ג׳נט לואיז ילן

ג׳נט לואיז ילן היא כלכלנית יהודייה־אמריקאית, חוקרת שוק העבודה ומדיניות כלכלית, ומן הדמויות הבולטות בעיצוב המדיניות המוניטרית והפיסקלית בארצות הברית בעשורים האחרונים. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כיושבת ראש הפדרל ריזרב והאישה הראשונה שכיהנה כמזכירת האוצר של ארצות הברית. נוסף על כך, היא האדם הראשון בתולדות ארצות הברית שהוביל את שלושת הגופים הכלכליים המרכזיים של הממשל הפדרלי: מועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן, הפדרל ריזרב ומשרד האוצר.

הישגיה אינם מסתכמים בפריצת דרך אישית. לאורך הקריירה שלה חיברה ילן בין מחקר אקדמי לבין החלטות שהשפיעו על תעסוקה, אשראי, יציבות פיננסית, מיסוי וכלכלה עולמית. גישתה הדגישה כי מאחורי נתוני האבטלה, האינפלציה והצמיחה נמצאים אנשים, משפחות וקהילות, וכי מדיניות כלכלית נמדדת גם ביכולתה להרחיב הזדמנויות ולמנוע משברים.

ילדות בברוקלין והכשרה כלכלית

ילן נולדה ב־13 באוגוסט 1946 בברוקלין, ניו יורק, לאנה לבית בלומנטל ולג׳וליוס ילן, רופא משפחה. הוריה היו ממוצא יהודי־פולני. אביה של משפחת ילן היגר לארצות הברית מסוקולוב פודלסקי שבפולין; בהמשך סיפרה ילן כי כמעט כל יהודי העיירה, ובהם רבים מקרוביה, גורשו או נרצחו בשואה.

היא למדה בבית הספר התיכון פורט המילטון בביי רידג׳, הייתה תלמידה מצטיינת וערכה את עיתון בית הספר. בשנת 1967 סיימה בהצטיינות יתרה לימודי כלכלה באוניברסיטת בראון, וב־1971 קיבלה דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת ייל. עבודת הדוקטור שלה עסקה בתעסוקה, בתפוקה ובצבירת הון בכלכלה פתוחה, בהנחיית הכלכלן ג׳יימס טובין.

כבר בראשית דרכה בלטה ביכולתה להפוך רעיונות מורכבים לכלים ברורים. סיכומיה מקורס המאקרו־כלכלה של טובין עברו בין דורות של סטודנטים בייל וכונו “Yellen Notes”. היא הייתה האישה היחידה מבין כ־24 כלכלנים שקיבלו את הדוקטורט בכלכלה בייל בשנת 1971 — עובדה המדגישה את הדרך החלוצית שעשתה בעולם אקדמי שהיה אז גברי ברובו.

מחקר, הוראה וכלכלה של שוק העבודה

בין 1971 ל־1976 לימדה ילן באוניברסיטת הרווארד. בשנים 1977–1978 עבדה ככלכלנית במועצת הנגידים של הפדרל ריזרב, ולאחר מכן לימדה בבית הספר לכלכלה של לונדון. בשנת 1980 הצטרפה לסגל בית הספר האס לעסקים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם לימדה מקרו־כלכלה וחקרה במשך עשרות שנים את שוק העבודה, האבטלה, המדיניות המוניטרית והפיסקלית, הסחר וההשקעות הבינלאומיים.

בברקלי הייתה ילן מן הנשים הראשונות שקיבלו קביעות בבית הספר האס, וזכתה פעמיים בפרס ההוראה המצטיינת של המוסד. מחקריה עסקו בשאלה כיצד מוסדות כלכליים משפיעים על התנהגותם של עובדים, מעסיקים ומשקי בית. במאמרה החשוב עם בעלה, הכלכלן ג׳ורג׳ אקרלוף, “The Fair Wage-Effort Hypothesis and Unemployment” משנת 1990, פיתחו השניים את הרעיון ששכר הנתפס כהוגן עשוי להגביר את המאמץ והפריון של עובדים, בעוד ששכר הנמוך במידה ניכרת מציפיותיהם עלול לפגוע במוטיבציה ובתעסוקה.

