ג'ק לו

ג'ייקוב ג'וזף "ג'ק" לו, שנולד ב־29 באוגוסט 1955, הוא עורך דין, מנהיג ציבור ודיפלומט יהודי־אמריקאי. לאורך יותר מחמישה עשורים בשירות הציבורי מילא תפקידים מרכזיים בממשלים דמוקרטיים, במוסדות אקדמיים ובמערכת הפיננסית. הוא כיהן פעמיים כמנהל משרד הניהול והתקציב בבית הלבן, כראש סגל הבית הלבן וכמזכיר האוצר של ארצות הברית. בשנים 2023–2025 שימש שגריר ארצות הברית בישראל.

הייחוד של לו אינו מתמצה ברשימת התפקידים. עבודתו התמקדה בניהול המערכות המורכבות שמאחורי מדיניות ציבורית: תקציב, הקצאת משאבים, שירות לאומי, מדיניות כלכלית, תיאום בין משרדי ממשלה וניהול יחסי העבודה בין הבית הלבן לקונגרס. כאדם שומר מצוות וכאחד היהודים הבולטים ביותר שהגיעו לצמרת הממשל האמריקאי, הוא מייצג פרק חשוב בסיפור השתלבותם והשפעתם של יהודים בחיים הציבוריים של ארצות הברית.

ילדות, חינוך וראשית הדרך הציבורית

לו נולד וגדל בעיר ניו יורק במשפחה יהודית. אביו, אירווינג לו, היה עורך דין וסוחר בספרים נדירים, שהגיע לארצות הברית מפולין בילדותו. לו למד בבתי הספר הציבוריים של ניו יורק, סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בשנת 1978 וקיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בשנת 1983.

את דרכו בוושינגטון החל בשנת 1973 כעוזר פרלמנטרי לחבר בית הנבחרים ג'ו מוקאלי. בשנים 1979–1987 שימש יועץ בכיר למדיניות פנים ליושב ראש בית הנבחרים טיפ אוניל. במסגרת זו עסק בסוגיות שנגעו בליבת המדיניות האמריקאית, ובהן ביטוח לאומי, מדיקר, תקציב, מיסוי, סחר, הקצבות ואנרגיה. הוא התקדם בוועדת המדיניות וההיגוי של הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, תחילה כעוזר מנהל ולאחר מכן כמנהל.

לפני שחזר לממשלה עסק לו בעריכת דין במשך כחמש שנים במשרד Van Ness, Feldman and Curtis, בעיקר בדיני ייצור חשמל. הוא עבד גם במרכז למחקר המזרח התיכון, היה מנהל תחום בקמפיין של הוועד הדמוקרטי הלאומי בשנת 1988, ושימש סגן מנהל במשרד לניתוח תוכניות של משרד הניהול והתקציב בעיריית בוסטון. שילוב זה של משפט, מדיניות ציבורית וניהול תקציבי הכין אותו לתפקידים שבהם נדרש לחבר בין החלטות פוליטיות לבין יישומן המעשי.

בממשל קלינטון: תקציב, שירות לאומי ומשא ומתן

בין פברואר 1993 ל־1994 שימש לו עוזר מיוחד לנשיא ביל קלינטון. הוא עסק בפיתוח מדיניות ובניסוח היוזמה לשירות לאומי, שהובילה להקמת AmeriCorps, תוכנית לאומית שנועדה להרחיב את אפשרויות ההתנדבות והשירות בקהילות ברחבי ארצות הברית. הוא היה מעורב גם בעבודת המטה על חקיקה בתחום רפורמת ביטוח הבריאות.

באוקטובר 1994 עבר למשרד הניהול והתקציב, שם שימש מנהל ביצועי לענייני חקיקה. מאוגוסט 1995 ועד יולי 1998 היה סגן מנהל המשרד ומנהל התפעול הראשי שלו. הוא ניהל צוות של כ־500 עובדים ותיאם את עבודת הממשל בנושאי תקציב והקצבות. תפקידו דרש לא רק ידע כלכלי, אלא גם יכולת לבנות הסכמות בין מוסדות, מפלגות ואינטרסים ציבוריים מתחרים.

במהלך המשא ומתן על חוק איזון התקציב משנת 1997 היה לו חבר בצוות הממשל שניהל את השיחות עם הקונגרס. עבודתו בתקופה זו חיזקה את המוניטין שלו כאיש מקצוע יסודי וכמנהל משא ומתן סבלני ואפקטיבי. ב־31 ביולי 1998 אישר הסנאט את מינויו למנהל משרד הניהול והתקציב, והוא מילא את התפקיד עד תום ממשל קלינטון בינואר 2001.

