ודים רבינוביץ׳

ודים זינובייביץ׳ רבינוביץ׳, שנולד ב-4 באוגוסט 1953 בחרקיב, הוא איש עסקים, יזם תקשורת, פוליטיקאי ומנהיג ציבור יהודי-אוקראיני. לאורך דרכו פעל במרחבים שנפגשו בהם עסקים, תקשורת, פוליטיקה וחיי הקהילה היהודית: הוא הוביל גופים יהודיים באוקראינה, תמך במוסדות חב״ד ובמיזמי מורשת בירושלים, הקים והחזיק כלי תקשורת בשפה הרוסית והיה שותף להקמת מיזם חדשות יהודי בעל שאיפה בינלאומית.

סיפורו משקף את התמורות שעברו יהודי ברית המועצות לשעבר לאחר התפרקותה: מעבר מעולם סובייטי סגור לכלכלה פרטית ולחיים ציבוריים פתוחים יותר, הגירה לישראל, בניית מוסדות קהילתיים חדשים וניסיון להעניק ליהדות האוקראינית נראות בזירה הלאומית והבינלאומית. לצד פעילותו העסקית והפוליטית, התרומות שהעניק למוסדות יהודיים ולשיקום אתרים בירושלים הותירו חותם מוחשי בחיי הקהילה ובמרחב היהודי.

מן החברה הסובייטית אל עולם העסקים הבינלאומי

רבינוביץ׳ נולד למשפחה יהודית בחרקיב ולמד במוסד להשכלה בתחום התחבורה וכלי הרכב. בשנים 1973–1975 שירת בצבא הסובייטי, ולאחר מכן עבד כמנהל עבודה במחלקת התחזוקה והבנייה של מועצת העיר חרקיב. בראשית שנות השמונים נעצר והורשע בעבירות כלכליות בתקופה הסובייטית, וריצה שנים בכלא ובמחנות עבודה. לאחר שחרורו המוקדם החל לפעול במסחר, ובמחצית השנייה של שנות השמונים הקים, יחד עם אנדריי אליושין, את חברת פינטה, שעסקה במסחר במתכות.

לאחר עצמאותה של אוקראינה פעל בעסקי יבוא, ובהמשך שימש כנציג אוקראיני וכסגן נשיא של הקונצרן הבינלאומי NORDEX, שבראשו עמד גריגורי לוצ׳נסקי. פעילות זו קשרה אותו לרשתות עסקיות רחבות שפעלו בין מדינות ברית המועצות לשעבר, אירופה וישראל. באמצע שנות התשעים הגיע לישראל, קיבל אזרחות ישראלית בשנת 1999 וביסס קשרים עסקיים עם אנשי תעשייה, פיננסים ותקשורת. בהמשך היה מעורב גם ביבוא גז מרוסיה, תחום שהפך אותו לדמות מוכרת בזירה העסקית והציבורית באוקראינה.

היקף הפעילות העסקית שלו סיפק לו משאבים והשפעה שאפשרו לו להשקיע גם בתקשורת ובמוסדות קהילתיים. במקביל, שמו נקשר לאורך השנים בהליכים משפטיים ובמחלוקות ציבוריות; עובדות אלה הן חלק מן ההקשר ההיסטורי של פועלו, אך אינן מבטלות את התשתית המוסדית והקהילתית שהקים או סייע לממן.

בניית תשתית תקשורתית בשפה הרוסית

רבינוביץ׳ ראה בתקשורת כלי לעיצוב שיח ציבורי ולחיבור בין קהילות דוברות רוסית בישראל, באוקראינה ובתפוצות. בשנת 1997 היה שותף להקמת ערוץ הטלוויזיה האוקראיני 1+1. בשנת 2000 הקים בישראל את קבוצת Media International Group, שכללה עיתונים, שבועונים ואתרי חדשות ברוסית. במסגרת זו פעלו, בין היתר, MIGnews, העיתון האוקראיני Stolichnye Novosti, השבועון העסקי Delovaya Nedelya ופרסומים נוספים.

הקבוצה התרחבה גם באמצעות רכישת כלי תקשורת קיימים, ובהם Novoe Russkoe Slovo, העיתון הרוסי הוותיק שיצא לאור בארצות הברית, ותחנות ופרסומים שפנו לקהל דוברי הרוסית. פעילות זו שיקפה את צמיחתה של עיתונות רוסית גלובלית לאחר נפילת ברית המועצות, ואת התבססותה של קהילה דוברת רוסית משמעותית בישראל ובמדינות אחרות.

ב-21 בספטמבר 2011 הקים רבינוביץ׳, יחד עם איגור קולומויסקי, את Jewish News One, ערוץ חדשות שנועד להציג חדשות ונושאים יהודיים לקהל בינלאומי. הערוץ פעל עד 2014. אף שפעילותו הייתה קצרה יחסית, היא ביטאה ניסיון ליצור פלטפורמה תקשורתית שתמקם עניינים יהודיים על סדר היום העולמי ותגיע לצופים מעבר לגבולות ישראל ואוקראינה.

מנהיגות יהודית ופעילות קהילתית

מאז שנות התשעים מילא רבינוביץ׳ תפקידים מרכזיים בארגונים יהודיים באוקראינה. בשנת 1997 נבחר להנהיג את הקונגרס היהודי הכל-אוקראיני, ובשנת 1998 תואר כנשיא הקונגרס היהודי-אוקראיני. בהמשך היה מעורב בהקמת הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה, גוף שביקש לאחד ולייצג קהילות יהודיות ברחבי המדינה בתקופה של שינוי חברתי, כלכלי ופוליטי עמוק.

