פול וולפוביץ

פול דאנדס וולפוביץ, שנולד ב־22 בדצמבר 1943, הוא מדען מדינה, דיפלומט ואיש ממשל יהודי־אמריקני, שמילא תפקידים מרכזיים בעיצוב מדיניות החוץ והביטחון של ארצות הברית. הוא כיהן כשגריר ארצות הברית באינדונזיה, כתת־מזכיר ההגנה וכנשיא הבנק העולמי — תפקידים שהציבו אותו בצומת שבין ביטחון בינלאומי, דמוקרטיה, פיתוח כלכלי והיחסים בין ארצות הברית, ישראל והעולם המוסלמי.

השפעתו ניכרה במיוחד בשנים שלאחר מתקפות 11 בספטמבר 2001, כאשר היה מן האדריכלים הבולטים של תפיסה אמריקנית חדשה: התמודדות יזומה עם איומים חיצוניים וקידום דמוקרטיה כאמצעי לצמצום כוחם של משטרים מדכאים וארגוני טרור. לצד זאת, פעילותו באינדונזיה, עבודתו האקדמית והמעורבות שלו בסוגיות של פיתוח, אפריקה ומאבק בשחיתות משקפות קריירה רחבה יותר ממעורבותו במלחמת עיראק.

שורשים יהודיים, חינוך ומעבר למדיניות ציבורית

וולפוביץ נולד בברוקלין למשפחה יהודית ממוצא פולני. אביו, יעקב וולפוביץ, היה פרופסור לתורת הסטטיסטיקה באוניברסיטת קורנל, ומשפחתו של האב נספתה בשואה לאחר שהיגר מפולין לארצות הברית. וולפוביץ גדל בעיקר באיתקה, ניו יורק, וספג בביתו הערכה עמוקה ללימודים, לשירות הציבורי ולחשיבה אנליטית.

הוא למד באוניברסיטת קורנל וסיים בשנת 1965 תואר ראשון במתמטיקה. בתקופת לימודיו השתתף, יחד עם אמו, בצעדה ההיסטורית לזכויות האזרח בוושינגטון בשנת 1963. בהמשך עבר ללימודי מדע המדינה, מתוך אמונה שמדיניות ציבורית יכולה לסייע במניעת מלחמות ובמיוחד במניעת מלחמה גרעינית. בשנת 1972 קיבל דוקטורט במדע המדינה מאוניברסיטת שיקגו, לאחר שכתב עבודת מחקר על תפוצת נשק גרעיני במזרח התיכון.

כבר בראשית דרכו האקדמית והמקצועית עסק וולפוביץ בשאלות שהמשיכו ללוות אותו לאורך עשרות שנים: כיצד מגינות מדינות על עצמן, כיצד ניתן למנוע הפצת נשק להשמדה המונית, ומהו הקשר בין משטרים דמוקרטיים, יציבות וביטחון. הוא דובר אנגלית, ערבית, צרפתית, גרמנית, עברית ואינדונזית — יכולת שסייעה לו לפעול בזירות תרבותיות ופוליטיות שונות.

ראשית השירות הציבורי ובקרת הנשק

בשנות השבעים הצטרף וולפוביץ לסוכנות האמריקנית לפיקוח על נשק ופירוקו, שם כתב ניירות מדיניות, הכין עדויות לקונגרס והשתתף בשיחות על הגבלת נשק אסטרטגי. במסגרת זו עסק גם במאמצים למנוע מדרום קוריאה לעבד פלוטוניום באופן שעלול היה לאפשר תוכנית נשק חשאית.

בהמשך שימש יועץ לסנאטור הנרי ג'קסון, מן הקולות הבולטים בארצות הברית בעד עמידה תקיפה מול ברית המועצות לצד תמיכה בזכויות אזרח, באיגודי עובדים ובמדיניות חברתית. בשנת 1977 עבר לתפקיד במשרד ההגנה, ובשנים 1981–1982 עמד בראש אגף תכנון המדיניות במשרד החוץ. בשנת 1982 מונה לעוזר שר החוץ לענייני מזרח אסיה והאוקיינוס השקט.

