מיקי רוזנטל

משה מיכאל (מיקי) רוזנטל, שנולד ב-4 בפברואר 1955, הוא עיתונאי חוקר, עורך, מפיק ומגיש טלוויזיה ישראלי, שכיהן גם כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והמחנה הציוני. לאורך יותר מארבעה עשורים עבר בין חדרי החדשות, מסך הטלוויזיה והמערכת הציבורית, והפך את העיסוק בקשרי הון ושלטון, בשחיתות ציבורית, בזכויות אזרחים ובחופש המידע לחלק מרכזי בשיח הישראלי.

הייחוד של רוזנטל אינו רק בנושאים שבחר לסקר, אלא גם בדרך שבה חיבר בין תחקיר עיתונאי לבין פעולה ציבורית. הוא לא הסתפק בהצגת בעיות: כחבר כנסת פעל לעגן חלק מן העקרונות הללו בחקיקה, ובכך חיבר בין תפקיד התקשורת ככלב שמירה לבין אחריותה של המדינה להגן על אזרחיה.

ילדות, משפחה והשכלה

רוזנטל נולד למרים, ילידת גרמניה, ולשרגא, יליד פולין, וגדל בשכונת בורוכוב בגבעתיים. אביו היה איש לח"י, השתתף בשוד בנק אנגלו-פלשתינה, ולאחר מכן ניהל את מפעל הציוד החקלאי "שרנוע". המפעל נקלע לקשיים בתקופת המיתון של 1966, ואביו נפטר כאשר מיקי היה בן 11. בגיל 13 נאלץ להתמודד גם עם עזיבת אמו, שנישאה מחדש ועברה להתגורר מחוץ לישראל. בילדותו חלה בפוליו, והמחלה הותירה אצלו צליעה.

ההתמודדויות המוקדמות הללו היו חלק מסיפור חייו, אך פועלו הציבורי נבנה בעיקר מתוך סקרנות אינטלקטואלית, כישורי עבודה עיתונאיים והתמדה. הוא למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, אף שלא השלים תואר.

מעיתונות כתובה לעיתונות חוקרת בטלוויזיה

רוזנטל נמנה עם צוות ההקמה של העיתון "חדשות" ושימש רכז מערכת במקומון התל-אביבי "העיר". בשנים 1986–1999 עבד ב"ידיעות אחרונות" בתפקידים בכירים, ובהם ראש מערכת החדשות וסגן עורך העיתון. הניסיון שצבר במערכת עיתון גדולה העניק לו הבנה רחבה של עבודת החדשות: מן התחקיר והאימות ועד לעריכה, לקביעת סדר היום ולהצגת הסיפור לקהל.

בהמשך היה סמנכ"ל התוכן של חברת החדשות של ערוץ 2. בטלוויזיה הגיש את "בולדוג" בערוץ 8, את "בולדוזר" בערוץ 2 ואת סדרת הדרמה-תיעוד "המפצחים". הוא היה שותף גם להפקת תוכניות וסרטים דוקומנטריים, ובהם "10 הכי" עם גדי סוקניק, "מה קורה בבית הספר?" עם חיים הכט ו"גברים בשחור", שאותה הנחה עם רונאל פישר. בשנת 2010 החל להגיש את מגזין החדשות "השבוע עם מיקי רוזנטל" בערוץ 10, אך פרש מההנחיה בספטמבר אותה שנה.

במרכז עבודתו התקשורתית עמדה ההחלטה לעסוק בנושאים שאינם תמיד נוחים לבעלי כוח. באמצעות תחקירים, ראיונות ותוכניות בעלות אופי ציבורי ביקש להציג לצופים את המנגנונים שמאחורי החלטות כלכליות ומנהליות, ואת האופן שבו הן עשויות להשפיע על חיי האזרחים.

"שיטת השקשוקה": תחקיר שהפך לאירוע ציבורי

הפרויקט המזוהה ביותר עם רוזנטל הוא הסרט התיעודי "שיטת השקשוקה", שביים אילן עבודי בשנים 2005–2008. הסרט בחן את קשריהם של אנשי עסקים ממשפחת עופר עם מערכות השלטון בישראל ואת התמיכה הממשלתית במשפחות ובקבוצות הון. בכך העלה אל המסך שאלות על הפרטת נכסים, יחסי הון ושלטון, אחריות ציבורית ומידת השקיפות הנדרשת כאשר משאבים לאומיים עומדים במרכז עסקות כלכליות.

הדרך שבה הסרט הגיע לקהל המחישה בעצמה את כוחו של התחקיר הציבורי. לאחר שחברת yes, שהייתה שותפה להפקתו, נמנעה מלשדרו, וגם ערוצים מרכזיים אחרים לא שידרו אותו בתחילה, הודיע מנהל סינמטק תל אביב אלון גרבוז על הקרנתו. בעקבות איומים בתביעת דיבה מצד האחים עופר נגד גרבוז ואחרים נוצרה באינטרנט יוזמת תמיכה בשם "גם אני מיקי רוזנטל". הסרט הוקרן בסינמטק תל אביב ובסינמטקים נוספים, זכה להתעניינות ציבורית רחבה, ולבסוף שודר בערוץ הראשון ב-28 ביולי 2009, בליווי סרט תגובה מטעם החברה לישראל ועימות באולפן.

