גדעון ישעיהו גרטנר

גדעון ישעיהו גרטנר (13 במרץ 1935 – 12 בדצמבר 2020) היה מהנדס, אנליסט טכנולוגיה, יזם, משקיע ופילנתרופ יהודי-אמריקאי, שנודע בעיקר כמייסד חברת המחקר והייעוץ Gartner. הישגו הגדול לא היה רק בנייתה של חברה מצליחה: הוא סייע להפוך את ניתוח שוק טכנולוגיות המידע למקצוע עצמאי, שיטתי ובעל השפעה על החלטותיהם של מנהלים, משקיעים, יצרנים וגופים ציבוריים.

גרטנר הבין מוקדם כי בעידן המחשוב, ידע אמין על טכנולוגיה הוא עצמו תשתית חיונית. הוא יצר מודל שחיבר בין הבנה הנדסית, ניתוח עסקי, מחקר שוק ותקשורת תמציתית. במקום להסתפק בדוחות ארוכים או במידע שמסרו היצרנים, החברות שהקים ביקשו לתת למקבלי החלטות הערכה עצמאית, השוואתית ומעשית. המודל הזה היה לאחד היסודות של תעשיית המחקר והייעוץ הטכנולוגי המודרנית.

מילדות בתל אביב להשכלה טכנולוגית בארצות הברית

גרטנר נולד בתל אביב בתקופת המנדט הבריטי, להורים יהודים שהיגרו ממזרח אירופה. אביו, אברהם, היה מהנדס, ואמו, פנינה לבית בדרי, הייתה מוזיקאית ומורה. בשנת 1938 עברה המשפחה לארצות הברית והתיישבה בברוקלין. אביו השתלב כמהנדס אזרחי בשירות עיריית ניו יורק, וגדעון למד בישיבה דפלטבוש ולאחר מכן בתיכון מידווד, שאותו סיים ב-1952.

לצד נטייתו למדעים היה גרטנר מוזיקאי מוכשר. הוא ניגן בפסנתר ובקרן יער ואף הוצעה לו מלגה ללימודי מוזיקה באוניברסיטת מיאמי. לבסוף בחר במסלול הנדסי ולמד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בשנת 1956 השלים תואר ראשון בהנדסת מכונות, וב-1960 קיבל תואר MBA מבית הספר סלואן למנהל עסקים של MIT. השילוב בין הנדסה לניהול נעשה לימים למרכיב מרכזי בעבודתו: הוא ידע לקרוא טכנולוגיה לא רק כמערכת של מכונות ותוכנות, אלא גם ככוח המשפיע על תקציבים, ארגונים ושווקים.

ממערכות ביטחוניות בישראל אל מרכז תעשיית המחשבים

את דרכו המקצועית החל גרטנר במחקר תפעולי ב-System Development Corporation, קבלנית משנה של פילקו. הוא עבד על מערכות הקשורות למערך השליטה של פיקוד האוויר האסטרטגי האמריקאי ובהמשך עבור סוכנות תקשורת של משרד ההגנה של ארצות הברית. עבודה זו הציבה אותו בצומת שבין מחשוב, תכנון מערכות וצרכים ממשלתיים מורכבים.

בשנת 1961, לאחר שפילקו מכרה למשרד הביטחון הישראלי מחשב טרנזיסטורי גדול, נשלח גרטנר לישראל. ידיעת העברית והרקע המקומי שלו התאימו למשימה: הוא סייע למתכנתים ישראלים ופעל להצגת מוצרי החברה בפני גופים ממשלתיים נוספים. זה היה חיבור מקצועי מוקדם בין עולם המחשוב האמריקאי המתפתח לבין צורכי הטכנולוגיה של מדינת ישראל הצעירה.

