דני קיי

דני קיי, שנולד בשם דוד דניאל קמינסקי, היה שחקן, זמר, רקדן וקומיקאי יהודי־אמריקאי מן הבולטים והאהובים של המאה ה־20. הוא נודע בזכות קצב דיבור מסחרר, חיקויים, פנטומימה, קומדיה גופנית ויכולת יוצאת דופן לנוע בקלות בין בידור עממי למוזיקה קלאסית. אולם מורשתו חורגת מן הקולנוע והטלוויזיה: כשגריר הראשון של יוניסף, הוא הפך את כוחו של כוכב בינלאומי לכלי לגיוס תשומת לב, תרומות ותמיכה בילדים ברחבי העולם, ובמיוחד העניק נראות ומעורבות אישית לפעילות הומניטרית בישראל.

מילד מברוקלין לבמה הבינלאומית

קיי נולד ב־18 בינואר 1911 בברוקלין, ניו יורק, בנם השלישי והיחיד שנולד בארצות הברית של יעקב וקלרה קמינסקי, מהגרים יהודים מאוקראינה. כבר בילדותו נהג לבדר את חבריו בשירים ובבדיחות. לאחר שלא השלים את לימודיו בתיכון עבד בעבודות מזדמנות, אך בהדרגה מצא את דרכו אל הבמה. את מלאכת הבידור רכש ב״חגורת הבורשט״ שבהרי הקטסקיל, אזור הנופש היהודי שבו הופיעו קומיקאים, זמרים ומנחי מופעים בפני קהל יהודי ממעמד העובדים ומעמד הביניים.

ב־1933 הצטרף ללהקת הריקוד Three Terpsichoreans, ובמהלך סיבוב הופעות בארצות הברית ובאסיה פיתח את סגנונו הייחודי. באחת ההופעות באוסקה, בזמן שטייפון השבית את החשמל והקהל נעשה חסר סבלנות, עלה לבמה עם פנס, האיר את פניו ושר את כל השירים שזכר. החוויה חיזקה את יכולתו לתקשר באמצעות מחוות, קולות, הבעות פנים וקצב גם כאשר הקהל אינו דובר אנגלית. תכונה זו נעשתה לימים אחד מסימני ההיכר הגדולים שלו.

בשנת 1939 הופיע במחזמר הקצר The Straw Hat Revue, ובאותה תקופה פגש את סילביה פיין, פסנתרנית, פזמונאית ומלחינה שהייתה לשותפתו האמנותית והאישית. הם נישאו ב־1940. פיין כתבה רבים מן השירים והקטעים הלשוניים שהפכו את קיי לכוכב, ואילו הוא העניק להם ביצוע קצבי, גופני ותיאטרלי. שיתוף הפעולה ביניהם מדגים כיצד נבנתה הצלחתו לא רק מכישרון אישי, אלא גם מעבודת צוות יצירתית.

הפריצה בברודוויי ובהוליווד

הפריצה הגדולה של קיי הגיעה ב־1941, כאשר גילם את ראסל פקסטון במחזמר Lady in the Dark מאת אירה גרשווין וקורט וייל. הקטע הזכור ביותר שלו, Tschaikowsky (and Other Russians), הציג רצף כמעט בלתי אפשרי של שמות מלחינים רוסיים במהירות מסחררת. הקטע המחיש את השילוב שהיה מזוהה עמו: טקסט מורכב, מוזיקליות מדויקת, משחק פיזי ונוכחות בימתית שהפכה אתגר טכני למופע קומי.

סרטו הראשון באורך מלא היה Up in Arms משנת 1944. לאחר הצלחתו הפך קיי לאחד מכוכבי הקומדיה המרכזיים של הוליווד. הוא השתתף ב־23 סרטים, ובהם Wonder Man, The Kid from Brooklyn, The Secret Life of Walter Mitty, The Inspector General, Hans Christian Andersen, White Christmas, The Court Jester ו־Me and the Colonel. תפקידיו נעו בין ליצנים, רקדנים ואקרובטים לבין דמויות בעלות ממד דרמטי, והוא ידע להפוך בלבול, התחזות וזהות כפולה למנועים של קומדיה קולנועית.

בסרט Hans Christian Andersen משנת 1952 גילם את הסופר והמספר הדני והפך שירים כמו ״הברווזון המכוער״ ו־״תמבלינה״ לחלק מן התרבות הפופולרית הבינלאומית. הסרט תרם להפצת דמותו של אנדרסן לקהלים רחבים, ואילו קיי הוכיח כי קומדיה מוזיקלית יכולה לשלב סיפור, רגש ודמיון בלי לאבד את הקצב והקלילות שאפיינו אותו.

אחד ממופעיו הידועים היה קטע שבו ״ניהל שיחה״ עם תזמורת, תוך חיקוי כלי נגינה וקטעים מן הרפרטואר הקלאסי. אף שלא קרא תווים, הוא ניחן בשמיעה מוזיקלית יוצאת דופן ולמד יצירות רבות באוזן. בשנותיו המאוחרות ניצח על תזמורות ברחבי העולם במופעי צדקה, וגייס יותר מחמישה מיליון דולר לקרנות פנסיה של מוזיקאים. בכך הפך את דמות הקומיקאי המגוחך לכאורה למבצע בעל הבנה מוזיקלית עמוקה ולשותף אמיתי של מוסדות תרבות.

