השעווה, המזכירה בשר, דם ושינוי צורה, הדגישה את העניין המתמשך של קאפור בתהליכי היווצרות, התפרקות והתמרה.

בין עבודותיו הציבוריות הידועות ביותר נמצאת Cloud Gate, המכונה לעיתים "השעועית", שהוצבה בפארק המילניום בשיקגו. הפסל, העשוי כ־110 טונות של פלדת אל־חלד, מאפשר למבקרים ללכת מתחתיו ולראות את עצמם ואת קו הרקיע בתוך משטח מעוגל ומעוות. בכך הפך פסל מופשט למקום מפגש עירוני, לאתר צילום ולחוויה משותפת עבור מיליוני מבקרים.

עבודות מראה נוספות, ובהן Sky Mirror, הוצגו בנוטינגהאם, במרכז רוקפלר בניו יורק ובגני קנסינגטון בלונדון. Earth Cinema, שנוצר בפארק הלאומי פולינו באיטליה, הוא חתך ארוך באדמה ובבטון שאליו ניתן להיכנס משני הצדדים. המבקר אינו צופה בנוף מבחוץ אלא הולך בתוך חלל שנפער בו.

ב־2010 הזמין מוזיאון ישראל את Turning the World Upside Down, Jerusalem. פסל הפלדה המלוטשת משקף והופך את שמי ירושלים ואת סביבת המוזיאון, ומחבר בין המקום הממשי לבין דימוי של עיר הנתפסת בעת ובעונה אחת כארצית ושמימית, יומיומית וקדושה.

לקראת המשחקים האולימפיים בלונדון יצר קאפור, בשיתוף המהנדס ססיל בלמונד, את ArcelorMittal Orbit. המגדל, המתנשא לגובה של כ־115 מטרים, משלב פסל, תצפית ומבנה ציבורי, ומאפשר למבקרים לחוות את הפארק האולימפי ואת לונדון כולה מתוך יצירת אמנות שאפשר לטפס בה.

אמנות, אדריכלות ומוסדות תרבות

קאפור עבד לאורך השנים עם אדריכלים ומהנדסים, מתוך תפיסה שעבודות מסוימות אינן פיסול טהור ואינן אדריכלות טהורה. בין הפרויקטים שלו נמצאים Temenos במידלסברו, שנוצר עם בלמונד; אולם הקונצרטים הנייד Ark Nova, שתוכנן עם האדריכל אראטה איזוזאקי עבור אזורים ביפן שנפגעו ברעידות אדמה; ותחנות מטרו בנאפולי. הוא גם עיצב תפאורות לאופרה ולתיאטרון, ובהן הפקות של Idomeneo ושל Pelléas et Mélisande, וכן עבודה בתחום המחול עם אכרם חאן וז'ולייט בינוש.

ב־2009 היה קאפור המנהל האמנותי האורח הראשון של פסטיבל ברייטון. באותה שנה היה לאמן החי הראשון שהציג תערוכת יחיד באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון. התערוכה, שכללה עבודות מוקדמות וחדשות ובהן Shooting into the Corner, הראתה כיצד הוא מצליח להציג אמנות מונומנטלית גם כחוויה חושית, מפתיעה ולעיתים מטרידה.

קאפור ייצג את בריטניה בביאנלה של ונציה בשנת 1990 וזכה בפרס Premio Duemila. בשנת 1991 זכה בפרס טרנר, וב־1999 נבחר לחבר באקדמיה המלכותית. בין ההוקרות הנוספות שקיבל: פרס Praemium Imperiale, אותות ה־CBE וה־Ordre des Arts et des Lettres, עיטור Padma Bhushan של הודו, תואר אבירות בריטי, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד ופרס בראשית לשנת 2017.

זהות יהודית ותרומה רחבה

היהדות של קאפור אינה מופיעה בעבודתו כסיסמה אחת או כנושא יחיד, אך היא חלק מהביוגרפיה שממנה צמחה יצירתו: משפחתו היהודית ממומבאי, זיכרון בית הכנסת של סבו, שנותיו בישראל והמפגש בין עולמות דתיים ותרבותיים שונים. עבודות העוסקות בריק, בזיכרון, בגוף ובחיפוש אחר נוכחות שאינה ניתנת לתפיסה פשוטה מאפשרות לקשור את יצירתו לשאלות רוחניות ואנושיות רחבות, בלי לצמצם אותה לפרשנות אחת.

הקשר הישראלי שלו קיבל ביטוי ישיר בהזמנת מוזיאון ישראל בירושלים. עצם הצבתה של יצירה בינלאומית מרכזית במוזיאון מחברת את הקהל הישראלי לשיח העולמי של האמנות העכשווית, ובו בזמן מציבה את ירושלים בתוך שפתו האישית של אחד הפסלים החשובים בדורנו.

השפעתו של קאפור ניכרת גם בדרך שבה אמנות ציבורית פונה לקהלים שאינם מבקרים קבועים במוזיאונים. Cloud Gate, Sky Mirror ו־Orbit הפכו מקומות עירוניים לנקודות מפגש שבהן ילדים, תיירים, תושבים ואמנים חווים יחד צורה, אור, קנה מידה והשתקפות. זהו הישג תרבותי משמעותי: הפיסול אינו נשאר בתוך אוסף או גלריה, אלא נכנס לחיי היומיום ומשנה את האופן שבו אנשים זוכרים מקום.

מדוע אניש קאפור ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אניש קאפור ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שיצירתו מחברת בין סיפור חיים יהודי־הודי לבין השפעה עמוקה על התרבות העולמית. הוא הביא אל מרכז האמנות העכשווית שאלות על חומר ורוח, על זהות וזיכרון ועל היחסים בין האדם למרחב; יצר פסלים שהפכו לסמלים של ערים ברחבי העולם; והציג בישראל יצירה המתבוננת בירושלים דרך שפה אמנותית בינלאומית.

המורשת שלו אינה מסתכמת בפרסים או בממדים יוצאי דופן. היא מצויה בכך שאנשים רבים, גם מחוץ לעולם האמנות, פוגשים את עבודותיו במרחב הציבורי ונדרשים לעצור, להביט מחדש ולגלות את עצמם בתוך היצירה. עבור Moreshet.com, קאפור הוא דמות חשובה משום שהוא מדגים כיצד שורשים יהודיים, חוויה ישראלית ודמיון אמנותי יכולים להשתלב ביצירה שמשפיעה על חיי תרבות, על מוסדות ועל קהילות ברחבי העולם.