דן אלמגור

דן אלמגור, שנולד ברמת גן ב-13 ביולי 1935 בשם דן אלבלינגר, הוא מן היוצרים הרב־תחומיים הבולטים בתרבות הישראלית. במשך יותר משישה עשורים כתב מאות פזמונים, תרגם ועיבד כמאה מחזות, חיבר מחזות זמר ואופרות, חקר את תולדות הספרות והזמר העברי, והגיש ברדיו ובטלוויזיה תוכניות שהפכו את התרבות הישראלית לנגישה לקהלים רחבים. ביצירתו נפגשים הומור, חריזה, ידע היסטורי, אהבת הלשון העברית ומבט ביקורתי על החברה והמדינה.

ילדות, עיתונות והשכלה

אלמגור גדל ברחובות, בן לזאב אלבלינגר, יליד ורשה, אגרונום וחבר קבוצת אריאל של השומר הצעיר, ולזהבה קצנלנבוגן מלובלין. כבר בילדותו כתב לעיתוני ילדים ונוער, בהם דבר לילדים, הבוקר לילדים ומשמר לילדים. בהמשך היה נציג המאזינים הצעירים בקול ירושלים, כתב פינת נוער בקול ישראל וכתב ספורט ברחובות עבור הרדיו ועבור עיתונים.

בשנת 1951, כשהיה תלמיד כיתה י', ייסד עם שבתאי זיו את המועצה הארצית של תלמידי בתי הספר התיכוניים, שהפכה לימים למועצת התלמידים הארצית. בשירותו בצה״ל, בשנים 1953–1955, שימש כתב צבאי ועורך בעיתון במחנה גדנ״ע. במקביל למד מדעי המדינה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב, ובהמשך ספרות ומקרא באוניברסיטת תל אביב וספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.

את תואר המוסמך קיבל בשנת 1963 על מחקר בשירת תור הזהב בספרד ובשירה העברית באיטליה בתקופת הרנסאנס, שהתמקד ביצירתו של יוסף צרפתי. בין מוריו היו שמעון הלקין, לאה גולדברג, דב נוי וחיים שירמן. בשנים 1963–1968 למד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס במסגרת מלגת פולברייט, וכתב עבודת דוקטור על אמנות הסיפור של מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי בהנחיית אברהם בנד.

חוקר הספרות העברית והשפה

לצד עבודתו האמנותית פרסם אלמגור עשרות מאמרים על הספרות העברית בימי הביניים, בתקופת הרנסאנס ובעת החדשה. הוא כתב על ביאליק, עגנון וברדיצ׳בסקי, על תולדות הדרמה העברית, על יהודה סומו — הנחשב למחזאי העברי הראשון — ועל השירה הסאטירית של אלתרמן ושל יוצרים אחרים בעיתונות העברית. הוא גם כתב ערכים לאנציקלופדיה העברית, בין היתר על עמנואל הרומי ועל יוסף צרפתי, וערך יחד עם שמואל פישמן את הביבליוגרפיה נחלת מי״ב.

בין 1964 ל-1974 פרסם במוספי הספרות של מעריב וידיעות אחרונות מאות מסות ומאמרים על ספרות, אמנות, הלשון העברית, הסלנג, פזמונים וענייני היום. במשך עשרות שנים עסק גם בשייקספיר: בין 1964 ל-2010 שימש הכתב הישראלי של הרבעון השייקספירי, אצר את האוסף הביבליוגרפי שקספיר — מימין לשמאל, וחקר את נוכחותו של שייקספיר בספרות העברית בתקופת ההשכלה והתחייה. עבודתו המחקרית שימרה הקשרים, שמות ויצירות שהיו עלולים להישכח, והעמידה את הזמר, התיאטרון והספרות העבריים בתוך רצף תרבותי רחב.

תרגום, עיבוד ומחזאות

אלמגור תרגם ועיבד כמאה מחזות לעברית. ברפרטואר שלו נכללים מחזות קלאסיים כמו הנשים הפיניקיות מאת אוריפידס, מחזות של שייקספיר ובהם קומדיה של טעויות, כטוב בעיניכם, המלט וחלום ליל קיץ, וכן האלכימאי מאת בן ג׳ונסון, חג הסנדלרים מאת תומאס דקר, הכד השבור מאת היינריך פון קלייסט, מראה מעל הגשר ומותו של סוכן מאת ארתור מילר וקן הקוקייה.

הוא תרגם גם מחזות ומבחרים מאת ברטולט ברכט, ובהם ברכט על ברכט, ההנאות הקטנות של החיים ושירים למחזה שוויק במלחמת העולם השנייה. בתרגומיו למחזות זמר נכללים גבירתי הנאווה, כנר על הגג, המלך ואני, ברנשים וחתיכות, דבר מצחיק קרה, ינטל, המפיקים ועצור את העולם. אני רוצה לרדת. הוא תרגם ועיבד גם אופרטות, ובהן אבו חסאן, הקאדי המרומה, העטלף וסילוה — נסיכת הצ׳ארדש.

