מאיר עמית

מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 1921 – 17 ביולי 2009) היה מן הדמויות שעיצבו את מדינת ישראל בראשית דרכה ובשנות התבססותה. הוא עבר דרך ארוכה מן ההגנה ומחטיבת גולני אל הפיקוד הבכיר בצה״ל, עמד בראש אגף המודיעין ובראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולאחר מכן פעל בזירה הציבורית, התעשייתית והעסקית. חייו משקפים את המעבר של היישוב היהודי ממאבק על עצם קיומו למדינה המפתחת צבא, מודיעין, תעשייה ומערכות ציבוריות עצמאיות.

מן הגליל אל שורות ההגנה וצה״ל

עמית נולד בטבריה להוריו חיה ושמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל בשנת 1920 מצ׳רניגוב. בילדותו חיה המשפחה בירושלים ולאחר מכן ברמת גן, שם היו הוריו פעילים בחיי הקהילה. הוא למד בגבעתיים, בגבעת השלושה ובגימנסיה בלפור בתל אביב, ובשנת 1939 הצטרף לקיבוץ אלונים שבגליל התחתון, שבו היה חבר עד 1952.

כבר בשנת 1936, בעודו תלמיד, הצטרף להגנה. בשנים 1940–1945 שירת בכוחות הנוטרות, עבר קורסי מפקדים ברמת יוחנן ובג׳וערה ושימש כמפקד מחלקה בחי״ש. בשנת 1947 מונה למפקד פלוגה מרחבית בגדוד דרור, גדוד 14 של חטיבת גולני. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות משמר העמק ובעמק יזרעאל, במערכה לשחרור הגליל התחתון ובקרב על ג׳נין, שבו נפצע. במבצע חירם היה סגן מפקד גדוד 15 של גולני, ובהמשך מונה למפקד הגדוד הממוכן, גדוד 19, שישב ביבנאל. הגדוד השתתף במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו לוחמיו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת.

לאחר מלחמת העצמאות המשיך עמית לבנות את צה״ל. הוא היה סגן מפקד חטיבת גולני ולאחר מכן מפקדה, ובתפקיד זה פיקד גם בתקופת קרב תל מוטילה. בהמשך עמד בראש פיקוד ההדרכה, ניהל את מחלקת המבצעים במטה הכללי, שירת כראש אג״ם וכמפקד פיקוד הדרום, ובשנת 1956 הועלה לדרגת אלוף. כראש אג״ם תכנן וניהל את מבצע קדש. בשנים 1958–1959 פיקד על פיקוד המרכז. פציעה קשה במהלך צניחה השביתה אותו לתקופה ממושכת, אך לאחר החלמתו המשיך להתפתח גם מבחינה מקצועית ולמד באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית.

בנייתה של קהילת המודיעין

בתחילת 1962 מונה עמית לראש אגף המודיעין. ב-26 במרץ 1963 מונה לראש המוסד, לאחר פרישתו של איסר הראל, ובמשך כתשעה חודשים מילא במקביל את שני התפקידים. עד 1968 הנהיג את המוסד בתקופה שבה נדרשה ישראל להתמודד עם איומים צבאיים, מדיניים ומודיעיניים מורכבים, ולבנות יכולות פעולה וקשרים מעבר לגבולותיה.

אחד הצעדים הארגוניים החשובים בתקופתו היה העברת יחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בפיקוד אלוף-משנה יוסף יריב, אל המוסד. היחידה אוחדה עם יחידת מפרץ, יחידת המבצעים המיוחדים, ונוצרה יחידת קיסריה. עמית גם תמך בהפעלתה המודיעינית של סיירת מטכ״ל. בכך תרם לחיזוק הקשר בין איסוף מודיעין, יכולת מבצעית וחשיבה אסטרטגית — יסודות מרכזיים בתפיסת הביטחון הישראלית.

במהלך כהונתו נקשר שמו למבצעים שהשפיעו על מצבה האסטרטגי של ישראל. בשנת 1965 נשלחו אנשי המוסד לפעולה נגד הפושע הנאצי הרברטס צוקורס. בשנת 1966 הצליח מבצע יהלום להביא לעריקתו של הטייס העיראקי מוניר רדפא עם מטוס מיג-21, שהגיע לישראל. עמית טיפח גם קשרים עם הכורדים בעיראק וביקר באזור כמה פעמים. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ולאחר שובו מסר את הערכתו כי הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה ישראלית נגד מצרים. לאחר המלחמה פעל לשחרורם של אסירי העסק הביש ושל בני הזוג וולפגנג ולוץ במסגרת חילופי השבויים.

