אהרן חטר-ישי

אהרן חטר-ישי (1 בינואר 1905 – 20 במאי 2003) היה עורך דין ישראלי, איש ההגנה, קצין בצבא הבריטי ובבריגדה היהודית, ממעצבי מערכת המשפט של צה״ל והפרקליט הצבאי הראשי הראשון. מסלול חייו עבר כמעט בכל התחנות המכוננות של החברה היהודית בארץ ישראל ובמדינת ישראל במאה ה־20: העלייה והמאבק על השפה העברית, ההגנה על אנשי היישוב בבתי המשפט המנדטוריים, השירות במלחמת העולם השנייה, המפגש עם ניצולי השואה באירופה, ההעפלה, מלחמת העצמאות, בניית מוסדות המדינה והמאמץ לעגן גם את הצבא החדש במערכת חוק ומשפט.

תרומתו המרכזית הייתה החיבור בין ביטחון לבין משפט. חטר-ישי היה איש צבא ולוחם ציבורי, אך סבר שגם בשעת חירום כוח חייב לפעול בתוך מסגרת של חוק. עם הקמת צה״ל היה שותף לניסוח הסדרי השיפוט הצבאי, ארגן מערכת של תובעים, סנגורים ושופטים, הפך את השירות המשפטי לפרקליטות הצבאית והדגיש כי מטרת ההליך הצבאי אינה להשיג הרשעות בכל מחיר אלא להשליט צדק בתוך הצבא. העיקרון הזה, שנוסח בשנותיה הראשונות של המדינה, נשאר חלק מתפיסת התפקיד של הפרקליטות הצבאית גם בדורות הבאים.

במקביל היה חטר-ישי פעיל במאבקים שהיו בליבת ההיסטוריה היהודית של התקופה. כקצין בבריגדה היהודית נסע בין מחנות ועקורים באירופה ופעל לשיפור מצבם של ניצולי השואה; כעורך דין הגן על אנשי ההגנה, מעפילים ונאשמים יהודים בבתי המשפט של המנדט; וכמשפטן במדינה הצעירה מילא תפקיד חשוב בבדיקה מחדש של הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי ובטיהור שמו לאחר המוות. פעילותו נמשכה גם לאחר שירותו הצבאי באמצעות משפט, ועדות ציבוריות, יד ושם, סיוע לעולים וכתיבה היסטורית.

מילד עולה למשפחה עברית בארץ ישראל

חטר-ישי נולד בשנת 1905 בשם אהרן חוטורצקי באימפריה הרוסית, באזור הנמצא כיום באוקראינה. בשנת 1913, בהיותו בן שמונה, עלה לארץ ישראל עם אחותו התאומה מרים ואחיו הבכור ראובן. הוריו ושתי אחיות נוספות הצטרפו אליהם מאוחר יותר.

במהלך מלחמת העולם הראשונה התגוררה המשפחה בחדרה, שם רכשו הוריו משק. התנאים הכלכליים היו קשים, וגם אהרן הצעיר עבד בחקלאות. אחרי המלחמה שב ללימודים בתל אביב בגימנסיה העברית הרצליה. כבר כתלמיד גילה כישורי ארגון ומנהיגות: הוא נבחר ליושב ראש ועד התלמידים, ובהמשך עמד בראש התארגנות של תלמידי בתי הספר התיכוניים בעיר וסייע בניסוח חוקה לתלמידי הגימנסיה.

השילוב הזה בין עברית, ציבוריות וחוקים מאפיין את תחילת דרכו. עוד לפני שהפך לעורך דין עסק בשאלות של סדר ציבורי, ארגון ויכולת של קהילה עברית צעירה לנהל את ענייניה בעצמה.

גדוד מגיני השפה והפעילות הציונית

חטר-ישי היה ממייסדי גדוד מגיני השפה העברית, ארגון שפעל לחיזוק מעמדה של העברית כשפת החיים הציבוריים של היישוב. בהמשך אף עמד בראשו. בתקופה שבה עבד בחדרה הקים גם פעילות של הגדוד בחיפה ולצדה מסגרת תיאטרונית שהציגה בעברית.