בשנת 2001 עמד בראש פורום ״צעד לקראת אחדות״ של נוצרים ויהודים, ובשנת 2011 היה, יחד עם איגור קולומויסקי, ממייסדי האיחוד היהודי האירופי, שנודע בהמשך כפרלמנט היהודי האירופי. מיזמים אלה ביקשו להעניק ליהודים באירופה מסגרת ייצוגית רחבה יותר ולחזק את הקשרים בין קהילות, מנהיגים וארגונים יהודיים.

רבינוביץ׳ תמך גם בקהילות חב״ד באוקראינה ובישיבות חב״ד בישראל. תמיכתו ניכרה לא רק במימון, אלא גם בהכרה בחשיבותם של מוסדות אלה כמוקדי חינוך, תפילה, סיוע קהילתי ושימור זהות יהודית במרחב הפוסט-סובייטי.

תרומות למורשת יהודית בירושלים

אחד הביטויים הבולטים לפעילותו הציבורית הוא תמיכתו בשיקום בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. בשנת 2008 תרם, יחד עם איגור קולומויסקי וגנאדי בוגוליובוב, את עיקר המימון לפרויקט השחזור והבנייה מחדש. בית הכנסת, שנהרס לאחר נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות, נפתח מחדש בשנת 2010 והפך לסמל של שיקום החיים היהודיים בעיר העתיקה ושל הקשר בין קהילות יהודיות בישראל ובתפוצות.

רבינוביץ׳ היה גם תורם מרכזי למנורת הזהב של מכון המקדש. המנורה הוצגה תחילה בקרדו בעיר העתיקה ולאחר מכן הועברה למקום סמוך לכותל המערבי, שם היא משמשת מוקד למבקרים ולדיון בזיכרון המקדש ובשאיפה לחידוש סמלים יהודיים עתיקים בירושלים. תרומות אלה חיברו בין הון פרטי לבין מיזמי מורשת שנועדו להיות נגישים לציבור הרחב, ולא רק לקהילה מצומצמת.

בשנת 2005 סייע להקמת אנדרטה בקייב לזכר קורבנות הטרור. בטקס חנוכת האנדרטה השתתפו נשיא אוקראינה ויקטור יושצ׳נקו ושגרירי ארצות הברית ורוסיה. המיזם ביטא את ניסיונו להשתתף בשיח ציבורי רחב יותר על זיכרון, ביטחון וסולידריות בין קהילות.

מעבר לפוליטיקה האוקראינית

בשנת 2014 התמודד רבינוביץ׳ בבחירות לנשיאות אוקראינה כמועמד עצמאי וקיבל 2.25% מן הקולות. באותה שנה נבחר לראדה העליונה, הפרלמנט האוקראיני, מטעם גוש האופוזיציה. הוא כיהן כחבר פרלמנט בשנים 2014–2022, תחילה במסגרת גוש האופוזיציה ובהמשך במסגרת מפלגת ״מצע האופוזיציה – לכל החיים״, שהיה ממקימיה.

פעילותו הפוליטית התמקדה בין היתר במעמדה החוקתי של אוקראינה, בביזור סמכויות לשלטון המקומי ובמדיניות חוץ שאינה מזוהה עם גוש צבאי אחד. בשנת 2021 ניסה, ללא הצלחה, לקדם הליך להדחת הנשיא וולודימיר זלנסקי בעקבות סגירת שלושה ערוצי טלוויזיה שהממשלה הגדירה כפרו-רוסיים.

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022 עזב את המדינה. מפלגתו הפסיקה את כהונתו כחבר פרלמנט, ובהמשך נשללה אזרחותו האוקראינית; ב-3 בנובמבר 2022 הסתיימה רשמית כהונתו בפרלמנט. בכך באה לסיומה תקופה שבה פעל בצומת שבין הנהגה יהודית, תקשורת, עסקים ופוליטיקה באוקראינה.

מדוע ודים רבינוביץ׳ ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ודים רבינוביץ׳ ראוי לתיעוד משום שפעל בכמה מן הזירות שעיצבו את חיי היהודים במרחב הפוסט-סובייטי: בניית מוסדות קהילתיים, ייצוג יהודי, תקשורת בשפה הרוסית, תמיכה בחינוך יהודי ושיקום אתרי מורשת בירושלים. תרומתו לשיקום בית הכנסת החורבה ולמנורת הזהב של מכון המקדש הותירה סימנים מוחשיים במרחב הציבורי היהודי, ואילו תמיכתו בקהילות חב״ד ובארגונים יהודיים סייעה לחיזוק תשתיות של חיי קהילה, לימוד וסיוע.

חשיבותו נובעת גם מן החיבור שיצר בין ישראל, אוקראינה והקהילות היהודיות דוברות הרוסית. דרך פעילותו העסקית והתקשורתית ניסה ליצור ערוצי מידע והשפעה שחצו גבולות; דרך פעילותו הציבורית השתתף בעיצוב השיח על זהות יהודית, ייצוג קהילתי ומקומם של יהודים באוקראינה המתחדשת. לכן מקומו במורשת (Moreshet) אינו נשען על תפקיד יחיד, אלא על מכלול של פעולות והשפעות שנגעו במוסדות, באתרים ובקהילות. Moreshet.com משמר באמצעות פרופיל זה את הסיפור המורכב של דמות שפעלה בתקופה מכרעת בתולדות יהדות אוקראינה ובקשריה עם ישראל.