רבקה כרמי

פרופ׳ רבקה כרמי היא רופאת ילדים, גנטיקאית רפואית ומנהיגה אקדמית ישראלית, שמחקרה ופעילותה הציבורית חיברו בין רפואה מתקדמת, אחריות חברתית ובניית מוסדות. במשך עשרות שנים פעלה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ובמרכז הרפואי סורוקה, וחקרה את הבסיס הגנטי של מחלות תורשתיות בקרב האוכלוסייה הערבית־בדואית בנגב. לצד עבודתה המדעית הובילה את אוניברסיטת בן־גוריון, קידמה את מעמדן של נשים ברפואה ובאקדמיה, ותרמה לעיצוב מדיניות לאומית בתחומי הבריאות, המדע והביטחון.

מן השירות בצה״ל אל הרפואה והגנטיקה

כרמי נולדה וגדלה בזכרון יעקב. בצה״ל שירתה כקצינה בדרגת סרן, ובין תפקידיה הייתה מפקדת קורס קצינות של העתודה האקדמית. במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתפה בהקמת היחידה לאיתור נעדרי צה״ל — ניסיון מוקדם ומשמעותי בעבודה רפואית־ארגונית בתנאי חירום, שבו נדרשו אחריות, דיוק ורגישות למשפחות ולחברה כולה.

לאחר שירותה החלה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך פנתה ללימודי רפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה. היא התמחתה ברפואת ילדים, פגים ותינוקות בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ולאחר מכן המשיכה להתמחות בגנטיקה רפואית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. השילוב בין טיפול בילדים לבין הכשרה גנטית העניק לעבודתה נקודת מבט המחברת בין המטופל היחיד, המשפחה והקהילה.

מחקר גנטי בנגב ושירות רפואי לקהילה

כרמי ניהלה את המכון הגנטי במרכז הרפואי־אוניברסיטאי סורוקה, והייתה מעורבת במחקרים ובמיזמים שנועדו למנוע מחלות תורשתיות בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב. עבודתה התמקדה באפיון הביטויים הקליניים ובזיהוי הבסיס המולקולרי של מחלות גנטיות, תחום שבו למחקר מקומי יש חשיבות ישירה: הוא מאפשר אבחון מדויק יותר, ייעוץ גנטי מותאם ומניעה טובה יותר בתוך משפחות וקהילות.

על פי החומר הביוגרפי, מחקריה כללו יותר מ־150 פרסומים בגנטיקה רפואית, זיהוי של 12 גנים חדשים ותיאור של שתי תסמונות חדשות, שאחת מהן נקראת ״תסמונת כרמי״. פרסומה האקדמי הראשון, משנת 1977, עסק בהצטברות פחמן דו־חמצני בעריסות ילודים ובמתקני ראש שסיפקו חמצן לתינוקות, ובקשר האפשרי לתופעת המוות בעריסה. בכך נגעה עבודתה כבר בראשיתה בשאלות רפואיות בעלות השלכות מעשיות על בטיחותם של תינוקות.

המחקר לא נשאר במעבדה. כרמי השתתפה בפרויקטים למניעת מחלות תורשתיות בקהילה הבדואית ולקידום השכלת נשים בקרב אוכלוסייה זו. החיבור בין גנטיקה, רפואה מונעת, חינוך והיכרות עם צורכי הקהילה ממחיש את תרומתה למודל של רפואה ציבורית המבוססת על מחקר, אך גם על נגישות ועל אחריות חברתית.

בניית תשתיות מדעיות באוניברסיטת בן־גוריון

באוניברסיטת בן־גוריון בנגב מילאה כרמי שורה של תפקידים אקדמיים וניהוליים. היא הייתה שותפה להקמת יוזמות בתחום הביוטכנולוגיה, שימשה ממלאת מקום יו״ר המכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב, והייתה מעורבת בעיצוב סביבת מחקר המחברת בין מדעי החיים, רפואה וצרכים אזוריים. בגיל 45 מונתה לפרופסור מן המניין. בבית הספר לרפואה מילאה, בין היתר, את תפקיד סגנית הדקאן לענייני סטודנטים, ומשנת 1995 החזיקה בקתדרה על שם קרן קרייטמן לגנטיקה פדיאטרית.

