ברנאר קושנר

ברנאר קושנר הוא רופא, דיפלומט ופוליטיקאי צרפתי, ממייסדי הארגונים ההומניטריים רופאים ללא גבולות ורופאי העולם. לאורך הקריירה שלו חיבר בין רפואה בשטח, הגנה על זכויות אדם, פעילות ציבורית ומדיניות בינלאומית. עבודתו סייעה לבסס את הרעיון שלפיו רופאים ואנשי סיוע רשאים וחייבים להגיע אל בני אדם הנתונים במלחמה, ברעב או ברדיפה, גם כאשר הדבר מחייב נוכחות באזורים מסוכנים והצבת מצוקתם של אזרחים במרכז השיח העולמי.

שורשים יהודיים וראשית הדרך הרפואית

קושנר נולד ב-1 בנובמבר 1939 באביניון שבדרום צרפת, לאב יהודי ממוצא אשכנזי ולאם צרפתייה פרוטסטנטית. סבו וסבתו מצד אביו, יהודים ילידי רוסיה שהיגרו לצרפת לאחר שנמלטו מהפוגרומים, נספו באושוויץ בתקופת הכיבוש הגרמני. הרקע המשפחתי הזה, בצד הכשרתו כרופא, היה חלק מהקשר העמוק שלו לשאלות של רדיפה, אחריות אנושית והגנה על אוכלוסיות חסרות הגנה.

קושנר התמחה בגסטרואנטרולוגיה, אך את השפעתו הציבורית הגדולה ביותר יצר דווקא באמצעות רפואה הומניטרית. בשנת 1968 עבד כרופא מטעם הצלב האדום בביאפרה, במהלך מלחמת האזרחים בניגריה. המפגש עם אוכלוסייה שנפגעה ממלחמה, רעב ומחלות המחיש לו את מגבלותיו של סיוע רפואי שאינו מלווה בקול ציבורי ופוליטי. זמן קצר לאחר מכן היה בין מקימי Médecins Sans Frontières, רופאים ללא גבולות, שנוסד בשנת 1971.

רופאים ללא גבולות ורופאי העולם

רופאים ללא גבולות פיתח מודל חדש של פעולה רפואית: צוותים מקצועיים מעניקים טיפול לאנשים שנפגעו מאסונות ומסכסוכים, ובמקביל מדווחים לעולם על התנאים שבהם הם פועלים. קושנר היה שותף לעיצוב התפיסה שלפיה ניטרליות רפואית אינה מחייבת שתיקה מול פשע, רעב או סבל המוני. בכך תרם לשינוי מעמדה של הרפואה ההומניטרית — משירות צדקה מצומצם למרכיב מרכזי במערכת הבינלאומית להגנת זכויות האדם.

בשנת 1980 הקים את הארגון רופאי העולם, לאחר חילוקי דעות מקצועיים וניהוליים עם הנהגת רופאים ללא גבולות. גם הארגון החדש הרחיב את הפעילות הרפואית באזורים מוכי מלחמה ומשבר. שני הארגונים נעשו עם השנים מוסדות מוכרים ברחבי העולם, והמורשת שקושנר היה שותף ליצירתה ניכרת בעבודתם של רופאים, אחיות ומתנדבים המעניקים טיפול לפליטים, לנפגעי אסונות ולאוכלוסיות שאין להן גישה לשירותי בריאות.

מן הפעילות ההומניטרית לשירות הציבור

קושנר החל את דרכו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית הצרפתית, והשתתף בפעילות הפוליטית והסטודנטיאלית של שנות השישים. במהלך מחאות מאי 1968 עמד בראש ועדת השביתה של הפקולטה לרפואה בסורבון. בהמשך עבר לעשייה ציבורית במסגרת ממשלות סוציאליסטיות בצרפת, אף שלאורך השנים לא היה תמיד חבר במפלגה הסוציאליסטית.

בשנת 1988 מונה למזכיר המדינה לפעולה הומניטרית בממשלתו של מישל רוקאר. בשנים 1992–1993 כיהן לראשונה כשר הבריאות של צרפת. בתפקידו עסק במערכת הבריאות הציבורית ובקשר שבין מדיניות חברתית לבין הגנה על חיי אדם. הוא חזר לתפקיד שר הבריאות בשנת 1997, בממשלתו של ליונל ז'וספן, וכיהן בו עד 1999; לאחר מכן שימש שר הבריאות פעם נוספת בשנים 2001–2002.