מן המודיעין לתעשייה, לפוליטיקה ולתקשורת

עם פרישתו מהמוסד עבר עמית מן הביטחון אל ניהול התעשייה. בשנים 1968–1977 היה מנכ״ל כור תעשיות, הקונצרן התעשייתי הגדול של ההסתדרות ואחד ממנועי התעשייה המרכזיים בישראל. ניסיונו כמפקד וכמתכנן מערכות אפשר לו לתרום גם לניהול אזרחי רחב היקף, בתקופה שבה ישראל ביקשה לפתח בסיס תעשייתי וכלכלי עצמאי.

בשנת 1977 עזב את מפלגת העבודה יחד עם קבוצת עמית והצטרף לד״ש. הוא נבחר לכנסת התשיעית, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ומונה לשר התחבורה ולשר התקשורת בממשלת מנחם בגין. הוא כיהן בתפקידים אלה עד 15 בספטמבר 1978. לאחר התפרקות ד״ש השתתף בהקמת התנועה לשינוי ויוזמה, ובהמשך הצטרף מחדש למפלגת העבודה.

גם לאחר פרישתו מן הכנסת המשיך לפעול בתחומים בעלי חשיבות לאומית. בשנת 1981 הקים עם חזי כרמל וז׳אן פרידמן את החברה הכללית לשירותי לוויין, שיזמה את פרויקט לוויין התקשורת עמוס. הוא עמד בראש החברה ובראש חברת הבת חלל תקשורת, שהוקמה בשנת 1993 בשיתוף התעשייה האווירית ושותפים נוספים. בכך היה שותף בראשיתו של תחום תקשורת הלוויינים הישראלי, שנועד לחבר את ישראל לתשתיות תקשורת מתקדמות ולשוק הבינלאומי.

עמית שימש גם יו״ר חברת התעופה מעוף נתיבי אויר, דירקטור בחברה לישראל ובחברות נוספות, ונציג בישראל של אנשי עסקים וחברות ובהם יכין-חק״ל, טבע, ציון, אלישרא ותדיראן. במקביל מילא תפקידים ציבוריים: חבר הנהלת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר המועצה לתכנון כלכלי, יו״ר המרכז הישראלי לניהול ונשיא המרכז למורשת המודיעין.

הכרה והנצחה

בשנת 1997 הוענק לעמית התואר יקיר העיר רמת גן. בשנת 2003 קיבל את פרס ישראל על עשייה חלוצית וציונית מגוונת, פעילות ביטחונית משמעותית וקידום ופיתוח הכלכלה והתעשייה הישראלית. הפרס ביטא את רוחב תרומתו: לא רק מפקד מודיעין, אלא גם אדם שפעל לאורך עשרות שנים לבניית מוסדות, תשתיות ויכולות של המדינה.

עמית הותיר אחריו את רעייתו יונה לבית קלמן, שלוש בנות ונכדים. רחובות בנתניה וברמת השרון נקראו על שמו, וברמת גן הוקם רובע הקרוי על שמו. מכון עמית למודיעין ולטרור מנציח את זכרו באמצעות מחקרים ומידע על פעילותם של ארגוני טרור, וממשיך לחבר בין זיכרון אישי לבין לימוד מקצועי של האתגרים הביטחוניים שבהם עסקה ישראל.

מדוע מאיר עמית ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מאיר עמית ראוי למקום מרכזי במורשת (Moreshet) מפני שפעל בכמה מן הצמתים המכריעים בתולדות ישראל: הוא השתתף בהגנה על היישוב ובמלחמת העצמאות, סייע לבנות את צה״ל, הנהיג את אמ״ן ואת המוסד, תרם לעיצוב יכולותיה האסטרטגיות של ישראל, ולאחר מכן הקדיש את ניסיונו לפיתוח התעשייה, התקשורת, השירות הציבורי והחינוך למורשת המודיעין.

חשיבותו אינה מסתכמת במבצעים או בתפקידים. הוא מייצג דור של מנהיגים שנדרשו להקים מערכות יש מאין — מצבא ומודיעין ועד תעשייה ותקשורת לוויינית — ולהעביר אחריות לאומית מן המחתרת אל מוסדות המדינה. משום כך, מאיר עמית הוא דמות טבעית ב-Moreshet.com: סיפור חייו מאפשר להבין כיצד ביטחון, מנהיגות, חדשנות מוסדית ושירות ציבורי השתלבו בבניית חייהם של יהודי ישראל ובחיזוק מדינת ישראל.