כמנהל המשרד היה לו אחראי למדיניות הממשל בענייני תקציב, ניהול והקצבות. הוא היה חבר בקבינט ובצוות הכלכלי הבכיר, ייעץ לנשיא בסוגיות מדיניות פנים וחוץ, ייצג את הממשל במשא ומתן עם הקונגרס וכיהן גם כחבר במועצה לביטחון לאומי. בכך הפך התקציב, שבדרך כלל נתפס כמנגנון טכני, לכלי מרכזי בעיצוב סדרי העדיפויות של הממשל.

אקדמיה, ניהול ופיננסים

לאחר סיום ממשל קלינטון הצטרף לו לאוניברסיטת ניו יורק, שם שימש סגן נשיא לענייני תפעול ופרופסור קליני בבית הספר לשירות הציבורי על שם וגנר. הניסיון הזה הרחיב את פעילותו מעבר לממשלה: הוא עסק בניהול מוסד אקדמי גדול ובהכשרת אנשי מקצוע לעבודה בשירות הציבורי.

בשנת 2006 מונה לתפקיד מנהל תפעול ראשי ביחידת ההשקעות האלטרנטיביות של Citigroup. ניסיונו במגזר הפיננסי הוסיף להבנתו את פעולתם של מוסדות פיננסיים גדולים ואת הקשר שבין שווקים, רגולציה ומדיניות ממשלתית. במקביל היה חבר בגופים מקצועיים וציבוריים, ובהם המועצה ליחסי חוץ, הוועד המייעץ של מכון ברוקינגס והאקדמיה הלאומית לביטוח לאומי.

בממשל אובמה: ניהול מדיניות בתקופה של משברים

לאחר בחירת ברק אובמה לנשיאות מונה לו לסגן מזכירת המדינה לענייני ניהול ומשאבים. בתפקיד זה היה מנהל התפעול הראשי של מחלקת המדינה ואחראי בעיקר לסוגיות משאבים, תקציב וניהול, בעוד סגן המזכיר המקביל, ג'יימס סטיינברג, התמקד במדיניות. לו היה גם שותף להובלת בחינה מחזורית של מדיניות הדיפלומטיה והפיתוח האמריקאית.

ביולי 2010 הודיע אובמה על בחירתו של לו למנהל משרד הניהול והתקציב, במקום פיטר אורסג. הסנאט אישר את מינויו בנובמבר אותה שנה. במסגרת תפקידו היה מעורב בהכנת תקציב 2011 של הממשל, שכלל הצעות להפחתת הגירעון באמצעות שילוב של קיצוצים בהוצאות, שינויים בתוכניות ממשלתיות והגדלת הכנסות. עבודתו המחישה את המתח המתמיד בין אחריות תקציבית לבין הצורך להגן על תוכניות ציבוריות ועל צמיחה כלכלית.

בינואר 2012 מינה אובמה את לו לראש סגל הבית הלבן. הוא שימש בתפקיד עד ינואר 2013 והיה מעורב בניסיון להגיע להסכמות בין הנשיא לבין יושב ראש בית הנבחרים ג'ון בוהנר סביב סוגיות התקציב, תקרת החוב והסיכון ל"צוק הפיסקלי". ראש סגל נדרש לתאם את עבודת הבית הלבן, לנהל את סדרי העדיפויות של הנשיא ולתווך בין גורמי ממשל, חברי קונגרס ושותפים פוליטיים. ניסיונו המצטבר של לו בתקציבים ובמשא ומתן הפך אותו לדמות מרכזית בתהליך זה.

מזכיר האוצר של ארצות הברית

ב־10 בינואר 2013 הודיע אובמה כי ימנה את לו למזכיר האוצר. הסנאט אישר את המינוי ב־27 בפברואר, ולמחרת הושבע לו לתפקיד. הוא היה מזכיר האוצר ה־76 של ארצות הברית וכיהן בשנים 2013–2017.

כמזכיר האוצר עמד לו בראש אחד המוסדות החשובים בממשל האמריקאי, האחראי למדיניות הפיננסית והכלכלית של ארצות הברית, לניהול החוב הפדרלי, ליחסים עם מוסדות פיננסיים בינלאומיים ולייצוג המדינה בזירה הכלכלית העולמית. תפקידו כלל גם התמודדות עם סוגיות הקשורות ליציבות הפיננסית וליכולת הממשלה לעמוד בהתחייבויותיה.

אחד האתגרים הציבוריים הבולטים בתקופת כהונתו היה הוויכוח החוזר בקונגרס על העלאת או השעיית תקרת החוב. בדצמבר 2013 הזהיר לו כי הממשלה עלולה להיקלע למחסור במזומנים בתוך חודשים ספורים, והדגיש כי העלאת תקרת החוב אינה מאשרת הוצאות חדשות אלא מאפשרת לממשלה לשלם התחייבויות שכבר אושרו. בכך הסביר לציבור את ההבדל בין קביעת הוצאות לבין מימון התחייבויות קיימות — הבחנה מרכזית להבנת פעולת הממשל האמריקאי.