בתפקידו בממשל רייגן תמך בקידום מוסדות דמוקרטיים בפיליפינים בתקופת שלטונו של פרדיננד מרקוס. הוא נסע למנילה, נפגש עם נציגי האופוזיציה וקרא לרפורמות פוליטיות, מתוך תפיסה שדמוקרטיה היא גם מחסום בפני התבססות קומוניזם ואלימות פוליטית. המעורבות האמריקנית בתהליך שהוביל לעליית קוראסון אקינו הייתה מורכבת, אך וולפוביץ היה בין הפקידים שפעלו לשינוי מדיניות ארצות הברית בכיוון של תמיכה ברורה יותר במעבר דמוקרטי.

שגריר באינדונזיה: דיפלומטיה, פיתוח והיכרות עם החברה המקומית

בשנים 1986–1989 כיהן וולפוביץ כשגריר ארצות הברית באינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. מינויו של דיפלומט יהודי, שתמך בדמוקרטיה, למדינה שנשלטה אז בידי משטרו הצבאי של סוהרטו, היה אתגר דיפלומטי ותרבותי. וולפוביץ השקיע מאמץ יוצא דופן בהיכרות עם המדינה: הוא למד אינדונזית בעזרת נהגו, השתתף בסמינרים אקדמיים, ביקר בקהילות ובשכונות, וטייל ברחבי המדינה.

במהלך כהונתו קידם קשרים עם תוכניות אמריקניות בתחום הבריאות, החקלאות והתרחבות המגזר הפרטי. גורמים בתוכנית USAID תיארו את מעורבותו האישית בסוגיות פיתוח, ובמקרה אחד ביטל סיוע מזון לממשלת אינדונזיה בשל חשש שהטבה זו תשרת בעקיפין את משפחת סוהרטו, שהחזיקה בעניין עסקי בטחנת הקמח היחידה במדינה. בכך המחיש כי בעיניו סיוע כלכלי היה צריך לשרת את הציבור ולא לחזק מקורבים לשלטון.

מאוחר יותר כתב על המשבר הכלכלי באינדונזיה ועל האופן שבו ריכוז עושר ושחיתות שלטונית העמיקו את המשבר והפכו אותו גם למשבר פוליטי. פעילותו באינדונזיה נחשבת לאחד הביטויים המעשיים המובהקים של ניסיונו לשלב בין דיפלומטיה, רפורמות כלכליות וחתירה למוסדות יציבים יותר.

ביטחון אמריקני, מלחמת המפרץ ודוקטרינת וולפוביץ

בשנים 1989–1993 שימש וולפוביץ תת־מזכיר ההגנה למדיניות בממשל הנשיא ג'ורג' ה־וו. בוש. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה תיאם צוותו את בחינת האסטרטגיה הצבאית וסייע בגיוס תמיכה כספית של כ־50 מיליארד דולר ממדינות בעלות הברית למימון המבצע.

לאחר המלחמה היה שותף לניסוח מסמך תכנון ההגנה לשנת 1992, שנודע בהמשך כ"דוקטרינת וולפוביץ". המסמך הציע לשמר עליונות צבאית אמריקנית מובהקת ולמנוע הופעת יריב עולמי חדש. אף שהנוסח המקורי עבר שינויים ולא הפך למדיניות רשמית במלואו, רעיונותיו — ובהם נכונות לפעולה חד־צדדית ומניעה מוקדמת של איומים — השפיעו על השיח האסטרטגי האמריקני בשנים שלאחר המלחמה הקרה.