רדיו, טלוויזיה ותרבות פופולרית

קיי הרחיב את פעילותו אל הרדיו והטלוויזיה. תוכנית הרדיו שלו, The Danny Kaye Show, שודרה ברשת CBS בשנים 1945–1946 וזכתה לפופולריות רבה. בשנים 1963–1967 הנחה את תוכנית הטלוויזיה באותו שם, שזיכתה אותו בארבעה פרסי אמי ובפרס פיבודי. הוא הופיע גם בתוכניות ובמופעים שנועדו למשפחות ולילדים, ובהם The Muppet Show בשנת 1978, וכן גילם את ג׳פטו ב־Pinocchio ואת קפטן הוק ב־Peter Pan.

הופעותיו נבנו סביב היכולת להפוך שפה, מוזיקה ותנועה לחוויה נגישה. שירי הלשון המהירים, הדמויות המוגזמות והחיקויים שלו עברו בקלות בין במה, קולנוע, רדיו וטלוויזיה. בישראל זכו קטעיו לחשיפה מחודשת גם באמצעות ביצועים בעברית, ובהם ביצועיה של ציפי שביט לקטעים המזוהים עמו. כך נמשכה השפעתו מעבר לדור ולשפה שבה נוצרו יצירותיו.

יהדות, ישראל ופעילות הומניטרית

קיי היה גאה במוצאו היהודי ובקשריו עם ישראל. הוא ביקר בישראל פעמים רבות במסגרת ביקורי הזדהות ומחווה, ובמהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 ביקר חיילים ישראלים פצועים בבתי חולים. הוא גם ניצח כמה פעמים על התזמורת הפילהרמונית הישראלית במופעי צדקה. ביקורים אלה העניקו תמיכה ציבורית ומוראלית בתקופה קשה, וחיברו בין מעמדו של כוכב יהודי־אמריקאי לבין מוסדות התרבות והחברה בישראל. בתל אביב נקרא רחוב על שמו.

הפעילות ההומניטרית המרכזית של קיי הייתה במסגרת יוניסף. בשנת 1954 נעשה לשגריר הראשון של הארגון בדרגת Ambassador-at-Large, ותפקידו לא הסתכם בהופעות ייצוגיות. הוא נסע למדינות רבות, ביקר ילדים בבתי חולים ובקהילות עניות, סיפר לקהלים במערב על מצוקתם וגייס תרומות ומודעות ציבורית. באחת ממשימותיו טס במטוס סילון בין 65 ערים בתוך חמישה ימים כדי לסייע ליוניסף.

קיי הביא לארגון יכולת נדירה להפוך נושא מורכב ומרוחק — בריאותם ורווחתם של ילדים במדינות עניות — לסיפור אנושי שהציבור יכול להבין ולהרגיש. הוא הופיע בפני ילדים, פגש אנשי מקצוע ומשפחות, והשתמש בפרסומו כדי להעלות את הנושא לסדר היום. קשריו עם יוניסף נמשכו עשרות שנים, והארגון הנציח את שמו לאחר מותו באמצעות פרס בינלאומי לילדים.

הוקרה ומורשת

על עבודתו זכה קיי, בין היתר, בפרס גלובוס הזהב, בפרס אוסקר לשם כבוד, בפרס אמי, בפרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים ובפרס ז׳אן הרשולט ההומניטרי של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. על שמו נקבעו שלושה כוכבים בשדרת הכוכבים של הוליווד, על תרומתו לקולנוע, לרדיו ולמוזיקה. בשנת 1983 קיבל את צלב אביר מסדר הדנברוג ממלכת דנמרק, וב־1986 נעשה אביר בלגיון הכבוד הצרפתי על פעילותו למען יוניסף. בשנת 1987 הוענקה לו לאחר מותו מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית.

קיי נפטר ב־3 במרץ 1987, בגיל 76. הוא הותיר אחריו את סילביה פיין ואת בתם דינה, שהייתה לעיתונאית. אוספים של כתבי היד, התווים, התסריטים, ההקלטות והתצלומים שלו ושל פיין נשמרים בספריית הקונגרס, ומאפשרים לחוקרים לבחון את תהליך היצירה שהניב חלק מן הקומדיה והמוזיקה הפופולריות של תקופתו. מוסדות תרבות, רחובות ויוזמות של יוניסף ממשיכים לשאת את שמו.

מדוע דני קיי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דני קיי ראוי להיכלל ב־מורשת (Moreshet) משום שפעל בכמה מן הזירות שעיצבו את חיי היהודים והישראלים ואת התרבות העולמית במאה ה־20. הוא צמח מתוך סביבת הבידור היהודית של ברוקלין והקטסקילס, הפך את חוויית המהגר ואת המבטא היהודי לחלק מנוכחות מרכזית בתרבות האמריקאית, ובמקביל סירב למחוק את זהותו כדי להתקבל. בהמשך השתמש במעמדו כדי לבקר בישראל, לבקר פצועים ולתמוך בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

חשיבותו אינה מסתכמת בסרטים מצליחים או בפרסים. קיי הראה כיצד אמן יכול לחבר בין צחוק למוזיקה, בין תרבות גבוהה לבידור עממי ובין תהילה אישית לשירות ציבורי. פעילותו ביוניסף השפיעה על ילדים ומשפחות ברחבי העולם, ואילו ביקוריו בישראל והופעות הצדקה שלו העניקו ביטוי מוחשי לסולידריות יהודית בתקופות של משבר. משום כך, Moreshet.com מתעד אותו לא רק ככוכב קולנוע, אלא כאדם שהשאיר חותם על התרבות היהודית והישראלית ועל ההבנה העולמית של אחריות הומניטרית.