במאי 2014 קיבל לו תואר דוקטור לשם כבוד במדעי הרוח מאוניברסיטת ג'ורג'טאון ונשא דברים בטקס הראשון של בית הספר למדיניות ציבורית על שם מק'קורט. ביוני אותה שנה בחר בו העיתון Jerusalem Post לאחד מחמישים היהודים המשפיעים בעולם, הכרה במעמדו הציבורי ובמשמעות היותו יהודי שומר מצוות בלב הממשל האמריקאי.

שגריר ארצות הברית בישראל

בספטמבר 2023 הודיע הנשיא ג'ו ביידן על מועמדותו של לו לשגריר ארצות הברית בישראל. הסנאט אישר את המינוי ב־31 באוקטובר, וב־5 בנובמבר 2023 מסר לו את כתב האמנתו לנשיא המדינה יצחק הרצוג. הוא כיהן בירושלים עד אפריל 2025, אז נכנס לתפקיד השגריר הבא, מייק האקבי.

כהונתו של לו כשגריר התקיימה בתקופה של מלחמה ומשבר הומניטרי לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023. לצד שליח הממשל לעניינים הומניטריים, דייוויד סאטרפילד, היה מעורב במאמצים מדיניים לשמירה על מעבר סיוע הומניטרי לרצועת עזה. במאמר שפרסם עם סאטרפילד ב־Foreign Affairs באוגוסט 2025 תיאר את מאמצי הממשל האמריקאי לקדם הכנסת מאות משאיות סיוע ביום ואת הלחצים המדיניים שהופעלו לשם כך. תפקידו בתקופה זו המחיש את המורכבות של דיפלומטיה אמריקאית בישראל ואת הצורך לשלב בין יחסי ברית, ביטחון, סיוע הומניטרי ואחריות מדינית.

זהות יהודית וחיבור לקהילה

לו גדל בבית יהודי והוא שומר מצוות ואורתודוקסי. במהלך חייו הציבוריים הקפיד על שמירת שבת והיה קשור לקהילות יהודיות בכמה מן המקומות שבהם חי ועבד, ובהם בית שלום בפוטומק, TheSHUL of the Nation's Capital וקהילת Kesher Israel בוושינגטון, וכן המכון העברי של ריברדייל בברונקס.

זהותו היהודית לא הייתה פרט ביוגרפי שולי, אלא חלק מנוכחותו הציבורית. הוא השתייך לדור של מנהיגים יהודים־אמריקאים שהביאו לעמדות הבכירות ביותר בממשל ניסיון שנבנה בקהילה היהודית, במוסדות החינוך האמריקאיים ובשירות הציבורי. בשנת 1971, כשהיה בן 16, סייע לארגן את הצעדה הניו־יורקית נגד רעב. בשנת 2018 הוענק לו אות הוקרה על תרומתו ארוכת השנים לשוויון חברתי מטעם Queens Community House.

מדוע ג'ק לו ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ג'ק לו ראוי להיכלל בארכיון משום שפעל לאורך עשרות שנים בנקודות שבהן החלטות ממשלתיות הופכות למדיניות המשפיעה על חיי מיליונים. הוא סייע לעצב את מדיניות התקציב של ממשלי קלינטון ואובמה, היה מעורב ביצירת AmeriCorps, ניהל מערכים ציבוריים גדולים, הוביל משא ומתן עם הקונגרס ושימש מזכיר האוצר בתקופה שבה יציבותו הפיננסית של הממשל הייתה סוגיה מרכזית.

לצד הישגיו המקצועיים, סיפורו משקף את תרומתם של יהודים־אמריקאים לחיים הציבוריים בארצות הברית ואת האפשרות לשלב שמירת מצוות עם הנהגה לאומית ובינלאומית. כשגריר בישראל נשא את ניסיונו המדיני והכלכלי אל מערכת היחסים המרכזית בין ארצות הברית למדינת ישראל, בתקופה רגישה במיוחד. משום כך, מורשת (Moreshet) מתעדת באמצעות דמותו לא רק קריירה אישית, אלא גם פרק בתולדות ההשפעה היהודית על מוסדות דמוקרטיים, מדיניות כלכלית ויחסי ישראל–ארצות הברית. Moreshet.com מעניק לקוראים את ההקשר הרחב שמאפשר להבין מדוע שירות ציבורי, זהות יהודית וניהול אחראי של מוסדות לאומיים הם חלק חשוב מן המורשת המשותפת.