פיצוחים (שעשועון)

"פיצוחים" היה אחד משעשועוני הידע המזוהים ביותר עם הטלוויזיה הלימודית. התוכנית שודרה בישראל בשנים 1985–1995 והפכה משחק שאלות המבוסס על פורמט אמריקאי למפגש טלוויזיוני ישראלי, קצבי ונגיש. היא עודדה בני נוער להתמודד עם ידע כללי, ביטויים בעברית, תנ״ך ונושאים הקשורים לחברה ולתרבות בישראל, ובמשך השנים נעשתה לחלק מזיכרון הילדות של צופי הטלוויזיה החינוכית.

מן הפורמט הבינלאומי אל המסך הישראלי

התוכנית התבססה על הפורמט האמריקאי Blockbusters, ששודר בארצות הברית בשנים 1980–1982. הפורמט נמכר גם לערוץ ITV בבריטניה, ששידר אותו בשנים 1983–1993, ובהמשך שודר בערוץ Sky עד 1995. גרסאות של השעשועון הופקו גם באוסטרליה, בשוודיה ובגרמניה.

הטלוויזיה הלימודית רכשה את הפורמט ועיבדה אותו לקהל הישראלי. במרכז המשחק הוצבה כוורת בת 20 משבצות, חמש לרוחב וארבע לאורך. כל משבצת סומנה באות הראשונה של תשובה אפשרית, והמתמודדים נדרשו לזהות את המילה הנכונה מתוך שאלת ידע. כך נוצר משחק שהיה בו גם מתח של תחרות וגם ערך לימודי ברור: כדי לנצח היה צורך לדעת, להגיב במהירות ולפעול יחד.

כללי המשחק וה״פיצוח״

בתוכנית התמודדו שני צוותים, בדרך כלל בני נוער. הצוותים סומנו בכחול ובלבן; לרוב התחרה זוג בכחול מול מתמודד יחיד, בדרך כלל תלמיד מכיתה גבוהה יותר, בלבן. לאחר הצגת השאלה ניתנה זכות התשובה לצוות שלחץ ראשון על הזמזם. תשובה נכונה צבעה את המשבצת בצבע הקבוצה, ואילו תשובה שגויה העבירה את השאלה ליריב.

אם אף קבוצה לא הצליחה להשיב לאחר שלוש שאלות שנשאלו על אותה משבצת, היא נצבעה בשחור. מטרת הצוות הלבן הייתה ליצור רצף של משבצות לאורך הלוח, ומטרת הצוות הכחול הייתה ליצור רצף לרוחב. השלמת הרצף נקראה "פיצוח" — מונח שהעניק לתוכנית את שמה והפך את מבנה הלוח לחלק בלתי נפרד מהמתח הטלוויזיוני.

ידע, שפה והסברים לצופים

בשלב הראשון נערכו שלושה סיבובים. הקבוצה שניצחה בכל סיבוב הייתה זו שהשיגה "פיצוח"; אם הזמן הסתיים קודם, נקבעה הזוכה לפי מספר הנקודות, כאשר כל משבצת שנפתרה הייתה שווה חמש נקודות. הקבוצה שעלתה לשלב השני נדרשה לפצח בתוך דקה כוורת נוספת, הפעם באמצעות פתרון ראשי תיבות של ביטויים עבריים.

המשחק לא הסתפק בהכרזה על תשובה נכונה. לאחר כל סיבוב סיפקו יועצים לשוניים הסברים והבהרות להגדרות שנבחרו. בין היועצים שהשתתפו בתוכנית היו שמוליק רוזן, יעקב גואטה, נתן נחמיאס, ניסן נצר ורות אלמגור-רמון. בכך חיברה "פיצוחים" בין תחרות טלוויזיונית לבין העשרה לשונית, והפכה מילים, ביטויים וראשי תיבות לחומר משחקי שניתן ללמוד ממנו.

בסיום התוכנית הוצגה חידה לצופים בבית. הצופים התבקשו לשלוח גלויות עם הפתרון, והפתרון והזוכה הוכרזו בשבוע שלאחר מכן. מאחר שהתוכניות הוקלטו מראש באולפני הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב, ההכרזה נעשתה בידי "קרייני הרצף".

המנחים והנוכחות התרבותית

במהלך שנותיה הנחו את התוכנית שוש עטרי, אברי גלעד, איטו אבירם, ענת דולב, מנחם פרי, נחום עידו ובעונתה האחרונה אורלי וילנאי. חילופי המנחים העניקו לתוכנית גוונים שונים, אך שמרו על השילוב שבין קצב, הומור, ידע ואינטראקציה עם בני נוער.

אחד הרגעים המזוהים ביותר עם התוכנית היה קריאתה הנרגשת של שוש עטרי, "ויש לנו פיצוח", בליווי הצלילים הדרמטיים של התוכנית. המשפט נעשה למטבע לשון ולסמל של רגע ההצלחה במשחק, גם מעבר למסך.