הוא השתתף גם ביוזמות לקידום תוצרת הארץ והרצה בפני תנועות נוער וצופים על ציונות, מעמד ארץ ישראל תחת המנדט, חבר הלאומים וסוגיות מדיניות. מבחינתו התחייה הלאומית לא הייתה רק מאבק פוליטי; היא כללה שפה עברית, כלכלה מקומית, חינוך אזרחי ומוסדות עצמאיים.

בשנת 1927 השתתף בקורס המפקדים הראשון של ההגנה. מכאן ואילך השתלבו דרכו המשפטית ופעילותו הלאומית זו בזו.

הבחירה במשפט והמאבק על עברית בבתי המשפט

לפי הביוגרפיה שלו, כבר במאורעות 1920 סייע באיסוף עדויות ובטיפול במשפחות יהודיות שניסו להיחלץ מאזורי אלימות ביפו. ידיעת הערבית אפשרה לו לשוחח עם עדים, והמפגש עם עבודת חקירה משפטית תרם להחלטתו לפנות לעריכת דין.

בשנת 1926 החל ללמוד בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים. בשנים הבאות התמחה במשרד עורכי דין, ארגן מתמחים לשיפור תנאי עבודתם וב־1930 הוסמך כעורך דין.

אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הוצאה של מדריך משפטי לציבור שנועד להסביר לאנשים את זכויותיהם ולהפחית את הצורך לפנות לעורך דין בכל שאלה. בכך ניכרת תפיסה שתלווה אותו גם בהמשך: המשפט איננו רכוש של קבוצה מקצועית מצומצמת אלא כלי שהציבור צריך להבין ולהיות מסוגל להשתמש בו.

חטר-ישי נאבק גם להרחבת השימוש בעברית בבתי המשפט של שלטון המנדט. עבור מי שפעל שנים למען העברית, גם שפת המשפט הייתה חלק מריבונות תרבותית ומוסדית עתידית.

עורך דין של ההגנה, המעפילים ואנשי היישוב

בשנות השלושים התגורר בחיפה ובנה משרד שבו ייצג יהודים, ערבים ודרוזים. ידיעת הערבית וקשריו עם הקהילות המקומיות סייעו לו גם בעבודתו עבור ההגנה.

בבתי המשפט המנדטוריים הופיע בתיקים הקשורים לעלייה בלתי־לגלית, החזקת נשק, מאבקי קרקע, עבירות ביטחוניות ותיקים פליליים חמורים. הוא היה בין עורכי הדין שייצגו אנשי מחתרות ואנשי היישוב בתקופה שבה הרשעה בבית משפט בריטי הייתה עלולה להסתיים במאסר ממושך, גירוש ואף עונש מוות.

בין הנאשמים שייצג היו שלמה בן־יוסף ומרדכי שוורץ, ששניהם הוצאו להורג בידי שלטונות המנדט. בתיקים אחרים הצליח להשיג הקלות, זיכויים או למנוע גירוש. העבודה הזו הפכה אותו לאחד מעורכי הדין המזוהים עם קו ההגנה המשפטי של היישוב מול השלטון הבריטי.

שירות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה

בשנת 1941, בגיל שלושים ושש, התנדב חטר-ישי לצבא הבריטי כחלק מהתגייסות היישוב למלחמה בגרמניה הנאצית. הוא עבר קורס קצינים וקיבל דרגת קצונה. בשלב מוקדם שירת ביחידות ה־Buffs ובמסגרות שמירה בארץ ובצפון אפריקה.

במהלך השירות פעל להגנת חיילים יהודים שסבלו, לדבריו, מהתנכלויות אנטישמיות מצד קצינים בריטים. העימותים לא מנעו את קידומו, והוא הגיע לדרגת קפטן. לצד התפקידים הצבאיים עסק גם בארגון פעילות תרבותית וחינוכית לחיילים.

בעת שהגדוד שהה בבנגאזי סייע לפעילות חינוכית בקרב יהודי לוב. לאחר הקמת הבריגדה היהודית ושילובה במערכה באיטליה שימש מפקד פלוגת המטה של הגדוד השני וכן דובר הבריגדה. הוא עבר גם הכשרה בחבלה ובפירוק מוקשים.

המפגש עם שארית הפליטה

סיום המלחמה באירופה שינה את מרכז פעילותו. עם כניעת גרמניה עבר חטר-ישי בין אזורים ומחנות שבהם נמצאו ניצולים יהודים. הוא ביקר בין היתר בטרזיינשטט, דכאו, ברגן־בלזן, מאוטהאוזן ומקומות נוספים שבהם רוכזו עקורים וניצולי מחנות.