בעת שהותו בישראל גויס גרטנר ל-IBM. הוא הוביל צוות הנדסת מערכות ששירת שווקים מתפתחים באירופה ובמזרח התיכון, ובהמשך עבר למשרדי החברה בווייט פליינס שבניו יורק. שם נעשה מנהל מידע שוק בחטיבת עיבוד הנתונים ודמות מרכזית בתחום הניתוח המסחרי. הניסיון ב-IBM לימד אותו כיצד חברה טכנולוגית גדולה אוספת מידע, מנהלת מערך מכירות ומתרגמת חידושים הנדסיים להצעות עסקיות.

האנליסט שהביא את הטכנולוגיה לוול סטריט

בשנת 1969 עזב גרטנר את IBM והקים את Computer Decisions, מיזם הוצאה לאור שתיעד את ההתפתחויות בתעשיית המחשבים. המיזם התקשה לשרוד את המיתון של 1969–1970 ונמכר, אך הכישלון העסקי לא עצר את גרטנר. להפך: הוא חידד את הבנתו שיש ביקוש למידע טכנולוגי עדכני, בתנאי שיוצג באופן שימושי ובמודל כלכלי בר-קיימא.

בשנת 1970 הצטרף ל-E. F. Hutton כאנליסט של IBM ושל תעשיית המחשבים, אף שלא הגיע מרקע מסורתי של ניתוח ניירות ערך. כעבור שנתיים עבר ל-Oppenheimer & Co., התקדם לסגן נשיא, עמד בראש קבוצת הטכנולוגיה ולבסוף נעשה שותף. בין 1972 ל-1977 דורג מדי שנה כאנליסט הטכנולוגיה האישי המוביל בוול סטריט בסקר של כתב העת Institutional Investor.

גרטנר שינה גם את הדרך שבה ניתוח כזה הגיע ללקוחות. הוא חילק מחקרים ארוכים ליחידות קצרות וממוקדות, הדגיש מסקנות מעשיות והשתמש בתרשימים ובהקלטות שמע כדי למסור מידע במהירות. לצד דוחות מרכזיים הפיץ עדכונים תמציתיים ותכופים. מטרתו הייתה לגשר בין הכללות פיננסיות רחבות מדי לבין חומר טכני מפורט מדי, כך שגם משקיעים ומנהלים שאינם מהנדסים יוכלו להבין לאן השוק מתקדם.

עבודתו התבלטה גם בניסיון לזהות מגמות ארוכות טווח. בין היתר תיאר מאפיינים ואתגרים של מחשבים אישיים שיוצרו בהיקף המוני עוד לפני שהמחשב האישי נעשה מוצר נפוץ. בתערוכה שנערכה ב-1977 בחסות Association for Computing Machinery, גולדמן זאקס ומוזיאון המחשבים של בוסטון, הוא נכלל בין דמויות התקשורת הבולטות של תעשיית המחשוב.

הקמת Gartner ובניית מקצוע חדש

בסוף שנות השבעים הגיע גרטנר למסקנה שהמחקר שפיתח עבור משקיעים יכול לשרת קהל רחב הרבה יותר. יצרני מחשבים נזקקו להבנת המתחרים והשוק; מנהלי מערכות מידע נדרשו לבחור בין מוצרים יקרים ומורכבים; וגופים ממשלתיים וארגונים גדולים ביקשו להעריך עלויות, התיישנות וסיכונים. בשנת 1979 ייסד עם איש התעשייה דייוויד ל' שטיין את Gartner Group, לימים Gartner, Inc.

בניגוד לחברות מחקר שפנו בעיקר לספקי ציוד ותוכנה, Gartner מכרה שירותים גם למשתמשים ארגוניים, למשקיעים ולחברות ייעוץ. רוחב קהל הלקוחות יצר מאגר עשיר של נקודות מבט: מידע שהגיע מיצרנים סייע להבין את כיוון התעשייה, ואילו צורכי המשתמשים חשפו את הבעיות המעשיות של הטמעת מערכות. החברה עסקה, בין השאר, בניתוח תחרותי, בהערכת ערכם השיורי של מחשבים, במדידת התיישנות טכנולוגית ובסיוע לארגונים לצמצם הוצאות מחשוב.