החשיבה הזאת התפתחה מאוחר יותר ל"דוקטרינת בוש", שהדגישה כי ארצות הברית רשאית לפעול נגד איום מתהווה עוד לפני התממשותו, ובמקביל לקדם דמוקרטיה במזרח התיכון. וולפוביץ היה מן הדמויות הבולטות שעיצבו את התפיסה, גם אם ההחלטות המדיניות שהתקבלו בפועל היו תוצאה של הנהגה, מוסדות וגורמים רבים.

ג'ונס הופקינס והכשרת דור של אנשי מדיניות

בשנים 1994–2001 היה וולפוביץ פרופסור ליחסים בינלאומיים ודיקן בית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים על שם פול ה' ניצה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בתקופה זו פעל לחיזוקו המוסדי והאקדמי של בית הספר, הגדיל את קרן ההקדשות שלו ביותר מ־75 מיליון דולר, פיתח מסלול לימודים בתחום המימון הבינלאומי ואיחד תוכניות שונות ללימודי אסיה במחלקה אחת.

בתפקידו האקדמי הוא שילב מחקר, הוראה והכשרת אנשי שירות ציבורי. בית הספר, שהכשיר דורות של דיפלומטים, חוקרים ומנהלים בזירה הבינלאומית, היה עבורו גם מקום לבחון רעיונות על הסדר העולמי, דמוקרטיה, כוח אמריקני ויחסי חוץ. במקביל שימש יועץ למדיניות חוץ בקמפיין הנשיאותי של בוב דול בשנת 1996, ובהמשך היה יועץ למדיניות החוץ של ג'ורג' ו' בוש.

סגן שר ההגנה והמלחמות שלאחר 11 בספטמבר

בשנים 2001–2005 כיהן וולפוביץ כסגן שר ההגנה של ארצות הברית בממשל ג'ורג' ו' בוש. מתקפות 11 בספטמבר שינו את סדר העדיפויות של הממשל, ווולפוביץ תמך בתפיסה שלפיה יש להתמודד לא רק עם ארגוני טרור קיימים, אלא גם עם משטרים ותשתיות העלולים לאפשר להם לפעול.

הוא תמך בפלישה לאפגניסטן ולאחר מכן היה מן התומכים הבולטים בפלישה לעיראק בשנת 2003. הוא האמין שעיראק משוחררת מסדאם חוסיין עשויה להפוך לדגם לשינוי פוליטי במזרח התיכון. במסגרת זו קידם רעיונות של מניעה מוקדמת, שינוי משטר וקידום דמוקרטיה, שהפכו לחלק מן המדיניות האמריקנית בראשית המאה ה־21.

במהלך כהונתו ביקר באפגניסטן לאחר נפילת משטר הטליבאן והדגיש את הצורך לעבור ללשון של יציבות ושיקום. הוא פעל גם בזירה הציבורית האמריקנית למען תמיכה בישראל. באפריל 2002 השתתף בעצרת הסולידריות הלאומית למען ישראל בוושינגטון, כנציג היחיד של ממשל בוש, ובנאומו הביע תמיכה בישראל לצד הכרה בסבלם של אזרחים פלסטינים.

עמדותיו בנוגע לעיראק, להיקף הכוחות הדרושים לאחר הפלישה ולהערכת המשאבים שיידרשו לשיקום המדינה היו חלק מן הוויכוח האסטרטגי הגדול של התקופה. חשיבותו ההיסטורית נובעת מכך שהיה לא רק פקיד בכיר, אלא גם אחד האינטלקטואלים שהעניקו למדיניות האמריקנית את הנחות היסוד הרעיוניות שלה.

נשיא הבנק העולמי: פיתוח, אפריקה ומאבק בשחיתות

בשנת 2005 מונה וולפוביץ לנשיא הבנק העולמי, וכיהן בתפקיד עד התפטרותו בשנת 2007. בתקופת כהונתו שם דגש מיוחד על אפריקה שמדרום לסהרה, שאותה ראה כאזור הזקוק להשקעות ארוכות טווח לשיפור רמת החיים, התשתיות וההזדמנויות הכלכליות.