המציאות שפגש הייתה קשה: אנשים ששרדו את המחנות נשארו לעיתים במחנות עקורים בתנאים ירודים, בלי משפחה, בית או ודאות לגבי עתידם. חטר-ישי וחיילים מן הבריגדה פעלו להשגת מזון, ציוד, טיפול רפואי, מסגרות ארגון וקשר עם גורמי העלייה והיישוב.

הוא עמד בראש פעילות סעד של הבריגדה וניסה לשכנע את שלטונות בעלות הברית להפסיק החזרה אוטומטית של ניצולים לארצות מוצאם כאשר הדבר העמיד אותם בסכנה. הוא פעל גם כדי להביא את מצוקתם לידיעת הנהגת היישוב. בין היתר לחץ על דוד בן־גוריון לבקר במחנות העקורים באירופה ולהיפגש עם גורמי הפיקוד האמריקאי.

חטר-ישי ייחס חלק גדול מן ההישג לחיילים היהודים עצמם, שליוו ניצולים, חצו איתם גבולות וסייעו להם להגיע למסגרות בטוחות יותר. בספרו המאוחר הבריגדה ושארית הפליטה תיאר את הפעילות הזאת כמפעל משותף של חיילים ולא כהישג אישי בלבד.

הוויכוח ההיסטורי על ראשית הפעילות

חטר-ישי סיפר כי הפעילות המאורגנת בקרב שארית הפליטה קיבלה תנופה לאחר מפגש עם יהודה ארזי מן המוסד לעלייה ב׳, שביקש לאתר יהודים ולהכינם לעלייה לארץ ישראל. ההיסטוריון יואב גלבר הטיל ספק בחלק מן התיאור הזה ובמידת הקשר הישיר של המוסד לעלייה ב׳ ליוזמה הראשונית.

המחלוקת אינה משנה את העובדה המתועדת שחטר-ישי פעל בשטח בקרב ניצולים, ביקר במחנות, פנה למפקדים ושלטונות בנוגע לתנאי העקורים והיה מעורב בארגון סיוע. היא כן מחייבת להבחין בין הפעילות עצמה, שעליה קיים תיעוד משמעותי, לבין גרסאות שונות באשר למי יזם כל שלב ובאיזה מועד.

עד במשפט אייכמן

בשנת 1961 הופיע חטר-ישי כעד במשפטו של אדולף אייכמן בירושלים. עדותו עסקה במה שראה כקצין הבריגדה היהודית במחנות ובקרב ניצולי השואה באירופה לאחר השחרור.

עדותו במשפט העניקה לפעילותו משנת 1945 ממד נוסף. הוא לא היה רק מסייע לניצולים אלא גם עד היסטורי שתיאר בפני בית משפט ישראלי את מצבם הפיזי והנפשי של מי שנותרו בחיים. בכך הצטרפה עדותו למכלול העדויות שבאמצעותן הפך משפט אייכמן לאחד האירועים המרכזיים בעיצוב הזיכרון הציבורי של השואה בישראל.

איסוף עדויות, רכוש יהודי ושיקום חיילים

בתקופה שלאחר המלחמה עסק גם באיסוף חומר על רכוש יהודי שנבזז ועל פשעי הנאצים, ובחומרים שנועדו לסייע להליכים שנערכו באירופה. במקביל הופקד על פעילויות שנועדו להכין חיילים יהודים משוחררים לחזרה לחיים אזרחיים.

הפעילות כללה הכשרות מקצועיות בתחומים כגון ימאות, יהלומנות וחקלאות, שנועדו לתת לחיילים כלים לפרנסה ולהשתלבות בארץ. חטר-ישי היה מעורב גם בגיוס כספים למשפחות שכולות ולחיילים שנקלעו למצוקה. קרנות שהוקמו סביב צורכי החיילים המשוחררים היו בין התשתיות שמהן התפתח בהמשך בנק אוצר החייל.

חזרה לארץ והמאבק על עלייה והתיישבות

בינואר 1946 חזר לארץ ישראל וחידש את עבודתו המשפטית. הוא ייצג קצינים יהודים בצבא הבריטי שנאשמו בנאומים פוליטיים, הגן על עצורי פרשת ביריה וייצג את בעלי אניית המעפילים מקס נורדאו בהליך החרמתה.