ביצירותיו המקוריות חיבר בין מסורת יהודית, היסטוריה ישראלית, מוזיקה פופולרית ותיאטרון. המחזמר איש חסיד היה משנת 1968 הורכב משירים, מנגינות וסיפורים חסידיים והביא אל במת התיאטרון הישראלית חומר עממי יהודי. ירושלים שלי, שנכתב ב-1969, הייתה מן ההצגות הראשונות שעסקו בירושלים ובאנשיה לאחר מלחמת ששת הימים, והציגה את העיר מנקודות מבט שונות. עיר הגברים מ-1971 הושפע מסיפוריו של דיימון ראניון, ואילו אל תקרא לי שחור מ-1972 שילב את סיפורי התנ״ך עם השפעת התנועה האמריקאית לזכויות האזרח ועם מוזיקת נשמה, שעד אז כמעט לא הייתה מוכרת בישראל. המופע, שהולחן בידי בני נגרי ובוים בידי דני ליטאי, זכה להצלחה מסחרית ולפרס כינור דוד.

ב-1982 כתב את ילדי הכרך, מחזה העוסק בחיי העדה התימנית בישראל. ההצגה, בכיכובו של נסים גרמה ובבימוי צדי צרפתי, הוצגה ברחבי הארץ כ-250 פעמים. אלמגור כתב גם את האופרה מחבוא הרוח ואת האופרה לילדים מקס ומוריץ, וכן פזמונים למחזה שערורייה בגמנסיה.

פזמונים שהפכו לזיכרון ישראלי

אלמגור כתב את הפזמון הראשון שלו בגיל 15, ובהמשך חיבר מאות שירים ללהקות צבאיות, לזמרים, למחזות זמר ולהצגות. כתיבתו הצטיינה בשנינות, בחריזה מדויקת וביכולת להפוך ידע היסטורי או סיטואציה יומיומית לשיר שנקלט בזיכרון. בין המלחינים שהלחינו את מילותיו היו משה וילנסקי, אלכסנדר ארגוב, דובי זלצר, יאיר רוזנבלום, מאיר נוי ומתי כספי.

ללהקת בצל ירוק כתב את ונצואלה, וללהקת איילון את רומיה ויואל ושיר הפלאפל. לתוכניות הראשונות של רביעיית מועדון התיאטרון כתב, בין היתר, את ברית צרפת־ישראל, גוי של שבת ולמה שוברט לא גמר את הסימפוניה. הוא כתב לשמעון ישראלי את האורקסטרה של ראשון ואת תורת היחסים, ולבני ברמן את חיי אדם. בין שיריו ללהקות הצבאיות נמנים בוא לים, שיהיה הים שקט ושומר החומות, ולצדם השיר הקומי חיימקה שלי.

בשנת 1966 כתב פזמונים למחזמר קזבלן. לאחר מחלוקת על הקרדיט, קבע השופט יוסף מיכאל לם כי כל הכבוד ותרד ממני קזבלן הם פרי עמלו, ושמו צורף לרשימת הכותבים. כל הכבוד, בביצוע יהורם גאון, נעשה ללהיט. בשנת 1969 זכה בלדה לחובש, שכתב אלמגור והלחין אפי נצר, במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון.

אלמגור כתב גם את פנקס הקטן, אברהמלה מלמד, יום יבוא, קליפסו בשחור לבן וירושלים שלי. הוא תרגם שאנסונים מצרפתית, ובהם מי אוהב מילים גסות והבורגנים, וחיבר גרסאות עבריות לשירים ממחזות זמר כמו לו הייתי רוטשילד, ברד ירד בדרום ספרד ואל הגרדום אצעד הבוקר. בשנת 2006 יצא האוסף הכפול חוץ מזה הכול בסדר, שכלל 43 מפזמוניו, וב-2012 ראה אור הספר הצ׳ופצ׳יק של הקומקום, ובו 300 פזמונים.

רדיו, טלוויזיה והנגשת הזמר העברי

אלמגור היה גם איש רדיו וטלוויזיה בעל השפעה. כבר ב-1956 כתב מדי שבוע פזמון אקטואלי לתוכנית תיבת נח בקול ישראל. הוא השתתף כפזמונאי בתוכנית שלושה בסירה אחת ובתוכניות נוספות, ובשנות השבעים ערך והגיש בגלי צה״ל את הסדרה פזמונאי האתמול, שעסקה בין היתר באלתרמן, מרדכי זעירא, עמנואל הרוסי ויעקב אורלנד. בשנת 1972 כתב לתחנה את מחזה הרדיו כה אמר עמנואל, על פי מחברות עמנואל הרומי.

