יבגני פרימקוב

יבגני מקסימוביץ' פרימקוב (29 באוקטובר 1929 – 26 ביוני 2015) היה מדינאי, דיפלומט, חוקר ערב ומנהל שירותי מודיעין רוסי, שנמנה עם הדמויות המרכזיות בעיצוב מדיניות החוץ של רוסיה בשנים שלאחר התפרקות ברית המועצות. הוא כיהן כשר החוץ של רוסיה בשנים 1996–1998, כראש ממשלת רוסיה בשנים 1998–1999 וכראש שירות הביון החיצוני הרוסי בשנים 1991–1996. לצד פעילותו המדינית, היה איש אקדמיה ועיתונאי בעל מומחיות עמוקה במזרח התיכון.

פרימקוב היה דמות יהודית בעלת שורשים אוקראיניים. הוא נולד בקייב, גדל בטביליסי שבגאורגיה הסובייטית, ואמו, אנה יעקובלבנה פרימקובה, הייתה יהודייה ורופאת נשים. בכמה מקורות הוזכר כי שמו המקורי היה יונה פינקלשטיין, אך פרטים על אביו ועל נסיבות שינוי השם נותרו חלקיים. סיפור חייו משקף את המציאות המורכבת של יהודים בברית המועצות: השתלבות במוסדות המדינה והמדע, לצד זהות יהודית שלא התבטאה בפעילות רשמית בארגונים יהודיים.

השכלה, עיתונות וחקר המזרח התיכון

פרימקוב למד במכון ללימודי המזרח במוסקבה, סיים לימודים בערבית והמשיך ללימודים מתקדמים באוניברסיטת מוסקבה. כבר בראשית דרכו התמחה בעולם הערבי וביחסים הבינלאומיים — תחום שהפך מאוחר יותר לתשתית המקצועית של פעילותו כשליח מדיני, איש מודיעין ושר חוץ.

בין 1956 ל־1970 עבד בעיתונות הסובייטית: הוא שידר ברדיו, כתב לעיתון פראבדה ושימש כתב לענייני המזרח התיכון. בתקופה זו נסע רבות, סיקר את העולם הערבי ושילב בין עבודה עיתונאית לבין קשרים עם שירותי המודיעין הסובייטיים. לפי המקורות, פעל במשימות מודיעיניות תחת שם הקוד "מקסים". החיבור בין דיווח מן השטח, מחקר אקדמי ועבודת מודיעין העניק לו היכרות בלתי שגרתית עם מנהיגים, חברות ומוקדי כוח במזרח התיכון.

בשנת 1962 הצטרף כחוקר בכיר למכון לכלכלה עולמית וליחסים בינלאומיים. בשנים 1970–1977 היה סגן מנהל המכון, ובשנים 1977–1985 עמד בראש המכון ללימודי המזרח של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. לאחר מכן חזר לנהל את המכון לכלכלה עולמית וליחסים בינלאומיים, תפקיד שמילא עד 1989. מוסדות אלה היו מרכזים חשובים לניתוח כלכלה עולמית, יחסים בין־לאומיים והעולם המתפתח, ופרימקוב השתמש בהם כדי להכשיר מומחים ולעצב את השיח המקצועי של מדיניות החוץ הסובייטית.

מן הפרלמנט הסובייטי אל שירותי הביטחון של רוסיה

ב־1989 נכנס פרימקוב לזירה הפוליטית הבכירה ונבחר ליושב ראש מועצת האיחוד של הסובייט העליון, אחד משני בתי הפרלמנט הסובייטי. בשנים 1990–1991 עמד בראש המועצה הנשיאותית של מיכאיל גורבצ'וב והיה מקורב למוקדי קבלת ההחלטות בתקופה שבה ברית המועצות התמודדה עם משבר פוליטי, לאומי וכלכלי עמוק.

במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שימש שליח מיוחד של גורבצ'וב לעיראק וניהל שיחות עם סדאם חוסיין בניסיון להביא לנסיגת הכוחות העיראקיים מכווית. שליחותו המחישה את תפקידו כאחד המעטים במערכת הסובייטית שהכירו מקרוב את הנהגת מדינות ערב ויכלו לנהל עמה דיאלוג ישיר.

לאחר ניסיון ההפיכה הכושל באוגוסט 1991 מונה פרימקוב לסגן הראשון של ראש הקג"ב ולמנהל הגוף שהיה אחראי על המודיעין החיצוני. עם הקמת הפדרציה הרוסית סייע להעביר את המנגנון הזה לשליטת הממשלה הרוסית, והוא עמד בראש שירות הביון החיצוני של רוסיה בשנים 1991–1996. בכך היה מעורב באחד מתהליכי המעבר הרגישים ביותר בתולדות המדינה: המשך תפקודו של שירות מודיעין מרכזי בתוך מוסדותיה החדשים של רוסיה.

שר החוץ וראש הממשלה

בינואר 1996 מונה פרימקוב לשר החוץ, תפקיד שבו כיהן עד ספטמבר 1998. הוא ביקש לבסס לרוסיה מעמד עצמאי בזירה הבינלאומית ולהתנגד להישענות על מעצמה יחידה. לצד התנגדותו להתרחבות נאט"ו מזרחה, ניהל משא ומתן שהוביל לחתימת האמנה המייסדת בדבר יחסים, שיתוף פעולה וביטחון הדדיים בין נאט"ו לרוסיה בשנת 1997. האמנה יצרה מסגרת מוסדית חדשה ליחסים בין הצדדים בתקופה שלאחר המלחמה הקרה, גם אם חילוקי הדעות ביניהם נמשכו.

רעיונותיו המדיניים זוהו עם "דוקטרינת פרימקוב": תפיסה שקראה למדיניות חוץ רב־קוטבית, לשימור ולחיזוק השפעתה של רוסיה במרחב הפוסט־סובייטי ובמזרח התיכון, ולשיתוף פעולה אסטרטגי בין רוסיה, הודו וסין. רעיון "המשולש האסטרטגי" שלו נחשב לאחד המקורות הרעיוניים המוקדמים להתפתחות מסגרת RIC, שממנה צמחה בהמשך חשיבותו של רעיון BRICS. גם מי שחלקו על מדיניותו הכירו בכך שהוא ניסח חלופה ברורה לסדר הבינלאומי החד־קוטבי של שנות התשעים.

בשנת 1998, על רקע משבר כלכלי ופוליטי חריף, מונה פרימקוב לראש ממשלת רוסיה. בתקופת כהונתו הקצרה התמודדה הממשלה עם ירידת ערך הרובל, מחסור במזון, אינפלציה ולחצים פוליטיים. הוא פעל לייצוב המערכת ולניהול רפורמות, ובהן צעדים בתחום המיסוי. באביב 1999 נודעה תגובתו להפצצת יוגוסלביה בידי נאט"ו: בעת שטס לביקור רשמי בוושינגטון, קיבל את הידיעה על תחילת ההפצצות והורה למטוסו להסתובב מעל האוקיינוס האטלנטי ולשוב למוסקבה. "לולאת פרימקוב" הפכה לסמל למדיניות החוץ העצמאית והתקיפה שאותה ביקש לייצג. כהונתו הסתיימה במאי 1999.

פעילות ציבורית, כתיבה ודיפלומטיה מאוחרת

לאחר כהונתו כראש ממשלה המשיך פרימקוב לפעול כחוקר, יועץ ומתווך מדיני. בשנים 2001–2011 עמד בראש לשכת המסחר והתעשייה הרוסית, ופעל בצומת שבין ממשל, עסקים ויחסים כלכליים בינלאומיים. הוא נבחר גם לחבר בנשיאות האקדמיה הרוסית למדעים, הכרה במעמדו כאיש מחקר וכמומחה לערב ולעולם הבינלאומי.

