דוד ויצטום

דוד ויצטום (נולד ב-17 בינואר 1948) הוא עיתונאי, עורך, מגיש, פרשן ואיש תקשורת ישראלי, שפעל במשך עשרות שנים ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות. עבודתו שילבה ידע ביחסים בינלאומיים, היסטוריה, פילוסופיה, מוזיקה ותרבות אירופה, והעניקה לציבור הישראלי דרך מעמיקה ומסודרת להבין את העולם שמחוץ לישראל ואת מקומה של ישראל בתוכו.

ויצטום לא הסתפק בהעברת חדשות. כעורך וכמגיש הוא עסק בהקשר, בפרשנות ובסיפור האנושי שמאחורי האירועים. תוכניות כמו ״רואים עולם״, ״מהיום למחר״ ו״גלובוס״ הפכו נושאים בינלאומיים, היסטוריים ותרבותיים לחלק מן השיח הישראלי היומיומי. במקביל, עבודתו התיעודית עסקה גם בפרקים חשובים בתולדות העם היהודי ובסיפורם של יהודי אירופה ויוצאי גרמניה בישראל.

שורשים משפחתיים, מוזיקה והשכלה רחבה

אביו של ויצטום, יעקב, עלה לארץ ישראל מברלין. הוא ואחיו, דודו של ויצטום, היו היחידים ממשפחתם הגדולה ששרדו בשואה. אמו, מתילדה פריש, הייתה בת למשפחה שהגיעה מרוסיה לצ'רנוביץ שבאוקראינה ומשם עלתה לישראל. הוריו נישאו בתל אביב. הזיכרון המשפחתי של יהדות אירופה, ההשמדה והעלייה לארץ היה אפוא חלק מן הרקע שממנו צמח.

כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לשכונת אחוזה בחיפה. הוא למד בבית הספר הריאלי ובמקביל למד מוזיקה בקונסרבטוריון של חיפה. הוא ניגן בצ'לו אצל עוזי ויזל בתל אביב ואצל נתן אלמוסנינו בחיפה, והיה חבר ברביעיית מיתרים בהדרכת פרופ' צבי רוטנברג. בשנת 1964 הצטרף לתזמורת הגדנ״ע, שיצאה למסעות קונצרטים בצפון אמריקה ובאירופה. ב-1966 השתתף עם התזמורת במסע בבלגיה, בצרפת ובהולנד, שבו זכו הנגנים בנבל של מלכת הולנד יוליאנה. בשנת 1967 יצאה התזמורת למסע ארוך באירופה ובאמריקה בעקבות מלחמת ששת הימים, יחד עם הקומיקאי האמריקאי-היהודי דני קיי.

לצד פעילותו בתזמורת היה ויצטום צ'לן בתזמורת הקאמרית חיפה בניצוחה של דליה אטלס, ואף השתתף כמלחין בשבוע המוזיקה הישראלית בתקופת לימודיו בבית הספר. המוזיקה לא הייתה אפיזודה חולפת בחייו; היא הייתה חלק מן התשתית התרבותית והאינטלקטואלית שממנה התפתחה בהמשך עבודתו בתקשורת.

שירות, לימודים וכניסה לעיתונות

בשנים 1966–1969 שירת ויצטום בצה״ל כמטאורולוג בחיל האוויר. בשירות המילואים פעל כבמאי סרטים, כמרצה וכשדרן בטלוויזיה. לאחר השירות למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים ובמדע המדינה, בשנים 1969–1972. לאחר מכן למד בקולג' אירופה בברוז' שבבלגיה וסיים בשנת 1974 לימודים אירופיים גבוהים. בשנים 1974–1977 למד פילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, וכן למד במגמת תאורטיקנים באקדמיה למוזיקה בירושלים.