במקביל המשיך לעסוק בסיוע לשארית הפליטה ובהשתלבות חיילים משוחררים. הוא היה מעורב ביוזמות דיור לחיילי הבריגדה וקציניה, ובהן הקמת שכונות ומסגרות מגורים חדשות.

לאחר השבת השחורה ומעצר חלק מהנהגת היישוב הוטלו עליו גם משימות הנוגעות לקשר עם שלטונות המנדט ולטיפול בעצורים. המשפט, הביטחון והעבודה הציבורית הלכו ונכרכו זה בזה לקראת הקמת המדינה.

מלחמת העצמאות וחטיבה 7

במלחמת העצמאות השתלב חטר-ישי בבניית הכוח הצבאי החדש. עם הקמת חטיבה 7 בידי שלמה שמיר התבקש לסייע בגיוסה ובארגונה ומונה לקצין מנהלה.

אחד החידושים החשובים שלו היה הקמת מערכת שיפוט פנימית בחטיבה לפי מודל מסודר. יחידות אחרות שלחו אליה אנשי משפט כדי ללמוד כיצד לארגן תביעה, סנגוריה והליכים משפטיים. הניסיון בחטיבה נעשה מעין מעבדה למערכת שתוקם בהמשך בכלל צה״ל.

ביוני 1948 השתתף גם בתהליך השבעת החטיבה לצבא ההגנה לישראל. המעבר מארגון מחתרתי לצבא מדינתי דרש לא רק מדים, נשק ושרשרת פיקוד, אלא גם מערכת חוקית חדשה שתגדיר סמכויות, עבירות, זכויות והליכים.

כתיבת התשתית למשפט הצבאי

בשנת 1948 היה חטר-ישי בין המשפטנים שעסקו בגיבוש חוקת השיפוט לצבא החדש. יחד עם משפטנים נוספים, ובהם נחום חת, עסק בהתאמת מסורות המשפט של ההגנה ושל הצבא הבריטי למציאות של צבא מדינתי.

חוקת השיפוט תש״ח והתקנות שנלוו אליה יצרו את המסגרת המשפטית הראשונית של צה״ל. הן הגדירו בתי דין, עבירות, תביעה, סנגוריה וסדרי משפט, ושימשו בסיס לשנים הראשונות עד לחקיקת חוק השיפוט הצבאי בשנות החמישים.

החשיבות איננה רק בניסוח סעיפים. המדינה החדשה ביקשה להקים צבא במהירות תוך כדי מלחמה, ובתוך מציאות זו היה צורך להבהיר שגם צבא שנלחם על קיומו אינו יכול להתנהל באמצעות פקודות אד־הוק בלבד. חטר-ישי היה מן האנשים שהפכו את העיקרון הזה למנגנון.

הפרקליט הצבאי הראשי הראשון

בסוף דצמבר 1948 החליף חטר-ישי את אברהם גורלי בראש השירות המשפטי בצה״ל. ב־1 במרץ 1949 ארגן מחדש את השירות והפך אותו לפרקליטות הצבאית, והוא נחשב לפרקליט הצבאי הראשי הראשון של צה״ל.

בתקופתו הוגדרו מחוזות שיפוטיים ומונו פרקליטים, תובעים, סנגורים ונשיאי בתי דין. חטר-ישי ביקש להבחין בין תביעה לבין הייעוץ המשפטי למפקדים ולבנות מנגנון שבו למשפט הצבאי יש מקצועיות ועצמאות שאינן תלויות בכל מפקד מקומי.

הוא נאבק על מעמד השופטים הצבאיים ועל זיקה מקצועית בין מערכת השיפוט הצבאית לאזרחית. בעיניו, אם בתי הדין הצבאיים אמורים לדון בחירותם ובשמם הטוב של חיילים, אין לראות בהם מנגנון משמעתי נחות אלא מערכת משפט לכל דבר.

תביעה, סנגוריה והרעיון של משפט הוגן

אחד ההיבטים הבולטים במורשתו הוא תשומת הלב לסנגוריה הצבאית כבר בשנת 1949. בתקופה שבה מוסדות המדינה עדיין נבנו, יצאה מטעם הפרקליט הצבאי הראשי סדרת הנחיות מפורטת לקציני סנגוריה. היא עסקה בהכנת הגנה, הקשר עם הנאשם, חקירת עדים, ניהול הדיון וכללי התנהגות מקצועיים.