הוא הרבה לבקר ביבשת וביקש להפוך את המאבק בשחיתות לחלק מרכזי ממדיניות הבנק. תחת הנהגתו גובשה אסטרטגיה מתוקנת לממשל תקין ולמאבק בשחיתות, לאחר התייעצויות עם המדינות החברות ואישור הדירקטוריון באביב 2007. בכך תרם לדיון הבינלאומי בשאלה כיצד ניתן להבטיח שכספי פיתוח יגיעו לאוכלוסיות הזקוקות להם ולא ייבלעו במערכות שלטוניות מושחתות.

כהונתו הסתיימה לאחר מחלוקת מוסדית סביב הסדר העסקה וקידום של עובדת הבנק שהייתה בת זוגו. בעקבות בדיקה פנימית והתמודדות ממושכת עם הנהלת הבנק, הודיע על התפטרותו, שנכנסה לתוקף בסוף יוני 2007. עובדה זו היא חלק הכרחי מן התיאור המדויק של כהונתו, אך אינה מבטלת את היקף תפקידו בניסיון להציב את אפריקה, הממשל התקין והאחריות של מוסדות הפיתוח במרכז סדר היום הבינלאומי.

פעילות מחקרית והמשך מעורבות ציבורית

לאחר פרישתו מן הבנק העולמי הצטרף וולפוביץ למכון המחקר American Enterprise Institute, שבו עסק בכלכלה בינלאומית, באפריקה, בשותפויות בין המגזר הציבורי והפרטי ובמדיניות חוץ. הוא פרסם מאמרים, השתתף בכנסים והמשיך להשפיע על הדיון האמריקני בנושאי ביטחון, פיתוח, דמוקרטיה ויחסים בינלאומיים.

במהלך השנים המשיך להביע עמדות גם בסוגיות ציבוריות רחבות יותר. בשנת 2013 תמך בהכרה חוקית בנישואים חד־מיניים בארצות הברית באמצעות מסמך משפטי שהוגש לבית המשפט העליון. הוא שימש יועץ לקמפיינים פוליטיים ופרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת בינלאומיים. בשנת 2023 קיבל מנשיאת טאיוואן צאי אינג־ון את עיטור הכוכב המזהיר בדרגת השרשרת הגדולה.

מדוע פול וולפוביץ ראוי לציון כערך חשוב במורשת

פול וולפוביץ ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל במשך עשרות שנים במוקדים שבהם נקבעו סוגיות בעלות חשיבות ישירה ליהודים, לישראל ולעולם: ביטחון המזרח התיכון, יחסי ארצות הברית וישראל, מניעת הפצת נשק גרעיני, קידום דמוקרטיה, פיתוח בינלאומי והמאבק בשחיתות.

הוא היה בן למשפחה יהודית שנשאה את זיכרון חורבן יהדות אירופה, והפך את השכלתו ואת ניסיונו למעורבות ציבורית בזירה העולמית. כשגריר באינדונזיה המחיש כיצד דיפלומטיה דורשת היכרות עמוקה עם חברה ותרבות; באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בנה מוסדות ותוכניות שהשפיעו על הכשרת אנשי מדיניות; ובממשל האמריקני היה שותף לעיצוב תפיסות שהשפיעו על ביטחון העולם בראשית המאה ה־21.

המורשת שלו מורכבת, אך משמעותית: היא כוללת רעיונות מדיניים שהשפיעו על החלטות היסטוריות, פעילות מוסדית בתחום ההשכלה והפיתוח, וניסיון לחבר בין ביטחון, חירות וממשל תקין. משום כך, ולנוכח ההשפעה שהייתה לעבודתו על מדיניות אמריקנית, על יחסי ישראל עם ארצות הברית ועל מוסדות בינלאומיים, מקומו של וולפוביץ שמור ב־Moreshet.com — ארכיון המתעד את האנשים והרעיונות שעיצבו את חיי העם היהודי, מדינת ישראל והעולם.