הדי לאמאר

הדי לאמאר הייתה כוכבת קולנוע אוסטרית־אמריקאית וממציאה עצמאית, שחייה חיברו בין שני עולמות שבתקופתה כמעט לא נתפסו כשייכים לאותה אישה: הזוהר של הוליווד והחשיבה המעשית של מעבדת ההמצאות. על המסך הייתה מן הפנים המזוהות ביותר עם הקולנוע האמריקאי של שנות ה־30, ה־40 וה־50; מחוץ למסך פיתחה עם המלחין ג'ורג' אנתייל רעיון לתקשורת רדיו המדלגת בין תדרים כדי להקשות על האויב לשבש אותה.

המערכת שהשניים רשמו עליה פטנט ב־1942 לא נכנסה לשימוש מבצעי במהלך מלחמת העולם השנייה, וגם לא הייתה המקור היחיד לטכנולוגיות שבאו אחריה. עם זאת, היא נחשבת לתרומה מוקדמת וחשובה להתפתחות התקשורת בספקטרום פרוש. עקרונות קרובים משמשים לימים במערכות תקשורת אלחוטיות מאובטחות ועמידות להפרעות. Bluetooth משתמש בדילוגי תדר, ואילו מערכות כגון גרסאות מוקדמות של Wi-Fi ו-GPS נשענות על שיטות אחרות ממשפחת הספקטרום הפרוש. ההבחנה הזאת חשובה: מורשתה של לאמאר אינה אגדה על המצאה יחידה שממנה נולד העולם האלחוטי, אלא סיפור מתועד על רעיון הנדסי מקורי שהקדים את זמנו וזכה להכרה רק כעבור עשרות שנים.

ילדות בווינה ושורשים יהודיים

לאמאר נולדה בווינה בשם הדוויג אווה מריה קיזלר, בת יחידה לאמיל קיזלר ולגרטרוד קיזלר לבית ליכטוויץ. אביה, מנהל בנק, בא ממשפחה יהודית גליציאנית שמוצאה בלבוב; אמה, פסנתרנית ילידת בודפשט, נולדה למשפחה יהודית־הונגרית מבוססת והתגיירה לנצרות הקתולית לפני שגידלה את בתה כנוצרייה. הרקע המשפחתי הזה הציב את לאמאר בתוך המרחב היהודי־מרכז־אירופי המורכב של ראשית המאה ה־20, גם אם חייה האישיים והדתיים לא התנהלו לפי זהות יהודית פשוטה או אחידה.

אביה נהג לצאת עמה לטיולים ולהסביר לה כיצד פועלות מכונות ומערכות עירוניות. היא התעניינה בפירוק רעיוני של חפצים ובהבנת המנגנונים שמאחוריהם, ובמקביל נשבתה בקסמי התיאטרון והקולנוע. השילוב בין דמיון חזותי, סקרנות טכנית ויכולת להבחין במבנים ובתנועה נשאר עמה לאורך חייה.

מן הקולנוע האירופי אל הוליווד

כנערה החלה קיזלר ללמוד משחק בווינה והשתלבה בתעשיית הקולנוע המקומית. לאחר תפקידים קטנים הופיעה בתפקיד הראשי בסרט הצ'כוסלובקי אקסטזה משנת 1933. הסרט זכה לתשומת לב בינלאומית בשל שפתו הקולנועית ובשל סצנות עירום ומיניות שנחשבו נועזות לזמנן. הפרסום שנוצר סביבו ליווה אותה שנים רבות ולעיתים האפיל על עבודתה כשחקנית ועל הישגיה האחרים.

באותה שנה נישאה לפרידריך מנדל, תעשיין וסוחר נשק אוסטרי בעל קשרים עם ממשלים פשיסטיים באירופה. במסגרת חיי החברה והעסקים שלו נחשפה לשיחות עם אנשי צבא ומהנדסים ולסוגיות מעשיות של חימוש, בקרה ותקשורת. הנישואים הגבילו את הקריירה שלה, וב־1937 עזבה את מנדל ואת אוסטריה. פרטי הבריחה סופרו במשך השנים בכמה גרסאות, אך ברור כי היא הגיעה לפריז ומשם ללונדון, שם פגשה את לואי ב' מאייר, ראש אולפני MGM.

מאייר החתים אותה על חוזה והעניק לה, בעצת אשתו, את שם הבמה הדי לאמאר, כמחווה לכוכבת הסרט האילם ברברה לה מאר. הופעתה האמריקאית הגדולה הראשונה, מול שארל בואייה באלג'יר משנת 1938, הפכה אותה כמעט בן לילה לכוכבת. הדימוי ההוליוודי שנבנה סביבה הדגיש יופי, מסתורין ומוצא אירופי, ולעיתים קרובות הוביל לליהוקה כדמות אקזוטית במקום להעניק לה תפקידים בעלי עומק דרמטי רב.