השילוב בין מדע המדינה, יחסים בינלאומיים, פילוסופיה, מוזיקה ולימודי אירופה העניק לו בסיס יוצא דופן לעבודתו העיתונאית. בשנת 1971 החל לעבוד כעורך וככתב בחדשות קול ישראל. בתקופת לימודיו בחו״ל שימש גם כתב פרילנסר בבלגיה ובבריטניה. כששב לישראל ב-1977 ערך את ״יומן השבוע״ ברדיו, בהגשת יצחק רועה; התוכנית זכתה בפרס מנהל הרדיו. הוא ערך גם תוכניות מוזיקה קלאסית ומהדורות חדשות.

כתב ישראלי באירופה וקולו של העולם ברדיו

בשנים 1982–1985 שימש ויצטום כתב רשות השידור באירופה ושידר מבירות שונות ביבשת. במוסקבה היה במאי 1985 הכתב הישראלי הרשמי הראשון שקיבל אשרת כניסה ורשות לדווח. הישג זה אפשר לו להביא לקהל הישראלי דיווח ישיר מסביבה שהייתה באותה תקופה סגורה ומוגבלת בפני עיתונאים זרים.

עבודתו ברדיו הדגישה את יכולתו לחבר בין דיווח חדשותי לבין הקשר היסטורי ותרבותי. הוא לא רק תיאר את המתרחש באירופה, אלא סייע למאזינים להבין את המוסדות, המתחים, הזיכרונות והזהויות שעיצבו אותה. בכך תרם להרחבת הידע הישראלי על אירופה ועל היחסים שבין ישראל למדינות היבשת.

״רואים עולם״ ויצירת עיתונות טלוויזיונית מעמיקה

עם שובו לישראל עבר ויצטום לטלוויזיה הישראלית. בשנים 1987–1991 שימש עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות, ובמקביל יצר, ערך והגיש את התוכנית ״רואים עולם״, שעלתה לשידור ב-20 באוגוסט 1988. התוכנית זכתה פעמיים בפרס ״תפוח הזהב״ של רשות השידור, בקטגוריית התוכנית האהובה ביותר על צופי הטלוויזיה בתחום החדשות.

״רואים עולם״ ביטאה את התפיסה שלפיה חדשות בינלאומיות ראויות לא רק לכותרת קצרה אלא גם להסבר. באמצעות עריכה, ראיונות והצגת הקשרים רחבים, התוכנית הפכה אירועים מעבר לים לנגישים לצופים בישראל. היא הרחיבה את גבולות השיח הטלוויזיוני הישראלי והעניקה משקל לידע, לסקרנות וליכולת להבין תהליכים במקום להסתפק בתגובה מיידית.

ב-1987 כתב גם בשבועון ״כותרת ראשית״. בשנים 1991–1994 היה פרשן לענייני חוץ ב״ידיעות אחרונות״, ובמקביל שידר בתוכניות שונות, מערוץ 2 הניסיוני ועד להגשת ״ערב חדש״. המעבר בין עיתון, רדיו וטלוויזיה אפשר לו לפתח סגנון תקשורתי רב-ערוצי, שהגיע לקהלים שונים ושמר על מרכזיותם של ההסבר והפרשנות.

תיעוד יהודי אירופה והמורשת הייקית בישראל

ויצטום ביים סרטים תיעודיים והשתתף ביצירת סדרת הטלוויזיה ״פה-לן-יה – אלף שנות יהדות פולין״, כמגיש וכמראיין, לצד הבמאי אמנון טייטלבאום. עצם העיסוק באלף שנות יהדות פולין הציב על המסך את הרצף ההיסטורי, התרבותי והקהילתי של יהדות פולין, ולא רק את סופה הטרגי בתקופת השואה.

