ג'ו ליברמן

ג'וזף איזדור "ג'ו" ליברמן (24 בפברואר 1942 – 27 במרץ 2024) היה פוליטיקאי, משפטן וסופר יהודי-אמריקאי, שכיהן כסנאטור מטעם מדינת קונטיקט במשך 24 שנים. הוא היה היהודי הראשון שהופיע כמועמד לסגנות נשיא ארצות הברית מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות, כאשר אל גור בחר בו כשותפו למרוץ בבחירות 2000. עצם מועמדותו שינתה את האופן שבו נתפסו יהודים שומרי מצוות בזירה הציבורית האמריקאית: ליברמן לא הסתיר את אמונתו, שמר שבת, ניהל בית כשר וניסה לשלב מחויבות דתית עם שירות ציבורי בכיר.

ליברמן היה דמות יוצאת דופן גם מבחינה פוליטית. הוא נבחר תחילה כדמוקרט, אך לאורך הקריירה שמר על עצמאות מחשבתית, תמך בשיתופי פעולה בין-מפלגתיים ולעיתים הצביע בניגוד לעמדת מפלגתו. בשנותיו האחרונות בסנאט הוגדר רשמית כ"דמוקרט עצמאי" והמשיך להשתתף בסיעה הדמוקרטית. פעילותו נגעה לביטחון הלאומי, למוכנות לאסונות, להגנת הצרכן, לאיכות הסביבה, לזכויות אזרח וליחסי ארצות הברית–ישראל.

מסטמפורד אל השירות הציבורי

ליברמן נולד בסטמפורד, קונטיקט, למשפחה יהודית שמוצאה בפולין ובאוסטריה. אביו ניהל חנות משקאות, וליברמן היה הראשון במשפחתו שלמד בקולג'. הוא סיים באוניברסיטת ייל תואר ראשון במדע המדינה ובכלכלה בשנת 1964 ותואר במשפטים בשנת 1967. כבר בתקופת לימודיו היה מעורב במאבק לזכויות האזרח: בשנת 1963 השתתף בצעדה בוושינגטון בהנהגת מרטין לותר קינג, וביקר במיסיסיפי כדי לסייע ברישום מצביעים אפרו-אמריקאים.

ב-1968 עמד בראש מטה הבחירות של רוברט קנדי בפריימריז בקונטיקט. בשנת 1970 נבחר לסנאט של קונטיקט, שם כיהן עשר שנים, ובשש השנים האחרונות היה מנהיג הרוב. לאחר ניסיון כושל להיבחר לבית הנבחרים ב-1980, נבחר ב-1982 לתובע הכללי של קונטיקט. בתפקיד זה התמקד בהגנת הצרכן ובאכיפת חוקים סביבתיים, וצבר ניסיון שהכין אותו לקריירה הלאומית.

סנאטור עצמאי ובונה מוסדות

ב-1988 ניצח ליברמן את הסנאטור הרפובליקני המכהן לוול וייקר ונכנס לסנאט האמריקאי. הוא נבחר מחדש ב-1994, ב-2000 וב-2006, וכיהן עד פרישתו ב-2013. בשנותיו הראשונות היה מן הקולות המרכזיים באגף המתון של המפלגה הדמוקרטית, ובין 1995 ל-2001 עמד בראש Democratic Leadership Council, גוף שפעל לקידום גישה מפלגתית רחבה ומרכזית יותר.

השפעתו לא התמצתה בהצבעות. ליברמן היה מן התומכים המוקדמים בהקמת המחלקה לביטחון המולדת, ופעל לאיחוד גופים כמו FEMA, משמר החופים, שירות המכס ומשמר הגבול במסגרת משרד חדש. חוק ביטחון המולדת משנת 2002 יצר את המשרד, וליברמן המשיך לפקח על תפקודו. יחד עם הסנאטורית סוזן קולינס קידם ב-2006 חקיקה לחיזוק FEMA, להעלאת מעמדה בתוך המשרד ולשיפור התיאום הפדרלי בעת אסונות.

כיו"ר הוועדה לביטחון המולדת ולעניינים ממשלתיים עסק גם במוכנות למגפות. בשנת 2009 קיים ארבעה דיונים בנושא שפעת H1N1, לחץ על משרד הבריאות לזרז חלוקת חיסונים ותרופות, ודרש לשפר את התיאום בין הרשויות. בהמשך, בשנת 2015, עמד בראש Blue Ribbon Study Panel on Biodefense יחד עם טום רידג'. הוועדה גיבשה תוכנית בת 33 צעדים לחיזוק ההיערכות האמריקאית לאיומים ביולוגיים, וב-2022 קראה להשקעה ארוכת טווח במניעת מגפה עתידית.

ליברמן היה מעורב גם בהסדרת תכנים אלימים במשחקי וידאו ובטלוויזיה, ויוזמותיו בראשית שנות התשעים נחשבות לאחד הגורמים שהאיצו את הקמתה של שיטת דירוג ענפית למשחקי וידאו. ב-2005 השתתף ב"כנופיית ארבעה-עשר", קבוצה דו-מפלגתית שביקשה למנוע משבר חוקתי סביב אישור מינויים שיפוטיים וכללי הפיליבסטר בסנאט.