כוכבת, שחקנית ומפיקה

לאמאר הופיעה לצד כמה מן השחקנים הבולטים בתקופתה. בBoom Town משנת 1940 שיחקה עם קלארק גייבל, ספנסר טרייסי וקלודט קולבר; בCome Live with Me גילמה פליטה מווינה לצדו של ג'יימס סטיוארט; ובZiegfeld Girl הופיעה לצד ג'ודי גרלנד ולאנה טרנר. הצלחות כמו White Cargo ביססו את מעמדה המסחרי, אך גם המחישו את נטיית האולפנים להעמיד את נוכחותה החזותית במרכז.

תפקידה הקולנועי המצליח ביותר היה דלילה באפוס התנ"כי שמשון ודלילה של ססיל ב' דה־מיל, שיצא ב־1949 והיה הסרט המכניס ביותר בארצות הברית בשנת 1950. הסרט, שבו שיחקה מול ויקטור מאטור, זכה בשני פרסי אוסקר והפך את דמותה של דלילה לאחד הייצוגים הזכורים בקולנוע ההוליוודי הקלאסי של סיפור מקראי.

לאמאר ביקשה גם להשפיע על העשייה מאחורי המצלמה. לאחר סיום החוזה שלה ב-MGM הקימה עם ג'ק צ'רטוק חברת הפקה והייתה מעורבת ביצירת The Strange Woman משנת 1946 וDishonored Lady משנת 1947, שבהם גם כיכבה. בתקופה שבה שליטתן של נשים בהפקת סרטים הייתה מוגבלת במיוחד, עצם הניסיון ליזום, לממן ולעצב פרויקטים עצמאיים היה חריג. ב־1954 הפיקה וכיכבה בLoves of Three Queens, הפקה שאפתנית שבה גילמה כמה דמויות היסטוריות. הסרט התקשה למצוא הפצה רחבה והסב לה הפסדים כבדים, אך הוא מעיד על רצונה לחרוג מן התפקידים שהאולפנים הועידו לה.

הקריירה הקולנועית שלה נמשכה עד The Female Animal בשנת 1958. ב־1960 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד על תרומתה לתעשיית הסרטים.

מערכת תקשורת סודית

בשנותיה בהוליווד נהגה לאמאר להקדיש זמן פנוי להמצאות. לא הייתה לה השכלה הנדסית פורמלית, אך היא קראה, שרטטה, בנתה רעיונות והתייעצה עם בעלי ידע מקצועי. בין הרעיונות שעליהם עבדה היו שיפור לרמזור וטבלייה שנועדה להימס במים וליצור משקה מוגז. עיקר חשיבותה כממציאה, עם זאת, נובע משיתוף הפעולה שלה עם המלחין והפסנתרן ג'ורג' אנתייל בתחילת מלחמת העולם השנייה.

טורפדו הנשלט באמצעות רדיו עלול לאבד את הכוונתו אם האויב מזהה את תדר השידור ומשבש אותו. לאמאר הציעה שהמשדר והמקלט יעברו יחד במהירות בין תדרים רבים לפי סדר מוסכם, כך שיהיה קשה יותר לחסום את האות. אנתייל הביא לשותפות את ניסיונו בסנכרון מנגנונים מוזיקליים, ובכלל זה עבודה עם פסנתרים מכניים. השניים תכננו מנגנון שבו גלילי נייר מחוררים יסנכרנו את שינויי התדר במשדר ובמקלט, בדומה לתיאום בין פסנתרים מנגנים.

לאמאר ואנתייל הגישו את הרעיון למועצת הממציאים הלאומית בסוף 1940, נעזרו בייעוץ הנדסי ובמשרד עורכי פטנטים, וב־11 באוגוסט 1942 הוענק להם פטנט אמריקאי מספר 2,292,387, שכותרתו Secret Communication System. הפטנט נרשם על שם הדי קיזלר מרקי, שמה החוקי באותה עת, ועל שם ג'ורג' אנתייל.

הצי האמריקאי לא אימץ את המערכת לשימוש בטורפדות במהלך המלחמה. המימוש המכני שהציעו היה קשה להתאמה לציוד המבצעי של אותה תקופה, והרעיון לא פותח בידיהם מעבר לשלב הפטנט. מערכות מבצעיות בעלות עקרונות דומים הופיעו רק שנים לאחר מכן, לאחר שתוקף הפטנט פג, ולכן לאמאר ואנתייל לא קיבלו ממנו תמלוגים.

