פול ניומן

פול לאונרד ניומן (26 בינואר 1925 – 26 בספטמבר 2008) היה מן הדמויות הרב־תחומיות הבולטות בתרבות האמריקאית של המאה העשרים: שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי, מפיק, יזם, נהג מרוצים ופילנתרופ. הוא זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו ב״צבע הכסף״, בפרס אוסקר לשם כבוד ובפרס ז׳אן הרשולט לפעילות הומניטרית, אך חשיבותו אינה מסתכמת ברשימת פרסים. ניומן יצר דמויות קולנועיות שנחרתו בזיכרון, השתתף בסרטים שעיצבו את דימויה של אמריקה ושל ישראל, והקים מודלים מעשיים של אחריות חברתית שנמשכים הרבה מעבר לחייו.

מן הצי אל אולפן השחקנים

ניומן נולד בשייקר הייטס, אוהיו, למשפחה שבה אב יהודי ואם ממוצא סלובקי. כבר בילדותו הופיע על הבמה, אך דרכו המקצועית החלה לאחר שירותו בצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה. בשנת 1949 סיים תואר ראשון בדרמה ובכלכלה בקניון קולג׳. לאחר תקופה שבה ניהל את חנות מוצרי הספורט של אביו, בחר לפנות לתיאטרון: הוא למד בבית הספר לדרמה של ייל ולאחר מכן באולפן השחקנים בניו יורק אצל לי שטרסברג.

ב־1953 הופיע לראשונה בברודוויי בהפקה המקורית של המחזה פיקניק. שם פגש את ג׳ואן וודוורד, שהייתה לשותפתו האמנותית והמשפחתית במשך חמישים שנה. הופעותיו בתיאטרון ובטלוויזיה סללו את דרכו להוליווד, אף שסרטו הראשון, גביע הכסף (1954), נכשל. ניומן לא נתן לכישלון המוקדם להגדיר אותו, וב־1956 פרץ לתודעה בתפקיד המתאגרף רוקי גרציאנו בסרט Somebody Up There Likes Me.

קריירה קולנועית שהרחיבה את גבולות הכוכבות

במשך שישה עשורים גילם ניומן דמויות מורכבות, פגיעות ומרדניות. הופעותיו ב״חתולה על גג פח לוהט״, ״העוקץ״, ״קיד וקסידי״, ״המורד״, ״הסוחר״, ״המורד״ ו״ההימור האחרון״ הפכו אותו לאחד מכוכבי הקולנוע המזוהים ביותר עם סגנון משחק מאופק ואינטנסיבי. ב״אדי פלסון״, שנודע גם בשם The Hustler, גילם אדם מוכשר אך הרסני, תפקיד שחזר אליו כעבור עשרים וחמש שנים ב״צבע הכסף״ של מרטין סקורסזה. על הסרט המאוחר זכה סוף סוף באוסקר לשחקן הטוב ביותר.

ניומן לא הסתפק במעמד של שחקן. בשנת 1969 היה בין מייסדי First Artists Production Company, חברת הפקות שנועדה לאפשר לשחקנים לשלוט יותר בבחירת הפרויקטים וביצירתם. יחד עם סטיב מקווין, סידני פואטייה וברברה סטרייסנד, הוא סייע ליצור מסגרת שבה שחקנים יכלו לפתח סרטים מחוץ למבנה ההוליוודי המסורתי.

כבמאי, ניומן העניק לג׳ואן וודוורד תפקידים מרכזיים ב״רייצ׳ל, רייצ׳ל״ וב״השפעת קרני גמא על ציפורני החתול״. הראשון היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר וזכה בשני פרסי גלובוס הזהב, ובשני הסרטים ניכרת העדפתו לדמויות אנושיות ולדרמות משפחתיות על פני ראוותנות. הוא ביים גם את Harry & Son, את Sometimes a Great Notion, את The Glass Menagerie ואת העיבוד הטלוויזיוני ל״תיבת הצללים״.

פול ניומן וישראל

בשנת 1960 גילם ניומן את ארי בן כנען בסרט ״אקסודוס״ של אוטו פרמינג׳ר, על פי ספרו של ליאון יוריס. הסרט הציג בפני קהל בינלאומי רחב את סיפור ההעפלה ואת המאבק להקמת מדינת ישראל. ניומן הגיע לישראל לצילומים יחד עם ג׳ואן וודוורד, והשתתפותו העניקה לסרט כוח משיכה של כוכב קולנוע עולמי. אף שהסרט הוא יצירה קולנועית ולא תיעוד היסטורי, הוא תרם להפצת הסיפור הציוני והישראלי בתרבות הפופולרית של התקופה.

הקשר היהודי של ניומן היה מורכב ואישי. אביו היה יהודי, ובבגרותו הגדיר את עצמו יהודי אף שאימץ זיקה ליוניטריות האוניברסליסטית. בזיכרונותיו תיאר את תחושת ה״אחרות״ ואת האנטישמיות שחווה בילדותו ובשירותו הצבאי. הוא גם התעקש שלא לשנות את שמו כדי להקל על דרכו בהוליווד. בכך נשא אל מרכז התרבות האמריקאית את שמו ואת מורשתו המשפחתית, בלי להפוך את יהדותו לסיסמה או לדימוי שיווקי.

