מיכאל שור

מיכאל שור (25 בדצמבר 1920 – 26 בספטמבר 2011) היה מהנדס ישראלי וממובילי התעשייה הביטחונית של ישראל. במשך 17 שנה עמד בראש התעשייה הצבאית (תע״ש), בתקופה שבה התפתחה מתשתית ייצור ביטחונית של המדינה הצעירה לגוף תעשייתי בעל יכולות טכנולוגיות וייצוא משמעותיות. שור שילב ידע בהנדסה כימית, ניסיון מעשי בפיתוח אמצעי לחימה ויכולת ניהולית ארוכת טווח, וזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל – בפעם הראשונה על הישג מקצועי, ובשנת 1991 בפרס למפעל חיים.

מן העלייה לארץ אל התעשייה הביטחונית

שור נולד באודסה שבברית המועצות ועלה לארץ ישראל בשנת 1938. הוא הצטרף לארגון «ההגנה» והשתלב במערך ייצור הנשק שלו, ובכך החל את דרכו בתחום שהיה חיוני ליישוב היהודי ולמאבק להקמת המדינה. לאחר שסיים את לימודי ההנדסה הכימית בטכניון בשנת 1945, עבד כמהנדס ניסויים בתעשייה הצבאית.

לאחר מלחמת העצמאות ניהל את מפעל החומרים ההודפים של תע״ש. העבודה בחומרים הודפים – חומרים המאפשרים את הנעתם של פגזים, רקטות ואמצעי לחימה אחרים – הייתה מרכיב מרכזי בבניית יכולת ייצור ביטחונית עצמאית. על פעילותו בתקופה זו הוענק לו בשנת 1959 פרס ביטחון ישראל.

פיתוח טכנולוגי והרחבת יכולות תע״ש

בשנות השישים ניהל שור את אגף חומרי הנפץ וחומרי ההדף בתע״ש. האגף, שנוהל בתקופתו כמרכז ידע וייצור, היווה בסיס לחטיבת הטילים והרקטות של התעשייה הצבאית. במסגרת פעילות זו פותחו, בין השאר, פגזי אוויר בקוטר 20 מ״מ, תותח אוויר־אוויר, פצצות נפל״ם ופצצות לפיצוח מסלולים.

מערכות אלה שימשו את חיל האוויר הישראלי, ובהן פצצות לפיצוח מסלולים ששימשו במבצע «מוקד» בשנת 1967. חשיבות עבודתו של שור לא הייתה רק בפיתוחו של מוצר יחיד, אלא ביצירת תשתית הנדסית, ארגונית ותעשייתית שאפשרה למדינה לפתח ולייצר בעצמה אמצעי לחימה הדרושים להגנתה.

בשנת 1967 מונה שור לסגן מנהל התעשייה הצבאית, ובמקביל המשיך לנהל את חטיבת המפעלים הכימיים והרקטיים. התפקידים הללו הציבו אותו בצומת שבין מחקר ופיתוח, ייצור תעשייתי וצרכים מבצעיים של מערכת הביטחון.

הנהגת תע״ש והמעבר לחברה ממשלתית

ביולי 1972 מונה שור למנכ״ל תע״ש, שפעלה באותה תקופה כיחידת סמך של משרד הביטחון. הוא נשאר בתפקיד עד 1989, ובשנים 1990–1991 כיהן כיושב ראש הדירקטוריון. תקופת הנהגתו הייתה שלב מרכזי בהתבססותה של תע״ש כגורם תעשייתי בעל פעילות רחבה בישראל ובעולם.

במהלך כהונתו גדל הייצוא של תע״ש מעשרות מיליוני דולרים לכחצי מיליארד דולר. לצד הרחבת הפעילות הביטחונית, בתקופתו פותח גם תחום הייצור לתעופה האזרחית. בכך תרם שור לא רק לחיזוק העצמאות הביטחונית של ישראל, אלא גם ליכולתה של תעשייה ישראלית להשתלב בשווקים בינלאומיים ולפתח קשרים עם תחום התעופה האזרחית.

כיו״ר הדירקטוריון הוביל את שינוי מעמדה של תע״ש לחברה ממשלתית. המעבר שיקף את התפתחותה של תע״ש מארגון שפעל בתוך מסגרת משרד הביטחון לחברה בעלת מבנה עסקי ותעשייתי עצמאי יותר, עם אחריות רחבה לפיתוח, לייצור ולייצוא.

הכרה מקצועית ומורשת אישית

בשנת 1985 העניק הטכניון לשור תואר דוקטור לשם כבוד במדעים טכניים, כהוקרה על תרומתו הייחודית להתפתחות התעשייה הצבאית בתחומי ההנדסה, הניהול והכלכלה, ועל פועלו לחיזוק מערכת הביטחון. בשנת 1991, לאחר פרישתו מניהול תע״ש, זכה בפרס ביטחון ישראל למפעל חיים.

שור היה נשוי לגבריאלה, ולזוג היו ארבעה ילדים. בנם, אריק שור, כיהן לימים כמנכ״ל תנובה. מיכאל שור נפטר בשנת 2011, בגיל 91, ונקבר בבית העלמין בתל מונד.

מדוע מיכאל שור ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מיכאל שור ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שסיפור חייו מתאר חוליה מרכזית בבנייתה של ישראל המודרנית: המעבר ממערכי ייצור מחתרתיים ומוגבלים לתעשייה ביטחונית מתקדמת, המפתחת ידע, מייצרת בקנה מידה רחב ומייצאת את יכולותיה לעולם. עבודתו כמהנדס ומנהל השפיעה על מערכות ההגנה של ישראל, על אנשי המקצוע שפעלו בתע״ש ועל התשתית התעשייתית שהמדינה נשענה עליה במשך עשרות שנים.

הישגיו מחברים בין מדע והנדסה לבין שירות ציבורי ואחריות לאומית. פיתוח תחומי חומרי ההדף, חומרי הנפץ, הרקטות והייצור לתעופה האזרחית, לצד הרחבת הייצוא והובלת הפיכתה של תע״ש לחברה ממשלתית, מסבירים מדוע מורשתו חורגת מתפקידו האישי. Moreshet.com משמר את זכרם של אנשים שבנו בפועל את מוסדותיה ויכולותיה של מדינת ישראל, ושור הוא דוגמה מובהקת למי שתרם לכך באמצעות ידע מקצועי, ניהול ארוך טווח ומחויבות למערכת הביטחון.