יוסי מלמן

יוסי מלמן הוא עיתונאי, סופר ויוצר ישראלי, מן הקולות הבולטים שסיקרו לאורך עשרות שנים את המודיעין, הביטחון, הטרור, הגרעין ויחסי החוץ של ישראל. עבודתו נעה בין דיווח חדשותי, תחקיר, כתיבת ספרים, יצירה תיעודית ומאבקים ציבוריים למען זכות הציבור לדעת. באמצעותה הוא תיווך לקוראים בישראל ובעולם מידע על מוסדות ופעולות שמטבעם פועלים בחשאי, ובכך תרם להבנת ההיסטוריה הביטחונית והמדינית של ישראל ולדיון הביקורתי על כוחה של מדינה דמוקרטית.

מן העלייה לישראל אל העיתונות

מלמן נולד בפולין ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1957. בצעירותו היה חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1969 התגייס לצה״ל והתנדב לסיירת שקד, שבה שירת כלוחם ועבר הכשרה כמפקד כיתה, סייר וחובש. שירותו כלל אימונים ופעילות מבצעית בגזרות הדרום, סיני, תעלת סואץ, ירדן, לבנון ורצועת עזה. הניסיון הזה העניק לו היכרות בלתי אמצעית עם עולם הביטחון, אך הוא בחר להביא את היכרותו זו אל הזירה העיתונאית ולא אל מסלול פיקודי.

מלמן למד היסטוריה ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה עמית בתוכנית מחקר של אוניברסיטת הרווארד. את דרכו בתקשורת החל בשנת 1973 בגלי צה״ל, ולאחר מכן שימש כתב ושדר במחלקת החדשות וענייני היום של קול ישראל. בשנת 1980 החל לסקר ב״הארץ״ את תחומי הצבא, הטרור ויחסי החוץ. בשנים 1984–1988 היה כתב מדיני וכתב לענייני מפלגות בעיתון ״דבר״, ובהמשך שהה בבריטניה ובארצות הברית בשליחויות עיתונאיות.

לחשוף את מה שמוסדות מעדיפים להצניע

במשך שנים היה מלמן כתב ופרשן בכיר לענייני ביטחון לאומי ומודיעין ב״הארץ״, ובהמשך כתב ופרשן בוואלה!, ב״סופהשבוע״ וב״מעריב״. בדצמבר 2019 חזר לכתוב ב״הארץ״, שם פרסם פרשנויות ודיווחים על שירותי מודיעין וביטחון, בין היתר במסגרת הטור ״החשאי״. תפקידו לא הסתכם בהעברת מידע: הוא עסק בבדיקת מקורות, בחיבור בין מסמכים ואירועים ובהצבת שאלות בפני מערכות עוצמתיות שפעלו לעיתים רחוקות מעיני הציבור.

ב-1991 עתר לבג״ץ כדי לאפשר את פרסום פרשת מרקוס קלינגברג, שפרסומה נאסר בידי הצנזורה הצבאית. בעקבות העתירה חזרה הצנזורה מהתנגדותה. בעתירות נוספות ביקש לאפשר את פרסום שמותיהם של ראשי השב״כ והמוסד, את העובדות הנוגעות לפרשת אלחנן טננבאום ומידע הקשור לצוללת אח״י דקר. מאבקים אלה המחישו כי עיתונות בענייני ביטחון אינה רק מלאכת דיווח, אלא גם פעולה מוסדית המגינה על זכות הציבור לקבל מידע ועל גבולות הסודיות במדינה דמוקרטית.

עבודתו זיכתה אותו בפרסים בישראל ובעולם. בשנת 2009 קיבל את פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה על עבודתו התחקירית וסיקור מערכת הביטחון. הוא זכה פעמיים בפרס סיימון רוקאוור למצוינות בכתיבה בעיתונות היהודית, בשנים 1994 ו-2017, יחד עם דן רביב, וכן קיבל הכרה על תחקירים בינלאומיים בנושאי טרור, ריגול, סחר בנשק ויחסי ביטחון.

ספרים שהפכו את המודיעין לנושא ציבורי

מלמן פרסם ספרי עיון ותחקיר רבים, שחלקם תורגמו לשפות זרות ויצאו לאור במדינות רבות. הוא כתב על טרור, דיפלומטיה חשאית, יחסי ישראל–ארצות הברית וישראל–ירדן, פעילות המוסד והקהילה המודיעינית, וכן על החברה הישראלית המשתנה. בין ספריו נמנים אבו נידאל: דיוקנו של ארגון טרור, הישראלים החדשים, המרגלים שנכתב עם איתן הבר, הספינקס שנכתב עם מאיר ג׳בדנפר ועסק באחמדינז׳אד ובתוכנית הגרעין האיראנית, ומלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, שנכתב עם דן רביב.

ספרו באנגלית Every Spy a Prince, שפורסם בעברית בשם מרגלים לא מושלמים ונכתב עם דן רביב, הציג לקהל רחב את תולדות קהילת המודיעין הישראלית. הספר שהה ברשימת רבי-המכר של The New York Times במשך שבועות, והפך את ההיסטוריה הסבוכה של שירותי המודיעין הישראליים לנגישה לקוראים מחוץ לישראל. בכך תרם מלמן לא רק לתיעוד של פרשות ומבצעים, אלא גם ליצירת שפה ציבורית להבנת האופן שבו מודיעין, מדיניות וביטחון מעצבים את חיי המדינה.