המחקר הזה תרם להבנת הקשר שבין שכר, אמון, נורמות חברתיות ואבטלה. בכך הרחיבה ילן את השיח הכלכלי מעבר למודלים מופשטים של היצע וביקוש, והפנתה תשומת לב לתמריצים אנושיים ולתחושת ההוגנות במקום העבודה. היא שיתפה פעולה עם אקרלוף גם במחקרים על עוני, אבטלה והשלכות חברתיות של שינויים במשפחה ובשוק העבודה.

כניסה לשירות הציבורי

בשנים 1994–1997 כיהנה ילן כחברה במועצת הנגידים של הפדרל ריזרב. בתקופה זו טענה כי על הבנק המרכזי לשאוף ליציבות מחירים בלי לוותר על צמיחה ועל תעסוקה. היא תמכה ביעד אינפלציה נמוך אך חיובי, והזהירה כי חתירה לאינפלציה אפסית עלולה להכביד על שוק העבודה ועל הצמיחה.

בשנים 1997–1999 עמדה בראש מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ביל קלינטון והייתה האישה השנייה שכיהנה בתפקיד. בתקופתה פיקחה המועצה על מחקר מקיף בנושא פערי השכר בין נשים לגברים. הדוח בחן נתונים לאורך עשרות שנים והראה כי חלק משמעותי מן הפער אינו מוסבר בהבדלים בפריון, בענף או במקצוע, אלא באפליה בשוק העבודה. העבודה תרמה לביסוס הדיון הציבורי והמקצועי בשוויון הזדמנויות ובמעמדן הכלכלי של נשים.

לאחר חזרתה לאקדמיה מונתה ילן בשנת 2004 לנשיאה ולמנכ״לית של הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו — האישה הראשונה בתפקיד. היא השתתפה בוועדה הפדרלית לשוק פתוח, וב־2009 הייתה חברה בעלת זכות הצבעה. מחקריה ונאומיה התמקדו בסכנת הדפלציה ובצורך לתמוך בהתאוששות הכלכלית לאחר המשבר הגדול, תוך בחינה זהירה של הסיכונים שנוצרים מריבית נמוכה ומאשראי מופרז.

סגנית יושבת ראש ויושבת ראש הפדרל ריזרב

בשנת 2010 מינה הנשיא ברק אובמה את ילן לסגנית יושב ראש הפדרל ריזרב. בתפקיד זה השפיעה על המעבר למדיניות שהציבה את התעסוקה במרכז לצד יציבות המחירים, והייתה שותפה לקידום יעד האינפלציה השנתי של שני אחוזים. היא נודעה בגישתה המתונה לריבית, אך גם הדגישה כי מדיניות מרחיבה עלולה לעודד מינוף ולקיחת סיכונים מוגזמים אם אינה מלווה בפיקוח פיננסי.

ב־3 בפברואר 2014 נכנסה לתפקיד יושבת ראש הפדרל ריזרב, והייתה האישה הראשונה בראש הבנק המרכזי האמריקאי. בתקופת כהונתה ירדה האבטלה בארצות הברית מ־6.7% ל־4.1%, והכלכלה הוסיפה משרות מדי חודש לאורך כל כהונתה. בדצמבר 2015 הוביל הפדרל ריזרב, תחת הנהגתה, את העלאת הריבית הראשונה מאז המשבר הפיננסי העולמי של 2008 — צעד שנועד לשקף את ההתאוששות הכלכלית בלי לנטוש את מטרת התעסוקה הרחבה.

ילן תמכה גם בחיזוק הרגולציה הפיננסית שנחקקה לאחר המשבר. בפברואר 2018, עם סיום כהונתה, הטיל הפדרל ריזרב תחת הנהגתה מגבלה חריגה על התרחבותו של Wells Fargo בעקבות כשלים ופגיעות צרכניות נרחבות. ההחלטה המחישה כי יציבות המערכת הפיננסית כוללת גם הגנה על הציבור ועל אמון האזרחים במוסדות הבנקאות.

מזכירת האוצר והנהגה כלכלית גלובלית

ב־25 בינואר 2021 אישר הסנאט את מינויה של ילן למזכירת האוצר בממשל הנשיא ג׳ו ביידן. היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד, ובמהלך כהונתה עסקה בהיערכות כלכלית לאחר מגפת הקורונה, במניעת משברים פיננסיים, ברפורמות מס ובשיתוף פעולה בין־לאומי.