בשנים 2000–2005 כיהנה כדקאנית הפקולטה למדעי הבריאות. בתקופה זו נבחרה ליושבת ראש איגוד דקאני בתי הספר לרפואה בישראל, והייתה האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה בישראל. הבחירה בה שיקפה לא רק הישג אישי, אלא גם שינוי במבנה ההנהגה של הרפואה האקדמית הישראלית, שבו נשים נעשו שותפות מרכזיות לעיצוב ההכשרה, המחקר ומדיניות בתי הספר לרפואה.

האישה הראשונה בראש אוניברסיטת מחקר בישראל

בדצמבר 2005 נבחרה כרמי לנשיאת אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, לאחר פרישתו של הנשיא פרופ׳ אבישי ברוורמן. בכך הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש אוניברסיטת מחקר בישראל. היא נבחרה לכהונה שלישית במאי 2014, וכיהנה בתפקיד עד סוף 2018, אז הוחלפה בידי פרופ׳ דניאל חיימוביץ.

כנשיאה הובילה מוסד מרכזי בחיי המדע, ההשכלה והחברה בישראל. אוניברסיטת בן־גוריון ממוקמת בנגב ופועלת בתוך מרחב שבו השכלה גבוהה, שירותי בריאות, פיתוח אזורי וקשרים עם קהילות מקומיות קשורים זה בזה. מנהיגותה של כרמי נשענה על הניסיון שצברה כרופאה וכחוקרת, ועל הבנה של האוניברסיטה כמוסד ציבורי בעל אחריות רחבה — לא רק כמקום להענקת תארים, אלא כמנוע של מחקר, הכשרה והזדמנויות.

בשנים 2010–2012 כיהנה כיושבת ראש ועד ראשי האוניברסיטאות. במסגרת פעילותה הציבורית מונתה גם לוועדת ריבלין, שבחנה הסדר פיצוי מיוחד לעובדי הקריה למחקר גרעיני בדימונה שחלו בסרטן לאחר חשיפה לקרינה מייננת בעבודתם, ולוועדה לבחינת תקציב הביטחון, הידועה כוועדת לוקר, שהגישה את המלצותיה ביולי 2015. היא הייתה ממייסדי המועצה המדעית של בריטניה וישראל, ושימשה יו״ר־משותפת שלה בשנים 2010–2017 לצד פרופ׳ ריימונד דווק. תפקידים אלה הרחיבו את השפעתה מעבר לאוניברסיטה ולרפואה, אל הזירה הלאומית ואל שיתופי פעולה מדעיים בין־לאומיים.

קידום נשים ברפואה ובאקדמיה

אחד החוטים המרכזיים בפעילותה של כרמי היה קידום השתתפותן ומעמדן של נשים במוסדות מקצועיים. בשנת 2011 עמדה בראש צוות כרמי של המועצה להשכלה גבוהה, שעסק בקידום ובייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2015 עמדה בראש צוות המשימה של ההסתדרות הרפואית בישראל לבדיקת מעמד הנשים ברפואה.

הפעילות הזו השלימה את הדוגמה האישית שהציבה: רופאה וחוקרת שהתקדמה לעמדות הבכירות ביותר במערכת האקדמית, ובמקביל פעלה לבחון את התנאים המערכתיים המאפשרים לנשים אחרות להתקדם. השפעתה ניכרת אפוא גם במסלולים של סטודנטיות, חוקרות ורופאות שקיבלו לגיטימציה והזדמנות לראות בהנהגה האקדמית יעד אפשרי.

מדוע רבקה כרמי ראויה לציון כערך חשוב במורשת

רבקה כרמי ראויה להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעלה בכמה מן המרחבים החשובים ביותר בחיי ישראל: טיפול בילדים, מחקר רפואי, בריאות הציבור, הכשרת רופאים, הנהגת אוניברסיטה וקידום נשים. מחקריה בגנטיקה רפואית תרמו להבנת מחלות תורשתיות בנגב ולפיתוח גישה המחברת בין מדע לבין צרכים של קהילה מסוימת. מנהיגותה באוניברסיטת בן־גוריון סימנה פריצת דרך לנשים בישראל והעמידה את הנגב במרכז העשייה המדעית והאקדמית.

הסיפור שלה חשוב גם בהקשר היהודי והישראלי הרחב: הוא מדגים כיצד רפואה, חינוך ומדע יכולים לשמש תשתית לאחריות הדדית ולבניית חברה. באמצעות תיעוד חייה ופועלה, Moreshet.com משמר לא רק הישגים מקצועיים, אלא גם את הדוגמה של מנהיגה שהפכה ידע רפואי, שירות ציבורי והתמדה אישית להשפעה מתמשכת על מוסדות ועל אנשים.