הוא ביים גם שני סרטים תיעודיים על יהודי גרמניה שעלו לישראל, וכן את הסרטים ״לעצור את הרגע החולף״ ו״נהריאדה״, בהפקת המוזיאון לתולדות היהודים דוברי הגרמנית בתפן. עבודות אלה תרמו לתיעוד קולם, זיכרונותיהם וניסיונם של הייקים בישראל — קהילה שהשפיעה על המדע, המשפט, התרבות, המוזיקה, האקדמיה והחיים הציבוריים בארץ. בכך סייע ויצטום לשמר לא רק מידע היסטורי, אלא גם ממדים אנושיים של הגירה, אובדן, קליטה ובניית חיים חדשים.

״מהיום למחר״, ״גלובוס״ ותוכניות תרבות

בשנת 1994 שב ויצטום לטלוויזיה כעורך וכמגיש תוכניות חדשות. חודשים אחדים לאחר מכן יצר יחד עם עמנואל הלפרין את ״מהיום למחר״, שאותה ערך והגיש. לצד זאת עבד כעורך וכשדרן בחטיבת החדשות, שימש פרשן לענייני אירופה וערך תוכניות כגון ״העולם בעיני עצמו״, שהתבססה על דוקומנטציה מן העולם, ו״אופרה אחרת״, תוכנית תרבות.

״מהיום למחר״ שודרה במשך 18 שנה והייתה לאחד המפעלים המזוהים עם עיתונות ההסבר בטלוויזיה הישראלית. במאי 2012 ירדה התוכנית מלוח השידורים, ולאחר מכן החל ויצטום להגיש את ״ערב טוב ישראל״ לצד מיכל רבינוביץ'. משנת 2000 הוא מגיש את ״גלובוס״, בעריכתו של אורן נהרי. לאורך השנים נשמר בעבודתו החיבור בין חדשות, גאוגרפיה, היסטוריה ותרבות — חיבור שהפך את הזירה הבינלאומית לחלק מובן ומשמעותי יותר מן החיים הישראליים.

הוראה, מחקר ושירות ציבורי תרבותי

משנת 1995 לימד ויצטום כמורה מן החוץ בחוגים להיסטוריה ולתקשורת באוניברסיטה העברית, בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה הפתוחה. בשנים 1999–2002 השלים תואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' אברהם דיסקין ופרופ' משה צימרמן. עבודת התזה שלו עסקה ב״דמות גרמניה בטלוויזיה הישראלית בשנים 1989–1993״ — נושא המבטא את החיבור בין מחקר אקדמי, תקשורת וזיכרון היסטורי.

במקביל היה חבר הנהלה בהתנדבות באגודה הישראלית ליחסי חוץ, במכון ליאו בק ובמכון למוזיקה ישראלית. הוא גם היה חבר בוועדה הבין-ממשלתית ליחסי גרמניה–ישראל שהוקמה בשנת 2008. פעילות זו הרחיבה את תרומתו מעבר למסך: הוא השתתף בחיזוק מוסדות העוסקים ביחסי חוץ, בחקר יהדות גרמניה ובקידום המוזיקה הישראלית.

מדוע דוד ויצטום ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דוד ויצטום ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל לאורך עשרות שנים בצומת שבין עיתונות, השכלה, תרבות וזיכרון יהודי. באמצעות הרדיו והטלוויזיה הוא הפך את העולם הרחב לנגיש לציבור הישראלי; באמצעות סרטיו ותוכניותיו עסק ביהדות פולין, ביהודי גרמניה וביוצאי גרמניה בישראל; ובאמצעות ההוראה והפעילות המוסדית שלו העביר ידע והקשר לדורות של סטודנטים, צופים ומאזינים.

חשיבותו אינה נמדדת רק במספר התוכניות שערך או הגיש, אלא בסטנדרט שהציב לעיתונות ציבורית: סקרנות אינטלקטואלית, הקפדה על הקשר היסטורי והכרה בכך שסיפור ישראלי תמיד מתקיים גם בתוך סיפור יהודי, אירופי ועולמי. לכן מקומו ב-Moreshet.com מתבקש — לא כמי שיצר לבדו את המורשת, אלא כמי שתיעד, הסביר והנגיש חלקים חשובים ממנה לציבור רחב.