אחד המהלכים המרכזיים שקידמה היה הצעה למס חברות גלובלי מינימלי, שנועדה לצמצם העברת רווחים למדינות בעלות מס נמוך במיוחד ולמנוע “מרוץ לתחתית” בין מדינות. בשנת 2021 הגיעו מדינות ה־G7, ובהמשך יותר מ־130 מדינות, להסכמות על מס חברות עולמי מינימלי של 15%. המהלך ביקש להתאים את מערכת המס לכלכלה שבה חברות רב־לאומיות פועלות במדינות רבות, ולחזק את יכולתן של ממשלות לממן שירותים ציבוריים.

ילן פעלה גם לשמירה על יציבותה הפיננסית של ארצות הברית בתקופות של מתיחות סביב תקרת החוב ובמהלך המשבר הבנקאי של 2023. היא תמכה בהגנה על המפקידים ובצעדים שנועדו למנוע התפשטות של בהלה במערכת, תוך הדגשה שמדיניות כזו צריכה להגן על המערכת כולה ולא להעניק סיוע מיוחד לבנק מסוים.

בזירה הבין־לאומית הייתה ילן מעורבת בעיצוב סנקציות כלכליות נגד רוסיה לאחר פלישתה לאוקראינה, ובקידום תקרת המחיר על נפט רוסי. המטרה הייתה לצמצם את הכנסות רוסיה ממכירת נפט, בלי להביא לזינוק חריף במחירי האנרגיה בעולם. היא עסקה גם ברפורמה במוסדות הפיננסיים הבין־לאומיים, בהפחתת חובות למדינות מתפתחות, באקלים ובסיכונים של שרשראות אספקה.

מורשת יהודית, ציבורית ואקדמית

ילן נושאת את מורשתה היהודית־אמריקאית כחלק מסיפור משפחתי של הגירה, השכלה והתמודדות עם חורבן אירופה. סיפור משפחתה מחבר בין ההיסטוריה של יהודי פולין לבין החיים האקדמיים והציבוריים בארצות הברית, וממחיש כיצד בני הדור שלאחר השואה בנו מוסדות, קריירות ותרומה אזרחית בחברה הדמוקרטית.

במהלך הקריירה שלה קיבלה את מדליית וילבור קרוס מאוניברסיטת ייל, תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בראון ומ־Bard College, ואת פרס אדם סמית מהאגודה הלאומית לכלכלת עסקים. בשנת 2012 נבחרה לעמיתה נכבדה באגודה האמריקנית לכלכלה, ובשנת 2023 נכללה ברשימת TIME100. אוניברסיטת ייל הקימה על שמה קתדרה בבית הספר למינהל, והפדרל ריזרב ייסד פרס על שמה למצוינות בפיתוח קהילתי.

הישגיה של ילן שינו גם את דימוי המנהיגות הכלכלית. נשים יהודיות, אמריקאיות וצעירות מכל רחבי העולם יכלו לראות באישה שהגיעה ממשפחה יהודית בברוקלין מי שמסוגלת להוביל את המוסדות החזקים ביותר בכלכלה העולמית — לא כסמל בלבד, אלא כחוקרת, מורה, מקבלת החלטות ומעצבת מדיניות.

מדוע ג׳נט לואיז ילן ראויה לציון כערך חשוב במורשת

ג׳נט ילן ראויה להיכלל במורשת משום שפעלה בצומת שבו רעיונות כלכליים הופכים להחלטות המשפיעות על חיי מיליוני אנשים. מחקריה על שכר הוגן, אבטלה ושוק העבודה העשירו את המחשבה הכלכלית; הנהגתה בפדרל ריזרב סייעה לנהל את ההתאוששות מן המשבר הגדול; ובמשרד האוצר קידמה שיתוף פעולה בין־לאומי בנושאי מס, יציבות פיננסית, חובות ואנרגיה.

עבור המורשת היהודית והאמריקאית, סיפורה מייצג שילוב רב־עוצמה של זיכרון משפחתי, השכלה, שירות ציבורי ופתיחת דלתות לדורות הבאים. עבור ישראל והעולם היהודי, הוא מדגים את תרומתם הרחבה של יהודים למוסדות המדע, הכלכלה והמדינה. זהו בדיוק סוג החיים וההשפעה שראוי לשמר בארכיון מורשת (Moreshet): לא רק רשימת תפקידים, אלא עדות לאופן שבו אדם, ידע ואחריות ציבורית יכולים לעצב מוסדות וקהילות. Moreshet.com מביא את סיפורה של ילן כחלק מן ההיסטוריה המתמשכת של יהודים שהשפיעו על ארצות הברית ועל העולם כולו.