משה (מויה) אפשטיין

משה (מויה) אפשטיין היה מהנדס מכונות, מפתח טילים ומורה דרך מקצועי בתעשיית הביטחון הישראלית. במשך עשרות שנים היה מן הדמויות המרכזיות ברפא״ל, ובתפקידו כמתכנן הטילים הראשי השתתף בפיתוח מערכות שהרחיבו את יכולתה של ישראל להגן על עצמה ולפתח ידע טכנולוגי עצמאי. הוא זכה שלוש פעמים בפרס ביטחון ישראל, הישג המעיד לא רק על חשיבותם של פרויקטים מסוימים אלא גם על תרומתו המתמשכת לבניית תחום הטילים הישראלי.

ילדות, משפחה והשכלה

אפשטיין נולד בתל אביב ב-5 ביוני 1925, כבן בכור למשפחה בת שני בנים. הוריו עלו לארץ ישראל ממזרח אירופה בשנת 1924. אביו, פסח, היה מהנדס מים בעיריית תל אביב; אמו, דורה לבית זאוברמן, הייתה רופאת ילדים בבית החולים הדסה בעיר. בבית המשפחה נפגש אפשטיין בילדותו גם עם הצייר מרדכי ארדון, ששכר בו חדר.

מגיל תשע למד לנגן בכינור והצטרף לתזמורת בית הספר. הוא למד בבית הספר הפרטי שלווה, ובשנת 1944 החל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. שילוב זה של הכשרה הנדסית, סקרנות תרבותית ויכולת לעבוד בתחומים שונים אפיין את דרכו בהמשך, וזיכה אותו לימים בתיאור של ממציא ואיש אשכולות.

מראשית המדינה אל פיתוח הטילים

בשנת 1948, עם הקמת המדינה, הצטרף אפשטיין לחיל המדע. במסגרת זו ניהל פיתוח של תותח ללא רתע, מן המאמצים המוקדמים לבסס בישראל יכולת מחקר ופיתוח ביטחונית. לאחר מכן המשיך ברפא״ל, שם הקדיש את הקריירה שלו לתכנון ולפיתוח של טילים.

אחת מתרומותיו הבולטות הייתה פיתוח טיל הקרקע-קרקע לוז. מן הידע והניסיון שנצברו בפיתוחו התפתח בהמשך טיל הים-ים גבריאל. בכך היה אפשטיין שותף ליצירת תשתית טכנולוגית שהשפיעה על התעשייה הביטחונית הישראלית ועל יכולתה להתמודד עם צרכים מבצעיים מורכבים באמצעות פיתוח מקומי.

בראשית שנות ה-80 השתתף גם בפיתוח טילי הנ״ט גיל ותמוז. עבודתו במערכות אלה המחישה את רוחב התמחותו: הוא לא עסק בפרויקט יחיד, אלא תרם לאורך השנים למגוון מערכות טילים, כמהנדס וכמי שהכשיר את הדור הבא של אנשי המקצוע.

הכרה מקצועית ותרומה לדורות

אפשטיין קיבל את פרס ביטחון ישראל שלוש פעמים. בשנת 1960 הוענק לו הפרס, יחד עם יונתן מס וירון אנזלם, על פיתוח הטיל לוז. בשנת 1984 קיבל את הפרס, יחד עם שבעה שותפים, על פיתוח התמוז. בשנת 1997 הוענק לו פרס נוסף על תרומתו במשך שנות דור לפיתוח ולייצור טילים, שבהם הטביע את חותמו במגוון גדול של מערכות, הן כמהנדס והן כמורה הדור.

הניסוח של פרס 1997 חשוב להבנת מורשתו: הישגו לא נמדד רק בתוצרים הנדסיים שניתן להציג, אלא גם ביכולתו לצבור ידע, להוביל צוותים ולהעביר מומחיות. בתעשייה עתירת ידע, שבה המשכיות מקצועית תלויה בהכשרת אנשים, תפקידו כמורה וכמנטור היה חלק בלתי נפרד מתרומתו למדינה.

בשנת 2011 העניק לו הטכניון תואר דוקטור לשם כבוד, על תרומתו כממציא וכאיש אשכולות למדינת ישראל ולביטחונה. ההכרה הזו חיברה בין מוסד ההשכלה שבו החל את דרכו לבין מפעל חייו בתעשייה הביטחונית.

מדוע משה (מויה) אפשטיין ראוי לציון כערך חשוב במורשת

משה אפשטיין ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שסיפור חייו מייצג פרק מרכזי בבניית היכולת המדעית, ההנדסית והביטחונית של ישראל. עבודתו על לוז, תרומתו להתפתחות גבריאל והשתתפותו בפיתוח גיל ותמוז מדגימות כיצד ידע שנוצר בישראל הפך למערכות ממשיות בעלות חשיבות לאומית.

חשיבותו חורגת מרשימת הטילים והפרסים. אפשטיין היה חלק מדור המהנדסים שבנה מוסדות, שיטות עבודה ומסורת מקצועית במדינה צעירה, ולאחר מכן העביר את הידע הלאה. משום כך, דמותו מאירה הן את הישגי המדע והטכנולוגיה הישראליים והן את הערך האנושי של חניכה, התמדה ושירות ציבורי. Moreshet.com משמר באמצעות ערכים מסוג זה את זכרם של האנשים שעיצבו את חיי המדינה ואת ביטחונה בעבודה מקצועית ארוכת שנים, לעיתים הרחק מאור הזרקורים.

אפשטיין נפטר ב-23 ביולי 2014. הוא הותיר את אשתו, רות, ונקבר בבית העלמין גן עדן בקיבוץ עין כרמל. מורשתו ניכרת במערכות שפיתח, בידע שהעביר ובמקומו בתולדות התעשייה הביטחונית הישראלית.