מאיר עמית

מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 1921 – 17 ביולי 2009) היה מן הדמויות הבולטות שעיצבו את ביטחונה, מוסדותיה וכלכלתה של ישראל בשנותיה הראשונות. הוא עבר דרך ארוכה מן ההגנה ומחטיבת גולני אל המטה הכללי, עמד בראש אגף המודיעין ובראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולאחר מכן פעל כחבר כנסת, כשר, כמנהל תעשייתי וכיוזם בתחום התקשורת הלוויינית. חייו משקפים את המעבר של היישוב ושל מדינת ישראל מחברה מגויסת הנאבקת על עצם קיומה למדינה בעלת צבא, שירותי מודיעין, תעשייה ומוסדות ציבור מתפתחים.

מן ההגנה אל צה״ל

עמית נולד בטבריה לחיה ולשמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל בשנת 1920 מצ׳רניגוב. משפחתו התגוררה בהמשך בירושלים וברמת גן, והוא למד בגבעתיים, בגבעת השלושה ובגימנסיה בלפור בתל אביב. בשנת 1939 הצטרף לקיבוץ אלונים, שבו היה חבר עד 1952. כבר ב-1936, בעודו תלמיד, הצטרף לארגון ההגנה. בשנותיו בקיבוץ ובשירותו בנוטרות רכש את הניסיון הפיקודי והמעשי שהיה נחוץ לדור שהקים את מערכת הביטחון העברית.

עמית עבר קורסי מפקדים ברמת יוחנן ובג׳וערה, פיקד על מחלקה בחי״ש וב-1947 מונה למפקד פלוגה מרחבית בגדוד דרור של חטיבת גולני. במלחמת העצמאות לחם במשמר העמק ובעמק יזרעאל, השתתף בשחרור הגליל התחתון ונפצע בקרב על ג׳נין. במבצע חירם שימש סגן מפקד גדוד, ובהמשך פיקד על הגדוד הממוכן של גולני שישב ביבנאל. לוחמי הגדוד השתתפו במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת.

גם לאחר המלחמה המשיך עמית לבנות את צה״ל. הוא היה סגן מפקד ולאחר מכן מפקד חטיבת גולני, פיקד עליה בקרב תל מוטילה, עמד בראש פיקוד ההדרכה ובראש מחלקת המבצעים במטכ״ל, ושירת כראש אג״ם וכמפקד פיקוד הדרום והמרכז. כראש אג״ם תכנן וניהל בשנת 1956 את מבצע קדש. פציעה קשה בצניחה השביתה אותו למשך יותר משנה, אך לאחר החלמתו יצא ללימודים באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, ובהמשך מונה לראש אמ״ן.

בניית כוח מודיעיני לאומי

ב-26 במרץ 1963 מונה עמית לראש המוסד, ובמשך כתשעה חודשים נשא במקביל גם בתפקיד ראש אמ״ן. עד פרישתו ב-1968 פעל לחיזוק התיאום בין המודיעין הצבאי למוסד ולשילוב יכולות מבצעיות ומודיעיניות. בתקופתו הועברה יחידה 188 מאמ״ן למוסד, אוחדה עם יחידת המבצעים המיוחדים מפרץ והפכה ליחידת קיסריה. הוא גם תמך בהפעלתה המודיעינית של סיירת מטכ״ל, ובכך סייע לעצב את השילוב הישראלי בין איסוף מודיעין, מבצעים מיוחדים ויכולת צבאית.

בין המבצעים המזוהים עם כהונתו נמצא מבצע יהלום, שבו ערק בשנת 1966 הטייס העיראקי מוניר רדפא לישראל עם מטוס מיג-21. המבצע סיפק לישראל ידע חשוב על מטוס הקרב שהיה אז מרכיב מרכזי בחיל האוויר העיראקי. בתקופה זו פעל המוסד גם לאיסוף מידע בעומק מדינות האזור, ובהן סוריה ומצרים, ועמית הידק את הקשרים עם הכורדים בעיראק. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ולאחר שובו מסר הערכה שלפיה הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה ישראלית נגד מצרים. לאחר המלחמה פעל לשחרורם של אסירי העסק הביש שהוחזקו במצרים מאז 1954 ושל בני הזוג וולפגנג ולוץ, במסגרת חילופי השבויים.

העשייה המודיעינית בתקופתו התקיימה בתנאים של סיכון אישי ומבצעי רב. בין הפעולות שנוהלו אז היה גם המאמץ לאיתורו של הפושע הנאצי הרברטס צוקורס. לצד הצלחות, תקופתו כללה גם אבדות וכישלונות, ובהם לכידתו והוצאתו להורג של אלי כהן בדמשק ולכידתו של וולפגנג לוץ במצרים. עובדות אלה מדגישות את אופייה המורכב של עבודת המודיעין ואת המחיר ששילמו אנשים שפעלו למען ביטחון ישראל.