באותה שנה זכה "שיטת השקשוקה" בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס על התחקיר בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי. חשיבותו של הסרט הייתה לא רק בפרסים, אלא בכך שהפך דיון מורכב על כוח כלכלי, נכסים ציבוריים וקבלת החלטות ממשלתית לשיחה שנגישה לציבור רחב. הוא המחיש כיצד קולנוע תיעודי ותחקיר עיתונאי יכולים להשפיע על סדר היום גם כאשר דרכי השידור המקובלות סגורות בפניהם.

הכרה בעבודתו העיתונאית

עבודתו של רוזנטל זכתה להכרה מקצועית וציבורית. בין היתר קיבל את פרס פראט על תרומתו הייחודית לסיקור נושאי הסביבה בשנת 2003, את פרס סוקולוב לשנת 2004 על עבודתו בעיתונות הלוחמת למען עקרונות הצדק החברתי, את אות אביר איכות השלטון בקטגוריית התקשורת בשנת 2007 ואת אות אומ"ץ בשנת 2009. ההכרות הללו משקפות את מקומו בעיתונות הישראלית כמי שהשתמש בתקשורת כדי לבחון את פעולתן של מערכות ציבוריות ולהגן על האינטרס האזרחי.

פעילותו בכנסת

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הצטרף רוזנטל למפלגת העבודה, הוצב במקום ה-12 ברשימתה ונבחר לכנסת. הוא כיהן בוועדה לענייני ביקורת המדינה, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדות משנה שעסקו בתקנות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בפנסיה בקיבוץ המתחדש ובתוכנית "מעגלי תעסוקה" של משרד הכלכלה, שבראשה עמד בוועדת המשנה.

בכנסת זו עמד בראש השדולה למאבק בשחיתות במינהל הציבורי ובראש השדולה לקידום השקיפות וחופש המידע. בבחירות לכנסת ה-20 הוצב במקום ה-13 ברשימת המחנה הציוני, כיהן בוועדת הכספים והמשיך לעמוד בראש השדולות לשקיפות ולמאבק בשחיתות. הוא גם עמד בראש צוות שמינתה ועדת הכספים לפיקוח על מכרז ים המלח.

רוזנטל הודיע בינואר 2019 שלא יתמודד בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-21. בפברואר 2021 ניהל את קמפיין מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-24.

חקיקה שנועדה להגן על אזרחים

הצעות החוק שקידם עסקו בטוהר המידות ובשקיפות, אך גם בסוגיות יומיומיות הנוגעות לצרכנות, עבודה, רווחה ותקשורת. בין החוקים והתיקונים שנכנסו לספר החוקים נמנים הגבלת שכר הטרחה בייצוג בפני המוסד לביטוח לאומי, תיקון שנועד למנוע ניגוד עניינים של בעלי רשתות שיווק המשמשים גם כסיטונאי ירקות, והרחבת הסיוע המשפטי מטעם המדינה לחושפי שחיתויות.

הוא היה שותף גם לתיקון חוק מבקר המדינה, שנועד להרחיב את ההגנה על עובדי ציבור המתריעים על מינהל בלתי תקין; לתיקון חוק חופש המידע, שהחיל את החוק על מוסדות אוניברסיטאיים; ולתיקון חוק הודעה לעובד, שחייב מעסיקים גדולים להודיע למועמדים אם התקבלו לעבודה או נדחו. בתחום התקשורת קידם תיקון שהגביל משלוח מסרונים ושיחות מוקלטות למטרות תרומה או תעמולה ללא הסכמת הנמען, וחייב לאפשר הסרה מיידית מרשימות תפוצה.

חקיקה נוספת שבה היה מעורב הרחיבה את זכויותיהם של עיוורים המלווים בכלבי נחייה, וכן של כלבי נחייה במהלך הכשרתם וגורי נחייה באומנה. הוא היה שותף גם לפעילות שהביאה להוזלה של כ-50 אחוזים במחיר העמדת רכב למבחן נהיגה. לאחר פרישתו מן הכנסת הוביל מאבק ציבורי להצלת ים המלח מניצול משאביו בידי תאגידים פרטיים.

חיים אישיים

רוזנטל נשוי לעופרה, יועצת בית ספר, אב לשלושה בנים ומתגורר בגבעתיים. בנו טל רוזנטל הוא תסריטאי של "ארץ נהדרת" ונשוי לשחקנית מאי קשת.

מדוע מיקי רוזנטל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מיקי רוזנטל ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שפעל בצומת שבו עיתונות, דמוקרטיה וחיי היומיום של אזרחי ישראל נפגשים. תחקיריו הפכו שאלות על הון ושלטון, שחיתות וניהול משאבים ציבוריים לנושאים שהציבור יכול להבין ולדון בהם. "שיטת השקשוקה" הוכיחה את כוחו של תיעוד עצמאי גם כאשר שידורו נתקל בחסמים, והותירה חותם על השיח הישראלי בנוגע לאחריותם של בעלי כוח ולשקיפות שלטונית.

המורשת שלו נמשכת גם בעבודתו הפרלמנטרית: חוקים להגנת חושפי שחיתויות, להרחבת חופש המידע, להגנת אנשים עם מוגבלויות ולהפחתת עלויות עבור אזרחים ביטאו ניסיון להפוך עקרונות ציבוריים לכללים מעשיים. משום כך, ולנוכח השפעתו על התקשורת, על מוסדות המדינה ועל היכולת האזרחית לדרוש דין וחשבון, מקומו של רוזנטל ב-Moreshet.com הוא חלק מתיעוד ההיסטוריה החברתית והדמוקרטית של ישראל.