זאב שיף

זאב שיף (1 ביולי 1933, ליל, צרפת – 19 ביוני 2007, תל אביב) היה מן העיתונאים והפרשנים הצבאיים הבולטים בישראל. במשך קרוב לחמישים שנה סיקר את צה״ל, את מלחמות ישראל ואת מערכת הביטחון, והפך מידע צבאי מורכב לידע ציבורי נגיש, אחראי ומשמעותי. עבודתו בעיתון הארץ, ספריו ופעילותו במוסדות מחקר תרמו לעיצוב השיח הישראלי על ביטחון, אסטרטגיה ומדיניות.

מילדות בארץ ישראל אל עולם העיתונות

שיף נולד בצרפת ועלה לארץ ישראל עם משפחתו כשהיה בן שנתיים. הוא גדל בחיפה ובתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. את ניסיונו הראשון בתחום הביטחוני רכש בשירותו בצה״ל, שם שירת כקצין מודיעין באגף המודיעין, ביחידה שעסקה בהפעלת סוכנים. הרקע הזה העניק לו היכרות בלתי אמצעית עם שיטות העבודה, השפה והאתגרים של מערכת הביטחון, אך עבודתו העיתונאית נשענה גם על עצמאות מקצועית ועל בחינה ביקורתית של מידע.

בשנת 1955 הצטרף למערכת הארץ. בתחילת דרכו סיקר ענייני כלכלה וחברה ושימש כתב באזור הצפון. בשנת 1961 מונה לכתב צבאי, בעל טור אישי, והחליף בתפקיד את ישראל בר־אשר. מאז נעשה לאחד הקולות המזוהים ביותר עם הסיקור הביטחוני בישראל.

כתב של מלחמות ושל מדיניות

שיף סיקר את מרבית המלחמות והעימותים המרכזיים שבהם הייתה ישראל מעורבת, ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון השנייה. הוא לא הסתפק בתיאור מהלכים בשדה הקרב: כתיבתו עסקה גם בקבלת החלטות, במבנה הצבא, במודיעין, ביחסי הדרג המדיני והצבאי ובהשלכות ארוכות הטווח של אירועים ביטחוניים על החברה הישראלית.

המשמעות של עבודתו הייתה כפולה. מצד אחד, הוא סיפק לקוראי העיתון מידע מקצועי על פעילות צה״ל ועל ההתפתחויות האזוריות. מצד אחר, הוא סייע לציבור להבין כיצד החלטות צבאיות משתלבות במדיניות הלאומית ובחיי היומיום בישראל. בכך היה שיף חוליה חשובה בין מוסדות הביטחון, מקבלי ההחלטות והאזרחים שנדרשו לחיות במשך עשרות שנים במציאות של איום ומלחמה.

עיתונות בזמן אמת ואחריות ציבורית

במהלך מערכת הבחירות הסוערת של 1981 הנחה שיף עימות טלוויזיוני בין שני המועמדים לראשות הממשלה, מנחם בגין ושמעון פרס. תפקיד זה המחיש את מעמדו הציבורי הרחב: הוא לא היה רק כתב לענייני צבא, אלא גם דמות עיתונאית שנקראה לתווך לציבור רגעים מכריעים בחיים הפוליטיים והלאומיים.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982, קיבל שיף מידע בזמן אמת על המתרחש במחנות הפליטים סברה ושתילה. לפי החומר המתועד במקורות שסופקו לארכיון, הוא העביר את המידע למרדכי צפורי, שכיהן כשר בממשלת בגין, וזה העבירו לשר החוץ. האירוע, המתואר גם בספרם של מרדכי צפורי ורון קרישק בקו ישר משנת 1989, ממחיש את האחריות שהוטלה על עיתונאי ביטחוני: לאסוף מידע, להעריך את דחיפותו ולהביאו במהירות לידיעת גורמים בעלי סמכות.

מחבר, פרשן ובונה מוסדות ידע

שיף היה מחברם של כמה ספרים בענייני ביטחון מדינת ישראל. באמצעות כתיבתו ארוכת השנים הוא תרם לא רק לדיווח השוטף, אלא גם ליצירת תיעוד מצטבר של ההתפתחויות הצבאיות והאסטרטגיות שעיצבו את המדינה. ספריו ומאמריו שימשו מקור לקוראים, לחוקרים ולאנשי מקצוע שביקשו להבין את מערכת הביטחון הישראלית ואת האתגרים שהציבה הסביבה האזורית.

תרומתו חרגה מן העיתון. שיף נמנה עם מייסדי מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, עמד בראש ועדת המאמרים של המכון והיה חבר בדירקטוריון שלו. במסגרת זו השתתף בבניית מוסד שעסק במחקר, בדיון מקצועי ובהפצת ידע בתחומי התעופה, החלל והביטחון. הוא נמנה גם עם הסגל הקבוע של המרכז למחקרים אסטרטגיים בלונדון, ובכך השתלב בשיח הבינלאומי על אסטרטגיה וביטחון.

מורשת מקצועית וציבורית

הישגו המרכזי של זאב שיף לא היה אירוע יחיד, אלא רצף של עבודה מקצועית לאורך תקופה שבה השתנתה ישראל מן היסוד. הוא ליווה מלחמות, שינויים טכנולוגיים, תמורות בתפיסת הביטחון והתפתחות של תקשורת המונים, ובכל שלב המשיך לתרגם מציאות צבאית מורכבת לשפה ציבורית ברורה.

החיבור בין ניסיון מודיעיני, עבודת שטח, כתיבה פרשנית ופעילות מוסדית הפך אותו לדמות מרכזית בעיתונות הביטחונית הישראלית. הוא השפיע על האופן שבו ישראלים למדו על צה״ל ועל האיומים סביבם, ועל הדרך שבה עיתונאים וחוקרים דנו ביחסי צבא, מדינה וחברה.

מדוע זאב שיף ראוי לציון כערך חשוב במורשת

זאב שיף ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל במשך עשרות שנים בנקודת מפגש מרכזית של החיים היהודיים והישראליים: הביטחון הלאומי והיכולת של הציבור להבין את המציאות שבה הוא חי. סיקור המלחמות, הכתיבה על מערכת הביטחון, הספרים והמעורבות במכון פישר ובמרכז למחקרים אסטרטגיים יצרו גוף עבודה שהשפיע על עיתונאים, חוקרים, אנשי ציבור וקוראים בישראל ומחוצה לה.

הנצחת פועלו ב־Moreshet.com חשובה גם מפני שהמורשת שלו היא מורשת של ידע ציבורי. שיף הראה כיצד עיתונות מקצועית יכולה לתעד את ההיסטוריה בזמן התרחשותה, להציב שאלות בפני מוסדות רבי־עוצמה ולסייע לחברה להתמודד עם סוגיות של מלחמה, אחריות והחלטות לאומיות. בכך הוא ראוי למקום בארכיון המשמר את האנשים והמעשים שעיצבו את מדינת ישראל ואת הבנתה העצמית.