בין 1994 ל-1997 היה חבר בפרלמנט האירופי. הוא עמד בראש הוועדה לפיתוח ולשיתוף פעולה והיה חבר בתת-הוועדה לזכויות אדם, וכן השתתף במשלחת הפרלמנט ליחסים עם הרפובליקה העממית של סין. בשנת 1994 היה שותף, יחד עם השופטת אנדרה רופו, להקמת הלשכה הבינלאומית לזכויות הילד, ארגון לא-ממשלתי שמרכזו במונטריאול.

השליחות בקוסובו

בשנת 1999 מינה מזכ"ל האו"ם קופי אנאן את קושנר לנציגו המיוחד השני בקוסובו ולראש משלחת המינהל הזמני של האו"ם באזור, בהתאם להחלטה 1244 של מועצת הביטחון. במשך כ-18 חודשים הוביל ניסיון מורכב להקים מחדש מינהל אזרחי, מוסדות פוליטיים וכלכלה שנפגעה במלחמה.

במסגרת השליחות סייע הממשל שהוביל להקמת מועצות מקומיות ולעריכת בחירות מוניציפליות עד סוף שנת 2000. תפקיד זה הרחיב את ניסיונו מעבר למתן טיפול רפואי או סיוע חירום: הוא נדרש לבנות מוסדות אזרחיים בסביבה שלאחר מלחמה, ליצור מסגרות של ממשל ולתמוך בחזרת החיים הציבוריים למסלול. על שירותו בקוסובו קיבל בהמשך תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרישטינה.

שר החוץ של צרפת

בשנת 2007 מינה נשיא צרפת ניקולא סרקוזי את קושנר לשר החוץ והעניינים האירופיים בממשלתו של ראש הממשלה פרנסואה פיון. המינוי היה יוצא דופן, משום שקושנר תמך במערכת הבחירות ביריבתו הסוציאליסטית של סרקוזי, סגולן רויאל. למרות הפערים הפוליטיים ביניהם, מצאו השניים שותפות בנושאים מסוימים, ובהם חיזוק היחסים בין צרפת לארצות הברית. קושנר כיהן בתפקיד עד חילופי הממשלה בנובמבר 2010.

בתפקיד שר החוץ פעל בזירה האירופית והבינלאומית, והמשיך להציג מדיניות שבמרכזה זכויות אדם, פעולה הומניטרית ומעורבות בינלאומית. הוא היה תומך מובהק של אירופה המאוחדת ותמך באשרור אמנת ליסבון. במהלך כהונתו הביע גם עמדה תקיפה בדבר הצורך למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, אך הדגיש כי יש להעדיף משא ומתן, שיתוף פעולה אירופי ופתרון דיפלומטי.

רפואה, זכויות אדם והמורשת היהודית

קושנר הוא דמות בולטת של יהדות צרפת בזירה הציבורית הבינלאומית: רופא יהודי-צרפתי שמוצאו המשפחתי קשור ישירות לזיכרון השואה, אך עשייתו הופנתה אל בני אדם מכל דת ולאום. דווקא השילוב הזה מעניק לפעילותו משמעות רחבה. הוא הפך את זיכרון הפגיעוּת והרדיפה למחויבות מעשית לטיפול בחולים, לפעולה לצד פליטים ולבניית מוסדות המגינים על אזרחים.

בשנת 2005 העניקה לו האוניברסיטה העברית בירושלים תואר דוקטור לשם כבוד. ההוקרה ביטאה את ההכרה בתרומתו לרפואה, לפעולה הומניטרית ולזכויות אדם, וכן בקשר שבין עשייה יהודית בצרפת לבין מוסדות וערכים מרכזיים בישראל. בהמשך השתתף במועצות ובגופים בינלאומיים העוסקים בבריאות, שלום, זכויות אדם וסיוע לפליטים.

מדוע ברנאר קושנר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ברנאר קושנר ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהשפעתו ניכרת במוסדות ובשיטות עבודה ששינו את פני הסיוע ההומניטרי. הוא לא הסתפק בהבעת דאגה לנפגעי מלחמות: הוא טיפל בהם כרופא, הקים ארגונים שנעשו רשתות בינלאומיות, פעל לבניית מוסדות אזרחיים לאחר מלחמה והביא את שאלת זכויות האדם אל מרכז העשייה המדינית.

סיפור חייו מחבר בין זיכרון יהודי של רדיפה והשואה לבין אחריות אוניברסלית לחיי אדם. תרומתו לרפואה, לזכויות הילד, לפעילות האו"ם ולמדיניות החוץ הצרפתית השפיעה על אנשי מקצוע, מתנדבים וקהילות ברחבי העולם. משום כך Moreshet.com מתעד את דמותו לא רק כשר צרפתי או כפוליטיקאי בעל שורשים יהודיים, אלא כאדם שסייע להפוך חמלה רפואית לעיקרון ציבורי ומוסדי בעל השפעה מתמשכת.