יבגני פרימקוב

מעט מאוד ידוע על אביו, שנהרג כנראה במהלך הטיהורים הגדולים. אמו הייתה רופאה. למרות היותו יהודי, פרימקוב לא היה חבר באף ארגון יהודי ברוסיה. פרימקוב נחשב למומחה בינלאומי לענייני המזרח התיכון, והיה ראש הדסק העיראקי של הקג"ב הסובייטי. מאז יוני 2011 עמד בראש חברת גלונאס, החברה האחראית על מערכת הניווט הלווייני של רוסיה.

נעוריו והשכלתו

פרימקוב נולד בקייב, באוקראינה הסובייטית וגדל בטביליסי, גאורגיה. הוא קיבל השכלה גבוהה במכון ללימודים מזרחיים במוסקבה ועבד באוניברסיטת מוסקבה.

כעיתונאי וכאיש ביון

מ-1956 עד 1970 היה עיתונאי עבור הרדיו וכתב לענייני המזרח התיכון של העיתון "פראבדה", שלימים היה לעורכו הראשי. בעת עבודתו ככתב המזרח התיכון שיתף פעולה עם המינהל הראשי הראשון של הקג"ב (סוכנות הביון הסובייטית) במשימות מודיעיניות, כששם הצופן שלו היה "מקסים".

כחוקר בכיר במכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים, פרימקוב נכנס לחברה המדעית ב-1962. מ-1970 עד 1977 שירת כסגן מנהל המכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים של האקדמיה הסובייטית למדעים. מ-1977 עד 1985 היה מנהל המכון ללימודים מזרחיים של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. באותו הזמן גם היה סגן ראשון ליושב ראש ועדת השלום הסובייטית, ארגון חזית תעמולתי של הקג"ב. ב-1985 חזר למכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים והיה מנהלו, עד 1989.

כמדינאי

יבגני פרימקוב החל להיות מעורב בפוליטיקה ב-1989 כאשר היה ליו"ר מועצת הברית של הסובייט העליון של ברית המועצות, אחד משני בתי הפרלמנט הסובייטי. מ-1990 עד 1991 היה ראש המועצה הנשיאותית של מיכאיל גורבצ'וב. הוא היה נציגו המיוחד של גורבצ'וב בעיראק, בפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, פרימקוב ניהל אז שיחות עם סדאם חוסיין. לאחר כישלון ניסיון הפוטש באוגוסט 1991, פרימקוב היה לסגן ראשון של ראש הקג"ב ולאחר הקמת הפדרציה הרוסית, הוא היה לראש שירות הביון החיצוני של רוסיה, תפקיד שמילא ברציפות עד 1996.

כשר חוץ וראש ממשלה

מינואר 1996 עד ספטמבר 1998 היה שר החוץ הרוסי והיה שותף פעיל מאוד במדיניות החוץ של רוסיה. הוא הוביל מהלך נרחב בתקופת ילצין לחידוד מורת רוחה של רוסיה מהתפשטות ברית נאט"ו ומהניסיון לצרף מדינות מזרח-אירופאיות לארגון. בתקופתו רוסיה חתמה על אמנת הייסוד של נאט"ו ליחסים ושיתוף פעולה ביטחוני עם רוסיה, מה שציין את סיום האיבה של המלחמה הקרה. בנוסף לכך, פרימקוב הוא ממעוררי הדיון הבינלאומי אודות תפקידה של ארצות הברית בעידן הפוסט-סובייטי. הוא היה גם ממנסחי "דוקטרינת פרימקוב" הדוגלת בהתפשטות השפעתה של רוסיה על מדינות המזרח התיכון והרפובליקות הסובייטיות לשעבר. עקרונית, פרימקוב היה אנטי-מערבי והוא היה ממקדמי רעיון BRIC - ברית אסטרטגית משותפת בין הודו, סין ורוסיה. ברזיל הצטרפה בשל ההתפתחות האדירה שעברה כלכלתה בעשורים האחרונים.

בשנת 2003 ביקר מספר פעמים בבגדאד כנציגו המיוחד של ולדימיר פוטין במטרה למנוע את פלישת ארצות הברית למדינה. בשנת 2004 העיד מטעם ההגנה במשפטו של סלובודן מילושביץ'.

בשנים 2001–2011 היה ראש הלשכה למסחר.

ב-26 ביוני 2015 הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת והוא בן 85. ב-29 ביוני נערך טקס אשכבה וטקס הלוויה ממלכתי והוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.

מורשתו וזכרו

"דוקטרינת פרימקוב" (שנוסחה על ידו) הדוגלת בהתפשטות השפעתה של רוסיה על מדינות המזרח התיכון והרפובליקות הסובייטיות לשעבר, מהווה את דרך הפעולה העיקרית של השלטון הרוסי והיא אבן-דרך במדיניות החוץ הרוסית מאז שנת 2000.

אחת מספינות הטילים של הצי הרוסי הנמצאת בבנייה צפויה להיקרא "יבגני פרימאקוב", כך על פי הצעתו של פוטין.

בשנת 2014, לקראת חגיגות 85 של פרימקוב הטלוויזיה הוקרן סרט של סרגיי בריליוב על חייו.