גם ההנחיות לתובעים הדגישו כי תפקידם איננו למדוד הצלחה לפי חומרת העונש או עצם ההרשעה. התביעה נועדה לסייע בהשלמת תפקידו של מנגנון המשפט ולהבטיח צדק, משמעת ויעילות צבאית.

הגישה הזו משמעותית במיוחד משום שהתגבשה בשעה שהמדינה הייתה עדיין במלחמה. היא מציבה את מורשת חטר-ישי בתוך רעיון רחב יותר: ביטחון ומשפט אינם חייבים להיות עקרונות סותרים; מערכת ביטחון חזקה זקוקה גם להליך הוגן ולמוסדות משפט מקצועיים.

פרשת מאיר טוביאנסקי וטיהור שמו

אחת הפרשות החשובות ביותר שבהן עסק הייתה עניינו של סרן מאיר טוביאנסקי. ביוני 1948 הועמד טוביאנסקי לדין שדה בחשד לבגידה והוצא להורג באותו יום. לאחר מכן דרשה אלמנתו, לנה, לפתוח מחדש את הפרשה.

בן־גוריון הטיל על חטר-ישי לבדוק את המקרה. לאחר בחינה מחודשת הגיע חטר-ישי למסקנה שטוביאנסקי היה חף מפשע וכי המשפט וההוצאה להורג היו טעות חמורה. הוא המליץ לטהר את שמו, להשיב לו את דרגתו, לערוך לו הלוויה צבאית ולהכיר באלמנתו ובבנו כשאירי חייל צה״ל.

המדינה אימצה את עיקרי ההמלצות. הפרשה נעשתה מאז אחד המקרים המכוננים בתולדות המשפט הצבאי בישראל וממחישה את הצורך בהליך משפטי, ראיות, סנגוריה ובקרה גם בשעת מלחמה. חלק מרכזי במשמעותה ההיסטורית הוא הנכונות של המערכת הצעירה להכיר בטעות קטלנית ולנסות לתקנה לאחר מעשה.

ועדת החקירה לכפר קאסם

בשנת 1956, לאחר הרג האזרחים בכפר קאסם, מינה דוד בן־גוריון ועדת חקירה בראשות השופט בנימין זוהר. לצדו מונו אהרן חטר-ישי ואבא חושי.

עצם מינויו של חטר-ישי לוועדה משקף את מעמדו כמשפטן בעל ניסיון הן במערכת הביטחון והן במשפט האזרחי. אירוע כפר קאסם הפך בהמשך לאחד הצמתים החשובים בתולדות המשפט הישראלי והדיון בפקודה בלתי חוקית בעליל, אף שההלכה המפורסמת התגבשה במשפטים שבאו לאחר עבודת הוועדה.

חזרה לעריכת דין וסיוע לקהילה הדרוזית

לאחר שסיים את תפקידו הבכיר במערכת המשפט הצבאית חזר חטר-ישי לעבודה פרטית כעורך דין. הוא המשיך לעסוק בתיקים ציבוריים ובסוגיות ביטחוניות ואזרחיות, ובמקביל פעל בהתנדבות.

בין היתר פתח בשפרעם מסגרת של ייעוץ משפטי ללא תשלום לבני העדה הדרוזית. הקשר שלו עם דרוזים וערבים בארץ לא התחיל אז; עוד בתקופת המנדט היו לו לקוחות רבים מן הקהילות הללו והוא רכש ניסיון משפטי ושפתי שסייע לו לפעול גם מחוץ לחברה היהודית.

במקרים מסוימים לא הסתפק בייצוג משפטי. הוא גם סייע למשפחות של נאשמים מכספו ופעל להשגת חנינות. הדבר משקף תפיסה שבה עבודת עורך הדין אינה מסתיימת בדיון בבית המשפט כאשר המשפחה נשארת ללא מקור קיום.

פרשת לבון ופעילות ציבורית מאוחרת

בשנות השישים פנה אליו דוד בן־גוריון לעסוק בחומרים הקשורים לפרשת לבון. חטר-ישי בחן את החומר יחד עם עורך הדין יצחק טוניק והכין ניתוח משפטי של עבודת ועדת השבעה. המסקנות שלהם היו חלק מן העימות הציבורי והמשפטי הרחב סביב הפרשה.