בשנים 2003–2004 נסע לעיראק כנציג מיוחד של ולדימיר פוטין וניהל שיחות עם סדאם חוסיין בניסיון למנוע את הפלישה האמריקאית. בשנת 2004 העיד מטעם ההגנה במשפטו של סלובודן מילושביץ'. פעולות אלה המשיכו את דפוס פעילותו לאורך עשרות שנים: שימוש בקשרים אישיים, בהיכרות עם מנהיגים ובניסיון מדיני כדי להשפיע על משברים בינלאומיים.

פרימקוב כתב על המזרח התיכון, הטרור, רוסיה והמערכת הבינלאומית. בין ספריו: Anatomy of the Middle East Conflict משנת 1979, A World Challenged: Fighting Terrorism in the Twenty-First Century משנת 2003, Russian Crossroads: Toward the New Millennium משנת 2004 ו־Russia and the Arabs: Behind the Scenes in the Middle East from the Cold War to the Present משנת 2009. ספרים אלה משקפים את ניסיונו לחבר בין ניתוח היסטורי, הבנת האזור וניסיון מעשי בקבלת החלטות.

מורשתו וזכרו

פרימקוב נפטר במוסקבה ב־26 ביוני 2015, בגיל 85, לאחר מחלה ממושכת, ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה בטקס ממלכתי ובכבוד צבאי. מותו הותיר אחריו מורשת מדינית ואינטלקטואלית רחבה: הוא היה חוקר שהפך למקבל החלטות, איש מודיעין שהפך לדיפלומט, ומתווך שהשפיע על האופן שבו רוסיה הגדירה את מקומה בעולם.

בשנת 2015 נוסדו "קריאות פרימקוב", ועידה בינלאומית שנתית העוסקת במגמות בכלכלה העולמית, בפוליטיקה ובביטחון, ומפגישה מומחים, דיפלומטים ומקבלי החלטות. בשנת 2014 שודר ברוסיה סרט תיעודי על חייו, ובמהלך השנים הוצעו דרכים נוספות להנצחת שמו. כתיבתו ותפיסתו ממשיכות לשמש נקודת התייחסות לדיון ברוסיה, במזרח התיכון וביחסים בין מעצמות.

מדוע יבגני פרימקוב ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יבגני פרימקוב ראוי להיכלל במורשת משום שפעל לאורך עשרות שנים בצמתים שבהם עוצבו חייהם של מיליוני בני אדם: המחקר והתקשורת הסובייטיים, המעבר מברית המועצות לרוסיה, שירותי המודיעין, הדיפלומטיה שלאחר המלחמה הקרה וניהול משבר כלכלי לאומי. תרומתו הבולטת הייתה ביכולתו להפוך מומחיות במזרח התיכון וביחסים בינלאומיים למדיניות מעשית — בשליחויות לעיראק, בניהול משא ומתן עם נאט"ו ובהגדרת חזון רב־קוטבי לרוסיה.

לצד חשיבותו בהיסטוריה הרוסית והבינלאומית, סיפורו מוסיף למורשת היהודית נדבך של יהודי שהגיע לעמדות מן הגבוהות ביותר במדינה גדולה והשפיע על סדרי עולם, גם בלי לפעול במסגרת מוסדות יהודיים. לכן פרימקוב הוא נושא בעל ערך עבור מורשת (Moreshet): הוא מאפשר לבחון כיצד זהות, השכלה, זיכרון היסטורי וניסיון אישי משתלבים בשירות הציבורי ובהשפעה על קהילות ומדינות. Moreshet.com משמר באמצעות ערך זה את התמונה המלאה של אדם שפעל מעבר לגבולות הלאום והמקצוע, והותיר חותם מתמשך על ההיסטוריה של רוסיה, על הדיפלומטיה ועל הבנת המזרח התיכון.