תרומה למאמץ המלחמתי

דחיית הפטנט לא הייתה סוף מעורבותה של לאמאר במאמץ האמריקאי. נאמר לה כי תוכל לסייע יותר באמצעות מעמדה ככוכבת, והיא השתתפה באירועים למכירת איגרות מלחמה. כך הפעילה הן את יכולתה הטכנית והן את כוח המשיכה הציבורי שלה לטובת המאבק במדינות הציר, בתקופה שבה אירופה שממנה באה הייתה נתונה תחת שלטון נאצי ורבים מבני הרקע היהודי שלה היו בסכנה.

הכרה מאוחרת והשפעה מתמשכת

במשך עשרות שנים נזכרה לאמאר בראש ובראשונה ככוכבת קולנוע. רק בשנות ה־90 זכה חלקה בהיסטוריה של התקשורת האלחוטית להכרה ציבורית רחבה. ב־1997 העניקה קרן החזית האלקטרונית לה ולאנתייל את פרס החלוץ על תרומתם להתפתחות טכנולוגיית הספקטרום הפרוש. באותה שנה הייתה לאישה הראשונה שקיבלה את פרס BULBIE Gnass Spirit of Achievement, וב־1998 העניק לה איגוד בעלי הפטנטים והממציאים של אוסטריה את מדליית ויקטור קפלן.

בשנת 2014, ארבע־עשרה שנים לאחר מותה, צורפה לאמאר להיכל התהילה הלאומי לממציאים בארצות הברית בזכות עבודתה על תקשורת בדילוגי תדר. ההוקרה לא הפכה אותה בדיעבד למפתחת של Wi-Fi, Bluetooth או GPS, אך היא הציבה את הפטנט שלה במקום הראוי בתוך ההיסטוריה הארוכה של הספקטרום הפרוש: תחום שאפשר להעביר מידע באופן יעיל, לשתף תחומי תדר ולהתמודד טוב יותר עם רעש, הפרעות ושיבוש מכוון.

שמה הונצח גם במרחב הציבורי והמדעי. רחוב בווינה נקרא על שמה; ב־2014 הוטמן חלק מאפרה בקבר כבוד בבית הקברות המרכזי בעיר; אסטרואיד 32730 Lamarr נקרא על שמה; ובווינה הוצגו חייה הכפולים ככוכבת וכממציאה בתערוכה Lady Bluetooth במוזיאון היהודי. סרט התעודה Bombshell: The Hedy Lamarr Story משנת 2017 סייע להביא את קולה ואת עבודתה הטכנית לדור חדש של צופים.

לאמאר קיבלה אזרחות אמריקאית ב־1953. היא נפטרה ממחלת לב ב־19 בינואר 2000 בביתה בקאסלברי שבפלורידה, בגיל 85. בהתאם לרצונה פיזר בנה אנתוני חלק מאפרה ביערות וינה; יתרתו נטמנה לימים בעיר שבה נולדה.

מדוע הדי לאמאר ראויה לציון כערך חשוב במורשת

הדי לאמאר ראויה להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שסיפורה משלב יצירה תרבותית, עקירה מאירופה ותרומה ממשית להיסטוריה הטכנולוגית. היא הייתה בת למשפחות יהודיות מגליציה ומהונגריה, נולדה בווינה שלפני השואה ועזבה את אוסטריה ערב התבססותו של השלטון הנאצי. בהוליווד הייתה לאחת המהגרות האירופיות הבולטות שהצליחו לבנות קריירה אמריקאית גדולה, ובזמן המלחמה תרמה הן באמצעות פיתוח רעיון תקשורתי והן באמצעות גיוס תמיכה ציבורית למאמץ המלחמתי.

השפעתה ניכרת גם בדרך שבה זוכרים כיום נשים בתולדות המדע וההנדסה. לאמאר המחישה שכישרון טכני עשוי להימצא גם מחוץ לאוניברסיטאות ולמעבדות הממוסדות, ושדימוי ציבורי עלול להסתיר יכולת אינטלקטואלית ומעשית. הפטנט שחיברה עם אנתייל היה הישג הנדסי מוגדר, מתועד ומשמעותי, ולא רק פרט מפתיע בביוגרפיה של כוכבת.

עבור קוראי Moreshet.com, חשיבותה טמונה בחיבור שבין מורשת יהודית־אירופית, תרבות אמריקאית וחדשנות בעלת השפעה עולמית. היא הותירה אחריה סרטים מרכזיים מתקופת הוליווד הקלאסית ורעיון טכנולוגי שסייע לעצב את ההבנה ההיסטורית של תקשורת עמידה להפרעות. סיפורה מרחיב את מושג המורשת: לא רק זהות שאדם ירש, אלא גם ידע, יצירה ואפשרויות חדשות שהעביר לדורות הבאים.