לצד ספרי הביטחון כתב את אוטוביוגרפיה של ריצה, ספר אישי על חייו ועל הקשר שלו לספורט אתגרי. הוא גם כתב, יחד עם רמי דנון, את המחזה הבן הטוב, שהוצג בתיאטרון הקאמרי בשנת 2006. המחזה, השואב השראה מפרשת קלינגברג, עוסק בנאמנות ובבגידה ובוחן את המתח בין מולדת, משפחה, מדע ואידיאולוגיה. המעבר מן התחקיר העיתונאי אל התיאטרון המחיש את יכולתו להפוך סוגיות ביטחוניות ומוסריות מורכבות לדרמה אנושית.

עיתונות, קולנוע וטלוויזיה

מלמן הרחיב את פעילותו גם ליצירה תיעודית. בשנת 2016 היה יועץ ומשתתף בסרט האמריקאי Zero Days, שעסק בלוחמת הסייבר האמריקאית–ישראלית נגד תוכנית הגרעין האיראנית וזכה בפרס פיבודי. בשנת 2017 היה תסריטאי ואחד מיוצרי הסדרה התיעודית המוסד – סיפור כיסוי, יחד עם הבמאי דוקי דרור ועורך התוכן חן שלח. הסדרה הציגה את ההיסטוריה של המוסד ואת משימותיו לקהל טלוויזיוני רחב, ובהמשך שודרה גם בזירה הבין-לאומית.

ב-2022 השתתף בכתיבת התסריט לסרט ולסדרה מינכן 72: דם באולימפיאדה, בהפקה צרפתית ובבימוי פיליפ סעאדה. הוא המשיך לעסוק גם בתיעוד פרקים מכריעים בתולדות ישראל ובקשר שבין זיכרון, אחריות ממלכתית וכשלי ביטחון. יצירות אלה הרחיבו את קהל הקוראים של עבודתו והפכו תחקירים היסטוריים וחומרי ארכיון ליצירות המגיעות אל הצופה בבית הקולנוע ובמסך הטלוויזיה.

הספורטאי שהקים את ישראמן

לצד עבודתו העיתונאית, מלמן הוא רץ למרחקים ארוכים וטריאתלט. מאז 1994 השתתף בעשרות מרתונים בישראל ובחו״ל, בריצות אולטרה-מרתון ובתחרויות איש הברזל. לאחר התקף לב וצנתור בשנת 2009 חזר לרוץ מרתון בתוך זמן קצר. הוא היה היזם והמייסד של ״ישראמן״, תחרות איש הברזל בישראל, וניהל אותה עד 2011. המפעל הזה תרם להתפתחות תרבות הספורט האתגרי בישראל והפך את ישראל לזירה מוכרת יותר בתחרויות סבולת בין-לאומיות.

השפעה על החברה הישראלית

מלמן נודע גם ביכולתו לזהות סיפורים בעלי משמעות ציבורית לפני שהפכו למרכז השיח. בין היתר, הוא הציג לקהל הישראלי את ארקדי גאידמק בתקופה שבה היה איש עסקים אלמוני יחסית בישראל, ובהמשך פרסם תחקירים על עסקיו ופעילותו. עבודתו בנושא המחישה כיצד העיתונות יכולה לבחון את המעבר של הון פרטי אל הזירה הציבורית, ואת האופן שבו אנשי עסקים מבקשים לעצב את דמותם ואת השפעתם.

בבלוג ״מרוץ החימוש״, שפרסם בשנים 2008–2011, שילב בין ביטחון, חברה, כלכלה וריצה. החיבור בין תחומים אלה מאפיין את עבודתו: הביטחון אינו מוצג אצלו כמערכת נפרדת מחיי היום-יום, אלא ככוח המשפיע על תקציבים, על יחסי חוץ, על מוסדות המדינה ועל החברה הישראלית כולה.

מדוע יוסי מלמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יוסי מלמן ראוי להיכלל בארכיון משום שפעילותו יצרה תיעוד ציבורי רחב של אחד התחומים המרכזיים והפחות נגישים בתולדות ישראל: קהילת המודיעין והמערכת הביטחונית. באמצעות כתבות, עתירות, ספרים, מחזות ויצירות תיעודיות הוא השפיע על האופן שבו ישראלים וקהלים בעולם מבינים את יחסי הגומלין בין סודיות, ביטחון, דמוקרטיה וזיכרון היסטורי.

המורשת של מלמן אינה מצטמצמת לרשימת פרסומים. היא ניכרת באנשים שנחשפו באמצעות עבודתו לפרקים מכריעים בתולדות ישראל, בדיון הציבורי שהתאפשר בעקבות מאבקיו למען שקיפות, ובמעמדם של תחקירי הביטחון והמודיעין כחלק מן התרבות העיתונאית והאזרחית. משום כך יוסי מלמן הוא דמות משמעותית עבור מורשת (Moreshet) ועבור Moreshet.com: הוא תיעד, פירש והנגיש ידע שעיצב את זיכרונה הציבורי של ישראל ואת יכולתה של החברה לבחון את מוסדות הכוח שלה.