נהג מרוצים ובעלים שבנה תרבות של מצוינות

אהבתו של ניומן למרוצים החלה במהלך הכנות לסרט Winning ב־1969. הוא למד לנהוג אצל בוב בונדורנט והפך למתחרה אמיתי, לא לתחביבן מפורסם בלבד. הוא זכה באליפויות ארציות במרוצי מועדון המכוניות הספורטיביות של אמריקה, סיים במקום השני הכללי ובמקום הראשון בקטגוריה ב־24 השעות של לה מאן ב־1979, וזכה בקטגוריה ב־24 השעות של דייטונה ב־1995, בגיל שבעים.

ניומן היה גם בעלים ומנהל. קבוצת Newman/Haas Racing, שאותה הקים עם קרל האס ב־1983, זכתה בשמונה אליפויות נהגים במרוצי Champ Car. פעילותו הוכיחה שכוכב קולנוע יכול לבנות לעצמו מומחיות וסמכות בעולם תחרותי שאינו קשור למקצועו המקורי. היא גם העניקה השראה לדורות של אוהדי מרוצים ולנהגים צעירים.

מפעל הצדקה: להפוך רווח למשאב ציבורי

התרומה העמוקה ביותר של ניומן לחברה לא הייתה על מסך הקולנוע. בשנת 1982 הקים יחד עם הסופר א׳ א׳ הוטצ׳נר את Newman’s Own, שהחלה ברוטב לסלט והתרחבה לרוטבי פסטה, לימונדה, פופקורן ומוצרים נוספים. ניומן קבע שכל הרווחים לאחר מס יועברו לצדקה. בכך הפך מותג צרכני למנגנון פילנתרופי מתמשך, והראה שעסק יכול להימדד לא רק בהכנסותיו אלא גם בתועלת שהוא מחזיר לקהילה.

הכספים תמכו במגוון רחב של מטרות, ובפרט בילדים המתמודדים עם מחלות, מצוקה וחסמים חברתיים. לאחר מותו הועברה הבעלות על המותג לקרן Newman’s Own Foundation, והמודל שהקים המשיך לפעול. ניומן היה גם ממייסדי הוועדה לעידוד פילנתרופיה תאגידית, שסייעה לקדם אחריות חברתית בקרב מנהלים וחברות.

בעקבות מות בנו סקוט ממנת יתר בשנת 1978 הקים את Scott Newman Center, שפעל למניעת שימוש לרעה בסמים באמצעות חינוך. בשנת 1988 הקים את מחנה Hole in the Wall Gang, שהפך לחלק מרשת SeriousFun Children’s Network. הרשת מעניקה מחנות ותוכניות לילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות ומחלות מסכנות חיים, ומאפשרת להם חוויות של עצמאות, חברות ושמחה שאינן מוגדרות רק על ידי מצבם הרפואי.

בשנת 2006 היה ניומן בין מייסדי Safe Water Network, שנועדה להרחיב גישה למים בטוחים בקהילות שאין להן שירותים מספקים. תרומותיו כללו גם תמיכה בחינוך, בתיאטרון, בפליטים ובשמירת שטחים פתוחים. כך חיבר בין פילנתרופיה אישית, מוסדות קבועים ופתרונות מעשיים לבעיות ציבוריות.

שנים אחרונות ומורשת אמנותית

בשלב המאוחר של הקריירה בחר ניומן את תפקידיו בקפידה. הוא קיבל מועמדות לאוסקר על הופעתו ב״הדרך לפרדישן״ (2002), זכה בפרס אמי ובגלובוס הזהב על ״אימפריות נופלות״, וב־2006 העניק את קולו לדוק הדסון בסרט האנימציה ״מכוניות״. הופעתו בברודוויי ב״העיירה שלנו״ בשנת 2003 זיכתה אותו במועמדות לפרס טוני ובמועמדות לאמי בעקבות שידור ההפקה.

ניומן נפטר בווסטפורט, קונטיקט, ב־26 בספטמבר 2008, בגיל 83. במהלך חייו קיבל הכרה על משחקו, בימויו ותרומתו הציבורית, ובהם פרס מרכז קנדי ופרס ז׳אן הרשולט. אולם המורשת שלו נמשכת בעיקר דרך הסרטים, מוסדות הצדקה, מחנות הילדים, המותג העסקי והקהילות שהרוויחו מהחלטתו להשתמש בפרסומו למטרות רחבות יותר.

מדוע פול ניומן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

פול ניומן ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שסיפורו מחבר בין תרבות יהודית־אמריקאית, קולנוע עולמי, הקשר הישראלי ופילנתרופיה מעשית. הוא היה בן למשפחה יהודית מצד אביו, נשא את שמו ואת זהותו אל מרכז הוליווד, וגילם ב״אקסודוס״ דמות שסייעה להביא את סיפור הקמת ישראל לקהלים ברחבי העולם.

אך חשיבותו אינה נובעת רק מהיותו מפורסם. ניומן הקים חברות, קרנות ורשתות שפעלו למען ילדים חולים, מניעת התמכרות, מים בטוחים וחינוך. הוא הוכיח שמורשת של אדם יכולה להיבנות לא רק מיצירותיו אלא גם ממוסדות שממשיכים לשרת אחרים. משום כך, לצד הסרטים וההישגים הספורטיביים, מקומו ב־Moreshet.com הוא גם עדות לכוחו של אדם ציבורי להפוך הצלחה אישית לאחריות חברתית מתמשכת.