שיטת מחקר שנועדה להוביל להחלטה

גרטנר ביקש מאנליסטים לכתוב בקיצור, לנקוט עמדה ולהסביר את משמעות הממצאים, לא רק לצבור נתונים. תהליך המחקר כלל סריקה שיטתית של מקורות, זיהוי דפוסים, פיתוח רעיונות חדשים ותיעוד המסקנות בהערות מחקר קצרות. בדיוני מחקר שבועיים נדרשו האנליסטים להציג את ההיגיון שמאחורי הערכותיהם ולהגן עליו בפני עמיתיהם.

החברה גייסה אנשי תעשייה מנוסים שהכירו מקרוב את המציאות של לקוחותיה, ולא הסתמכה רק על חוקרים צעירים. היא גם פיתחה מערכות שאפשרו ללקוחות לפנות ישירות לאנליסטים, וכן כנסים מקצועיים ובראשם Symposium, שיצרו מפגש בין מנהלי טכנולוגיה, ספקים ומומחי מחקר. כך נעשה המחקר לשירות מתמשך ולא למסמך חד-פעמי.

מודל עסקי שנבנה לצמיחה

Gartner מומנה בראשיתה בידי Bessemer Venture Partners ו-E. M. Warburg Pincus, ובהמשך הצטרף גם בנק Paribas. ההון אפשר להקים מערך מכירות ארצי ולהציע חוזים שנתיים מתחדשים. גרטנר הנהיג שיטת מדידה שהתמקדה בשינוי בערך החוזים ולא רק בהכנסה שכבר התקבלה מחידושים. הדבר יצר תמריץ להרחיב את הפעילות ולשמור על ערך השירות בעיני הלקוחות.

החברה נמנתה עם החברות הפרטיות הצומחות במהירות בארצות הברית לפני שהונפקה ב-1986. ב-1988 היא נמכרה ל-Saatchi & Saatchi, וגרטנר המשיך לכהן כיושב ראש וכמנכ"ל עד אפריל 1991. בשנת 1990 הוביל רכישה ממונפת שהחזירה את החברה לבעלות משקיעים, במימון Information Partners, קרן שהייתה בבעלות Bain Capital ו-Dun & Bradstreet.

SoundView ו-Giga: הרחבת מודל המחקר

גרטנר לא הסתפק בחברה שנשאה את שמו. קשריו בוול סטריט הובילו לפיתוח שירות פיננסי טכנולוגי בשיתוף Dillon, Read & Co. הפעילות הפכה ב-1984 לברוקר-דילר עצמאי בשם Gartner Securities והופרדה מבעלי המניות של Gartner לקראת הנפקת החברה. ב-1988 שונה שמה ל-SoundView Technology Group. SoundView שילבה מחקר טכנולוגי מעמיק עם שיטות ההפצה והשירות המקובלות בוול סטריט, ובהמשך התמזגה עם Wit Capital ונרכשה ב-2004 בידי Charles Schwab.

בשנת 1995 הקים גרטנר את Giga Information Group וגייס יותר מ-15 מיליון דולר לפיתוחה. הוא כיהן כיושב ראש וכמנכ"ל עד שלהי 1999. החברה ביקשה לפשט את רכישת שירותי הייעוץ באמצעות שירות מקיף אחד, להיעזר ברשת מומחים חיצוניים לצד האנליסטים הקבועים ולתת ללקוחות כלים לחיפוש מחקר מקוון. מאפריל 1996 ועד דצמבר 1999 צמחה Giga מאפס לקצב הכנסות שנתי של יותר מ-65 מיליון דולר וליותר מ-1,200 לקוחות ארגוניים. היא הונפקה ב-1998 ונמכרה ל-Forrester Research בשנת 2003.