אלופים, פרסים ותחרויות מיוחדות

מי שזכה בארבע תוכניות רצופות הוכרז "אלוף" והוזמן לתחרות "אלוף האלופים", שנערכה בסוף כל עונה ונמשכה שלוש תוכניות. בקיץ 1990, במסגרת חגיגות חמש שנים לתוכנית, נערכה גם תחרות "אלוף אלופי האלופים", שבה השתתפו זוכי "אלוף האלופים" לאורך השנים.

בתואר "אלוף אלופי האלופים" זכה חזקי אנגלנדר מבני ברק. בין הפרסים שקיבל היו מילון אלקטרוני, מנוי לתיאטרון הקאמרי ומשחק הקופסה "פיצוחים", שהתבסס על התוכנית והעביר את חוויית השעשועון מן הטלוויזיה אל הבית.

תוכניות תנ״ך, חגים וגרסאות מיוחדות

בתחילת שנות התשעים הופקו במשך כמה שנים תוכניות "פיצוחי תנ״ך", שבהן התמודדו משתתפים שהגיעו לשלבים המוקדמים של חידון התנ״ך העולמי לנוער. המשחק העניק להם מסגרת אחרת לבחון את ידיעותיהם בתנ״ך, באמצעות שאלות ומבנה תחרותי מוכר.

במסגרת השידורים הרגילה הוקדשו תוכניות רבות לנושאים מיוחדים, ובהם חגי ישראל ומועדיו, איכות הסביבה וחידושי האקדמיה ללשון העברית. היו גם תוכניות שבהן השתתפו קרובי משפחה בהרכבים שונים, וכן תוכניות בהשתתפות ידוענים. הבחירה בנושאים אלה הרחיבה את השעשועון מעבר לתחרות אישית והפכה אותו לבמה לטיפוח ידע משותף על השפה, החברה והתרבות בישראל.

לאחר ירידת התוכנית מהמסך היא הפכה לפינה בתוכנית "זומביט". בשנת 1996 שודרה גרסה ערבית שלה בשם "מסאראת", ובכך המשיך רעיון המשחק להגיע גם לקהל דובר ערבית בישראל.

העיבוד הטכנולוגי והמשחקים שנולדו מן התוכנית

אחד הפרטים המעניינים בתהליך ההפקה הישראלי קשור לכוורת שהופיעה על המסך. משה ריימונד ארבל, הבמאי הצעיר שעליו הוטלה משימת בימוי התוכנית, בחן את הגרסה הבריטית והגיע למסקנה שהדרך המתאימה ליצירת כוורת משתנה היא שימוש במחשב. בתקופה שבה מחשבים כמעט לא שימשו להפקות טלוויזיה, הוא מצא מתכנת שפיתח תוכנה ייעודית לצורך ההפקה.

בשנת 1995 יצא לשוק משחק מחשב ביתי המבוסס על התוכנית, ובו אותה כוורת שהייתה מזוהה עם השידור. גם משחק הקופסה "פיצוחים" הרחיב את חיי התוכנית אל מחוץ למסך. על פי החומר הקיים בארכיון, בשלב מאוחר יותר רכשו הבריטים את התוכנה הישראלית; פרט זה דורש עדיין מקור חיצוני נוסף לאימות מלא.

השם "פיצוחים" המשיך להדהד גם ביצירה הספרותית: אמיר חצרוני כתב רומן הנושא את שם השעשועון.

חזרה למסך בשנת היובל של הטלוויזיה החינוכית

בינואר 2016 הוכרז כי התוכנית תחזור במסגרת חגיגות היובל לטלוויזיה החינוכית. הגרסה החדשה עלתה לשידור במרץ 2016 בהנחיית דודו ארז ומיכאל הנגבי, ובהשתתפות מנחי החינוכית מכל הזמנים. במתכונת זו התקיים חידון בין שחקנים לשעבר ובהווה של הטלוויזיה החינוכית, שהתייחס לתוכניות העבר וההווה שלה.

מדוע פיצוחים ראויה לציון כערך חשוב במורשת

"פיצוחים" ראויה להיכלל במורשת משום שהיא מתעדת פרק משמעותי בתולדות הטלוויזיה החינוכית בישראל: תוכנית שהפכה ידע כללי, עברית, תנ״ך ונושאים ציבוריים למשחק נגיש ומלהיב. היא השפיעה על דורות של צופים צעירים לא באמצעות שיעור פורמלי, אלא באמצעות תחרות, סקרנות, שיתוף פעולה וזיכרון טלוויזיוני משותף.

חשיבותה ניכרת גם בהמשכיות שלה: מן הפורמט הבינלאומי אל העיבוד הישראלי, מן האולפן אל משחקי הקופסה והמחשב, מן השידור בעברית אל גרסה בערבית, ומן התוכנית המקורית אל החזרה למסך בשנת היובל של הטלוויזיה החינוכית. עבור מורשת (Moreshet), "פיצוחים" היא עדות לאופן שבו מוסד תקשורת ישראלי יצר תרבות ידע עממית, ואילו Moreshet.com מאפשר לשמר את הסיפור על התוכנית, על יוצריה ועל הצופים שהפכו אותה לחלק מחייהם.