בטלוויזיה הישראלית ערך והגיש בתחילת שנות השבעים את סדרת הבידור המוזיקלית הצועני השורק, שכללה תרגומים לשירי עם וביצועים של מיטב הזמרים בישראל. לאחר מלחמת יום הכיפורים הגיש את הסדרה שרתי לך ארצי, שעסקה במאה שנות זמר עברי. חמש התוכניות הראשונות נערכו והוגשו יחד עם אליהו הכהן, ובהמשך המשיך אלמגור לבדו. הסדרה אירחה זמרים ויוצרים כמו שושנה דמארי, שמעון ישראלי, יהורם גאון וחוה אלברשטיין, לצד דמויות ששיקפו את התקופות שנדונו, ובהן גולדה מאיר, רחל ינאית בן־צבי, ברוך אגדתי, דניאל סמבורסקי ועמנואל הרוסי. בכך הפך את תולדות הזמר העברי לא רק לנושא מחקרי אלא גם לחוויה תרבותית משותפת.

סאטירה, מחאה ואחריות מוסרית

אלמגור כתב לאורך השנים גם שירים סאטיריים ופוליטיים, בהשפעת הטור השביעי של נתן אלתרמן. השיר הכומתה, שנכתב ב-1958 על הטבח בכפר קאסם, היה הפזמון הראשון במדינת ישראל שנפסל בידי הצנזורה למחזות. הוא כתב שירי ביקורת למועדון התיאטרון ולשלישיית יוסי־חיזקי־יונה, ובהם האזרח הקטן, וכן שירים ביקורתיים לשמעון ישראלי.

במחזמר ירושלים שלי כלל גם נקודת מבט פלסטינית על העיר, ובכך הרחיב את גבולות השיח התרבותי על ירושלים. בשנת 1976 פרסם את מגש הכסף, 1976, שיר מחאה על הענקת אות מלחמת יום הכיפורים למשה דיין. בשנות האינתיפאדה הראשונה פרסם טורים סאטיריים ושירי מחאה, ובהם אנחנו יורים גם בילדים. בשנת 1989 כתב את צלם אדם, שיר הקורא לשמור על אנושיות גם בעת מלחמה. השיר בוצע בשידור חי ולאחר מכן אומץ בידי אלוף פיקוד המרכז עמרם מצנע ונמסר לביצוע ולהקלטה של להקת פיקוד המרכז.

המעורבות הציבורית הזאת גבתה ממנו מחיר אישי, ובתקופה זו הושעה מצה״ל ונחשף לאיומים; בשנת 1989 הוצתה מכוניתו. לצד זאת, היא מדגימה את התפקיד שאלמגור העניק ליצירה העברית: לא רק בידור והנצחת זיכרון, אלא גם דרך לבחון את אחריותה המוסרית של החברה ואת היחס לאחר.

מורשת יצירתית וחינוכית

הייחוד של אלמגור טמון בחיבור בין עולמות שבדרך כלל נשמרים נפרדים: מחקר אקדמי ותרבות פופולרית, ספרות ימי הביניים ופזמון רדיו, תיאטרון קלאסי וסוגיות ישראליות עכשוויות, מסורת חסידית ומוזיקת נשמה. תרגומיו העניקו לקהל הישראלי גישה עברית טבעית ליצירות מן הרפרטואר העולמי, ואילו פזמוניו הפכו רעיונות, דמויות ואירועים לחלק מן הזיכרון הקולקטיבי.

בביתו הפרטי והציבורי היה אלמגור גם אוצר של מידע: אדם שאסף, תיעד, השווה והסביר. באמצעות מאמרים, תוכניות שידור, מחזות, שירים וספרים הוא סייע לדורות של ישראלים להכיר את יוצרי הזמר העברי ואת מקורותיו, להבין את התפתחות העברית ואת הקשר בין ספרות, מוזיקה ותיאטרון, ולראות בתרבות הישראלית חלק מסיפור יהודי ארוך.

מדוע דן אלמגור ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דן אלמגור ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שיצירתו מתעדת ומעצבת כמה מן השפות המרכזיות של החיים היהודיים והישראליים במאה העשרים: השפה העברית, הזמר העברי, הבמה, הרדיו והטלוויזיה. הוא לא הסתפק בכתיבת להיטים. הוא חיבר בין מקורות יהודיים לבין תרבות מודרנית, תרגם את מיטב התיאטרון העולמי לעברית, חקר את הספרות העברית לדורותיה והביא את סיפור הזמר הישראלי אל הציבור הרחב.

ההשפעה ניכרת ביצירות שנשארו בשימוש ובזיכרון — מכל הכבוד ובלדה לחובש ועד איש חסיד היה, ירושלים שלי וילדי הכרך — ובמאמץ המתמשך לתעד את היוצרים, המילים וההקשרים שמאחורי התרבות. עבור Moreshet.com, אלמגור הוא דמות הממחישה כיצד אדם אחד יכול לשמש יוצר, מתרגם, חוקר ומתווך תרבותי בעת ובעונה אחת, ולהשאיר חותם על חייהם של קהלים, אמנים ויוצרים בישראל.