הוראה, השקעות ומחויבות לעולם המוזיקה

גרטנר חלק את ניסיונו גם מחוץ לחברות שהקים. הוא הרצה בפני סטודנטים לתארים מתקדמים במוסדות ובהם Harvard Business School, MIT ו-Yale, וב-1985 לימד בבית הספר לניהול של UCLA. הוא כתב על טכנולוגיה, ניהול ומסחר אלקטרוני ושימש משקיע אנג'ל בחברות צעירות, בין היתר כחבר New York Angels.

המוזיקה נותרה חלק משמעותי מחייו. הוא המשיך לנגן בפסנתר ובקרן יער, ובעבר היה חבר בתזמורת London School Symphony וב-Brooklyn Philharmonia. בהמשך שירת בגופים מנהלים ומייעצים של מוסדות תרבות, ובהם Opera Orchestra of New York ופסטיבל ובית הספר למוזיקה באספן. הוא היה עמית של Aspen Institute ותמך גם במוסדות אמנות באזור אספן.

קשריו לעולם האקדמי וההיסטוריה של המחשוב כללו חברות בוועדת הספרייה של MIT, מעורבות ב-Society for Information Management, חברות במעגל התומכים של Charles Babbage Institute ושירות בדירקטוריון IT History Society. ארכיון רחב של מסמכי Gartner Group, Giga ו-SoundView נשמר ב-Charles Babbage Institute שבאוניברסיטת מינסוטה, ומאפשר לחוקרים לעקוב אחר התפתחותה של תעשיית הייעוץ הטכנולוגי.

חיים אישיים וסיום דרכו

לגרטנר היו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים לג'נט סוסמן, ובהמשך נישא לשרה שווייצר. סוסמן הייתה אחת ההשראות לדמותה של ג'ני ברומן ובסרט סיפור אהבה מאת אריך סגל, שהכיר את בני הזוג מתקופת לימודיהם. גרטנר חי בין היתר בסטמפורד שבקונטיקט ובאספן שבקולורדו. הוא נפטר בביתו בניו יורק ב-12 בדצמבר 2020, בגיל 85, מסיבוכים של מחלת אלצהיימר.

מדוע גדעון ישעיהו גרטנר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

גדעון ישעיהו גרטנר ראוי להיכלל בארכיון מורשת משום שהשפעתו חרגה בהרבה מהקמתה של חברה אחת. הוא סייע לבנות את השפה, שיטות העבודה והמודל העסקי של תחום מחקר שמלווה עד היום החלטות טכנולוגיות בהיקף עצום. הוא הראה כי הערכת טכנולוגיה צריכה לשלב ידע הנדסי, הבנת שוק, עצמאות מחשבתית ויכולת למסור מסקנה ברורה למי שנדרש לפעול על פיה.

סיפורו מחבר בין תל אביב של תקופת המנדט, החינוך היהודי בברוקלין, מוסדות המחקר האמריקאיים ותעשיית המחשוב הבינלאומית. עבודתו המוקדמת בישראל המחישה את תפקידם של ידע, שפה וניידות מקצועית ביצירת גשרים בין המדינה הצעירה לבין מרכזי הטכנולוגיה בארצות הברית. הקריירה שבנה לאחר מכן מציבה אותו בין היזמים היהודים-אמריקאים שעיצבו מוסדות מקצועיים בעלי השפעה עולמית.

מורשת (Moreshet) ו-Moreshet.com מתעדים את פועלו מפני שהוא מייצג סוג חשוב של השפעה יהודית וישראלית: לא רק המצאה של מוצר, אלא יצירת מערכת ידע שסייעה לארגונים להבין טכנולוגיה ולקבל החלטות אחראיות יותר. Gartner, SoundView ו-Giga נשאו את תפיסתו אל דורות של אנליסטים ומנהלים, ותרומתו לעולם המחקר הטכנולוגי ניכרת גם זמן רב לאחר שסיים להוביל את החברות שהקים.