העמדה שנקט בנושא הייתה עמדה בתוך מחלוקת פוליטית והיסטורית עמוקה, ולא קביעה מוסכמת בדיעבד. חשיבות הפרק בביוגרפיה שלו היא בכך שמנהיגים המשיכו לפנות אליו כמשפטן מנוסה כאשר נדרשה בחינה של מסמכים, הליכים והכרעות ציבוריות מורכבות.

בניית כללים לספורט הישראלי

בשנת 1964 התמנה ליו״ר ההתאחדות לספורט על פי בקשת ראש הממשלה לוי אשכול ושר החינוך זלמן ארן. המשימה שניתנה לו הייתה בעיקר מוסדית: ליצור כללי הכרעה שאפשרו לנהל את מערכת הספורט תוך איזון בין רוב למיעוט ובין אגודות יריבות.

במשך קרוב לשנתיים פעל עם נציגי מכבי, הפועל, בית״ר, אליצור וגופים נוספים והכין טיוטת חוקה מוסכמת. הוא ביקש גם לקדם חקיקה שתסייע במאבק באלימות במגרשי הספורט. גם בתחום שאיננו מזוהה בדרך כלל עם הקריירה שלו חזר אותו דפוס: בניית כללים ומוסדות שיאפשרו למערכת מורכבת לפעול בתוך מסגרת מוסכמת.

יד ושם והכרה בחסידי אומות העולם

במשך שנים היה חטר-ישי חבר בוועדה של יד ושם שדנה בהכרה בחסידי אומות העולם. לפי החומר הביוגרפי השתתף בדיון במספר גדול מאוד של תיקים והמלצות.

התפקיד מתחבר באופן ישיר לחוויותיו משנת 1945. מי שנכנס למחנות העקורים וראה את תוצאות השואה היה שותף עשרות שנים לאחר מכן גם למאמץ הישראלי לתעד ולהכיר באנשים לא־יהודים שסיכנו את עצמם להצלת יהודים.

בג״ץ קרסיק והלכה חשובה בדיני הפקעות

בשנת 1996, כאשר כבר היה בשנות התשעים לחייו, הצטרף חטר-ישי לאחיותיו בעתירה לבג״ץ הנוגעת לקרקע משפחתית שהופקעה באזור גבעת אולגה. מטרת ההפקעה הציבורית השתנתה במשך השנים, והעותרים טענו שכאשר תם הצורך שלשמו הופקעה הקרקע יש לבחון את השבתה לבעליה.

פסק הדין בעניין קרסיק, שניתן בשנת 2001 בהרכב מורחב של בית המשפט העליון, היה ציון דרך בדיני ההפקעות בישראל. בית המשפט קבע עיקרון שלפיו הפקעה אינה מנתקת בהכרח לצמיתות את הזיקה שבין הבעלים המקורי לקרקע, וכאשר המטרה הציבורית חדלה להתקיים עשויה להתעורר שאלת השבת הקרקע.

כך, גם בשלב מאוחר מאוד בחייו, שמו של חטר-ישי נקשר בהתפתחות משפטית בעלת משמעות רחבה לזכויות הקניין וליחסים שבין המדינה לאזרח.

כתיבה ותיעוד של ההיסטוריה שבה השתתף

חטר-ישי לא הסתפק בעשייה ציבורית ומשפטית; הוא ביקש לתעד אותה. בשנת 1958 פרסם את רק אתמול, ספר המבוסס על משפטים ואירועים שבהם השתתף בתקופת המנדט. הספר זכה לתרגומים ולעיבודים וחלק מסיפוריו שימשו חומר קריאה וחינוך.

בשנת 1991 פרסם את קו ההגנה, העוסק בעבודתו המשפטית בשנות המאבק מול השלטון הבריטי ובהגנה על אנשי היישוב. בשנת 1999 ראה אור הבריגדה ושארית הפליטה, שבו תיאר את פעילות חיילי הבריגדה למען ניצולי השואה באירופה.

הספרים הם מקורות אישיים של משתתף פעיל ולכן יש לקרוא אותם לצד מחקר היסטורי ומקורות נוספים. דווקא השילוב בין זיכרון אישי לתיעוד מוסדי הופך אותם לחלק חשוב מן הדיון על התקופה.