ממערכת הביטחון לתעשייה ולחיים הציבוריים

עם פרישתו מהמוסד ב-1968 עבר עמית לתפקיד אזרחי מרכזי: מנכ״ל כור תעשיות, הקונצרן התעשייתי הגדול של ההסתדרות באותה תקופה. עד 1977 עסק בניהול ופיתוח של תעשייה ישראלית רחבת היקף, ובכך תרם למעבר של המשק ממאמץ הישרדותי למערכת יצרנית ומגוונת יותר.

בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם ד״ש. הוא היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ולאחר מכן כיהן בממשלת מנחם בגין כשר התחבורה וכשר התקשורת, עד 15 בספטמבר 1978. לאחר התפרקות ד״ש היה שותף להקמת התנועה לשינוי ויוזמה, וב-1980 הצטרף למפלגת העבודה. פעילותו הפוליטית ביטאה את ניסיונו להביא אל המערכת האזרחית את נקודת המבט של מפקד, איש מודיעין ומנהל.

לאחר פרישתו מהכנסת המשיך עמית לפעול בזירה העסקית והטכנולוגית. בשנת 1981 הקים עם חזי כרמל וז׳אן פרידמן את החברה הכללית לשירותי לוויין, שיזמה את פרויקט לוויין התקשורת עמוס. הוא עמד בראש החברה ובראש חלל תקשורת, שהוקמה ב-1993 יחד עם התעשייה האווירית ושותפים נוספים. היוזמה הייתה חלק מן התשתית שאפשרה לישראל לפתח יכולות עצמאיות בתחום תקשורת הלוויין, תחום בעל חשיבות אזרחית, כלכלית וביטחונית.

עמית כיהן גם כיו״ר חברת התעופה מעוף נתיבי אויר, כדירקטור בחברה לישראל ובחברות נוספות, כנציגו בישראל של איש העסקים סמי שמעון וכדירקטור ביכין-חק״ל ובטבע תעשיות פרמצבטיות. הוא שימש גם כנציגו של ליאו ריכמן בדירקטוריון תדיראן לאחר רכישת אלישרא בידי קבוצת תדיראן. במקביל מילא תפקידים ציבוריים במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, במועצה לתכנון כלכלי, במרכז הישראלי לניהול ובמרכז למורשת המודיעין.

הכרה והנצחה

בשנת 1997 הוענק לעמית התואר יקיר העיר רמת גן. בשנת 2003 קיבל את פרס ישראל על עשייה חלוצית וציונית מגוונת, פעילות ביטחונית משמעותית וקידום ופיתוח הכלכלה והתעשייה הישראלית. ההכרה הזו שיקפה את רוחב תרומתו: לא רק מפקד ואיש מודיעין, אלא גם מנהל, מחוקק ויזם שסייע לבנות מוסדות ותשתיות במדינה הצעירה.

מאיר עמית הותיר אחריו את רעייתו יונה לבית קלמן, שלוש בנות ונכדים. רחובות נקראו על שמו בנתניה וברמת השרון, וברמת גן הוקם רובע על שמו. מכון עמית למחקר מודיעין וטרור נושא את שמו וממשיך להפיץ מחקרים ומידע בתחום שהקדיש לו חלק מרכזי מחייו.

מדוע מאיר עמית ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מאיר עמית ראוי למקום במורשת (Moreshet) משום שפעל בכמה מן הזירות שעיצבו את חיי העם היהודי ומדינת ישראל: הוא השתתף בהקמת כוח המגן העברי, פיקד במלחמת העצמאות ובמערכות ישראל, בנה יכולות באמ״ן ובמוסד, ותרם להגנת ישראל ולקשרים עם קהילות וגורמים באזור. בהמשך העביר את ניסיונו אל השירות הציבורי, התעשייה, התקשורת והטכנולוגיה.

החשיבות ההיסטורית של עמית טמונה גם ברצף שבין עשייתו הביטחונית לבין תרומתו האזרחית. הוא היה שותף ליצירת מוסדות מודיעין וצבא, לניהול אחד הקונצרנים הגדולים בישראל וליוזמה שהובילה לתקשורת לוויינית ישראלית. לכן סיפורו מסייע להבין כיצד מנהיגות שנולדה בתקופת המחתרות והמלחמה התפתחה לבניית מדינה בעלת מערכות ביטחון, כלכלה וטכנולוגיה. Moreshet.com משמר את הסיפור הזה כחלק מן הזיכרון המתועד של אנשים שעיצבו את חיי ישראל ואת מורשת העם היהודי.