רגע היסטורי בפוליטיקה האמריקאית

בשנת 2000 בחר בו אל גור כמועמד לסגנות הנשיא. ליברמן היה המועמד היהודי הראשון בתולדות ארצות הברית שהופיע בכרטיס בחירות של מפלגה גדולה לנשיאות, והיה גם הסנאטור היהודי האורתודוקסי הראשון בתולדות המדינה. גור וליברמן זכו ברוב הקולות הכללי, אך הפסידו במכללת האלקטורים לאחר המאבק המשפטי סביב תוצאות פלורידה.

המועמדות הייתה משמעותית הרבה מעבר לתוצאת הבחירות. היא המחישה כי יהודי שומר מצוות יכול להתמודד על התפקידים הבכירים ביותר במדינה בלי להסתיר את שבתונתו, את אמונתו או את אורח חייו. ליברמן המשיך להגיע להצבעות בשבת רק כאשר הדבר נדרש, ולעיתים הלך ברגל מבית הכנסת אל הקפיטול. בשנת 2008 נדחתה הצבעה על תוכנית TARP לשעות שלאחר ראש השנה כדי שיוכל להשתתף בה.

כתיבה, אמונה וקשר לישראל

ליברמן כתב לפחות עשרה ספרים, ובהם ביוגרפיות והיסטוריה פוליטית, מדריך בנושא מזונות ילדים, ספרים על השירות הציבורי וספרים העוסקים בזהות יהודית ובאמונה. ספרו The Gift of Rest: Rediscovering the Beauty of the Sabbath, שנכתב עם דייוויד קלינגהופר, הציג לקהל רחב את משמעות השבת כמסגרת של מנוחה, משפחה, קהילה והתחדשות. הספר תורגם לעברית בשם זמן שבת וראה אור בהוצאת מגיד.

ליברמן תיאר את עצמו כיהודי שומר מצוות מן הזרם האורתודוקסי המודרני. הוא שמר על שבת, חגים וכשרות, והאמין כי אמונה דתית יכולה לתרום לחיים הציבוריים בלי לבטל את עקרון הפלורליזם. הוא היה מעריץ של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, והעריך במיוחד את השילוב בין רוחניות, למדנות ומעורבות בעולם.

לאורך הקריירה היה ליברמן תומך בולט ביחסי ארצות הברית–ישראל. לאחר פרישתו מהסנאט עמד בראש United Against Nuclear Iran, השתתף בגופים שעסקו בביטחון ובמדיניות חוץ, והמשיך להביע תמיכה בקשר האסטרטגי והערכי בין המדינות. בשנת 2016 הצטרף למועצה המוסלמית-יהודית המייעצת, שפעלה נגד אנטישמיות, נגד שנאת מוסלמים ובעד הידברות בין הקהילות.

שנים אחרונות ומורשת ציבורית

לאחר פרישתו מהסנאט שימש יועץ בכיר במשרד עורכי דין, עמית ומנהל פרויקטים במכוני מחקר, ומחזיק הקתדרה למדיניות ציבורית ולשירות ציבורי באוניברסיטת ישיבה, שם לימד מדע המדינה. הוא היה ממייסדי No Labels ויושב-הראש המשותף שלה, וקידם במשך שנים את הרעיון ששיתוף פעולה בין מפלגות הוא תנאי לעשייה ממשלתית אפקטיבית.

ליברמן נפטר בניו יורק ב-27 במרץ 2024, בגיל 82, ונקבר בבית העלמין של קהילת אגודת שלום בסטמפורד. הוא הותיר אחריו מורשת של שירות ציבורי ממושך, כתיבה, מנהיגות מוסדית ודוגמה אישית לזהות יהודית גלויה בלב החיים האמריקאיים.

מדוע ג'ו ליברמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ג'ו ליברמן ראוי להיכלל בארכיון משום שפעל בנקודת המפגש שבין יהדות, דמוקרטיה ושירות ציבורי. הוא לא היה רק פוליטיקאי יהודי בעל תפקידים היסטוריים: הוא הפך את שמירת השבת, את האמונה ואת המחויבות לקהילה לחלק גלוי מחייו של נבחר ציבור לאומי. מועמדותו לסגנות הנשיא פתחה עבור יהודים רבים דמיון חדש באשר למקומם האפשרי במוסדות השלטון.

תרומתו ניכרת גם במוסדות שהשפיע על עיצובם: המחלקה לביטחון המולדת, רפורמות FEMA, היערכות למגפות, מנגנוני דירוג למשחקי וידאו וגופים שקידמו שיח דו-מפלגתי. מורשת (Moreshet) ו-Moreshet.com משמרים סיפורים על אנשים שהשפיעו על חיי יהודים, על מדינת ישראל ועל החברה הרחבה; סיפורו של ליברמן חשוב במיוחד משום שהוא מתעד כיצד זהות יהודית מסורתית יכולה להשתלב באחריות אזרחית, במנהיגות אמריקאית ובהשפעה על העולם.