משפחה ואחרית חיים

בשנת 1930 נישא לרחל לבית רבינוביץ. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: און, דרור וסמדר. דרור חטר-ישי היה לימים עורך דין וראש לשכת עורכי הדין בישראל; סמדר אוטולנגי הייתה משפטנית וחוקרת בתחום המשפט.

בשנת 1973 עבר חטר-ישי להתגורר בקיבוץ עין גב, שעמו היה קשור שנים רבות, והמשיך לסייע לחברים בעניינים משפטיים. הוא ורחל סייעו גם לקבוצת עולים מברית המועצות שביקשה להקים מסגרת יישוב ותעשייה עצמאית. רחל לימדה עברית את חברי הקבוצה וחטר-ישי ליווה אותה משפטית וכלכלית.

בשנת 1992 עבר אירוע מוחי קשה שהותיר אותו משותק חלקית ופגע ביכולת הדיבור שלו. למרות זאת המשיך לעסוק בכתיבה ובעיבוד זיכרונותיו. רחל נפטרה בשנת 1993.

אהרן חטר-ישי נפטר ב־20 במאי 2003, בגיל תשעים ושמונה, ונקבר בעין גב לצד רעייתו. הקריירה שלו השתרעה מן השנים האחרונות של האימפריה העות׳מאנית בארץ ישראל ועד למדינת ישראל המבוססת של ראשית המאה ה־21.

המורשת המשפטית של הפרקליט הצבאי הראשי הראשון

חלק גדול מן המערכת שחטר-ישי סייע להקים השתנה מאז ללא הכר. חוק השיפוט הצבאי הוחלף והורחב, בתי הדין נפרדו ארגונית מן הפרקליטות, מבנה צה״ל השתנה והמשפט הישראלי התפתח. אך כמה מן השאלות שעמדו בפניו בשנת 1949 נשארו מרכזיות: עד כמה חייב יועץ משפטי צבאי להיות עצמאי; כיצד מגנים על זכויות נאשם בתוך מסגרת צבאית; מהו תפקידו של תובע; וכיצד מתקנים טעות משפטית שנעשתה בשם הביטחון.

ההנחיות המוקדמות לסנגורים ולתובעים, ארגון הפרקליטות הצבאית ובדיקת פרשת טוביאנסקי ממחישים שהמערכת החדשה לא נועדה להיות רק מכשיר של פיקוד. היא נועדה ליצור בתוך הצבא מרחב שבו שאלות של אשמה, ראיות, זכויות וצדק נבחנות בכלים משפטיים.

מדוע אהרן חטר-ישי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אהרן חטר-ישי ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) משום שמעטים האנשים שמסלול חייהם מחבר באופן כה ישיר בין בניית החברה היהודית בארץ ישראל, המאבק להצלת שארית הפליטה והקמת מוסדות המשפט של מדינת ישראל. הוא פעל למען השפה העברית וההגנה עוד בצעירותו, ייצג אנשי היישוב ומעפילים מול שלטון המנדט, שירת כקצין בבריגדה היהודית, פגש ניצולי שואה במחנות אירופה ופעל לשיפור מצבם, ולאחר מכן היה שותף בהפיכת צה״ל מצבא הנבנה תוך כדי מלחמה לצבא בעל מערכת משפט מקצועית.

חשיבותו למורשת המשפטית והביטחונית של ישראל ניכרת במיוחד בתפקידו כפרקליט הצבאי הראשי הראשון, בהקמת תביעה וסנגוריה צבאיות, בדרישה להליך הוגן ובבדיקת פרשת מאיר טוביאנסקי שהביאה לטיהור שמו. בהמשך היה שותף לוועדות ציבוריות, לפעילות יד ושם ולמאבקים משפטיים שהגיעו עד להלכה העקרונית בבג״ץ קרסיק.

Moreshet.com מתעד את חטר-ישי משום שמורשתה של מדינה אינה בנויה רק ממלחמות ומנהיגים אלא גם מן האנשים שבונים את הכללים שלפיהם מופעל הכוח. מקומו במורשת (Moreshet) הוא מקומו של משפטן ואיש ציבור שסייע להניח יסודות לכך שגם הצבא, דווקא בשעת מלחמה וביטחון, יהיה כפוף לדין, לסנגוריה, לביקורת וליכולת להכיר בטעות ולתקנה.