אמנון אברמוביץ'

אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי, פובליציסט ופרשן מדיני ישראלי, מן הדמויות המזוהות ביותר עם העיתונות והטלוויזיה בישראל מאז שנות השבעים. לאורך עשרות שנות עבודה עבר מכתיבה בעיתוני הסטודנטים ובעיתונות היומית אל תפקידי כתב מדיני, שליח עיתון בחו"ל, פרשן בכיר ואיש תקשורת מרכזי במהדורות החדשות. עבודתו עסקה בצומתי הכוח של החברה הישראלית: ממשלה, ביטחון, משפט, שירותי מודיעין, יחסי הון ושלטון והוויכוחים שעיצבו את חיי המדינה.

סיפור חייו משלב שירות צבאי ואומץ יוצא דופן עם התמדה מקצועית ויכולת להשפיע על סדר היום הציבורי. במלחמת יום הכיפורים נפצע קשה מאוד, עבר שיקום שכלל כ־60 ניתוחים, ולאחר מכן חזר ללימודי המשפטים ולמסלול מקצועי חדש. בתוך זמן קצר בחר בעיתונות, תחום שבו הפך במשך השנים לאחד הקולות הבולטים בפרשנות הפוליטית והמדינית בישראל.

מן הקיבוץ, דרך השריון ועד העיתונות

אברמוביץ' נולד ב־15 בספטמבר 1951 בקיבוץ ניר עם, להורים שהיו בין מייסדי הקיבוץ. בילדותו עברה משפחתו לקריית אתא. בשנת 1969 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. ב־1972 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב.

במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושירת כנהג הטנק של מפקד גדוד 409 בחטיבה 600, סגן־אלוף עוזי בן יצחק. ב־9 באוקטובר 1973, בקרבות באזור תעלת סואץ, נפגע הטנק שבו נסע והוא נפצע קשה בפניו ובגופו. אף שידיו ובגדיו בערו, הוא המשיך להפעיל את הטנק מפני שסבר שעדיין נותרו בו חיילים. על דבקותו במשימה ועל אומץ לבו קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

לאחר תקופת שיקום ממושכת, שכללה כ־60 ניתוחים, חזר ללימודי המשפטים. הוא התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב בתחום הפלילי ובמשרד פרטי בתחום האזרחי, ובשנת 1978 קיבל רישיון לעריכת דין. הניסיון המשפטי וההיכרות עם עבודת רשויות האכיפה העניקו לו בהמשך כלים חשובים לסיקור חקירות, מוסדות שלטון ומערכות ציבוריות מורכבות.

בניית קריירה בעיתונות הישראלית

את דרכו העיתונאית החל בתקופת לימודיו כחבר מערכת עיתון הסטודנטים "יתוש" וככותב במוסף השבועי "דרבן" של "ידיעות אחרונות". בשנת 1977 הצטרף ל"על המשמר", וב־1978 מונה לסגן עורך המוסף "חותם". במקביל כתב החל מ־1979 בירחון "מוניטין".

בשנת 1981 עבר ל"מעריב", שם מילא שורה של תפקידים מרכזיים: כתב מדיני, שליח העיתון בלונדון ופרשן בכיר. עבודתו בתקופה זו עסקה לא רק בפוליטיקה מפלגתית, אלא גם במדיניות חוץ, ביטחון, מלחמות ישראל והיחסים בין הדרג המדיני למערכות הביטחון. לפי החומר הביוגרפי שנאסף עליו, הוא פרסם ב־1984 ידיעה מנוסחת בלשון מרומזת על מבצע מתוכנן נגד אבו ג'יהאד, ובעקבות הפרסום נדחה המבצע. הוא נמנה גם עם העיתונאים שחשפו מידע על מעורבות השב"כ בפרשת קו 300 ועל פרשות יונתן פולארד והלק"ם.

ב־1994 עזב את "מעריב" במחאה על פרשת האזנות הסתר בעיתון, שבמסגרתה הוקלט גם הוא ללא ידיעתו, ועבר לשמש פרשן בערוץ הראשון. מאז 2003 הוא משמש פרשן בחברת החדשות של ערוץ 2, ובהמשך במסגרת חדשות 12, ומופיע במשך שנים בפאנל הקבוע של "אולפן שישי". נוכחותו הרצופה בטלוויזיה הפכה את הפרשנות המדינית לחלק מרכזי מחוויית החדשות של קהלים רחבים בישראל.

חשיפות שהשפיעו על השיח הציבורי

אברמוביץ' בנה את מעמדו לא רק באמצעות פרשנות, אלא גם באמצעות פרסומים שהביאו מידע חדש אל מרכז הדיון הציבורי. לאחר רצח יצחק רבין חשף עדויות הקשורות ליגאל עמיר, לאחיו חגי עמיר ולמרגלית הר־שפי, וחזר על הפרסום שלפיו אבישי רביב היה סוכן שב"כ שכינויו "שמפניה". הפרסומים המחישו את המתח המתמיד שבין זכות הציבור לדעת, אחריות עיתונאית והגבלות ביטחוניות.

ב־2006 חשף את פגישתו של נשיא המדינה משה קצב עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שבמהלכה העלה קצב טענות הנוגעות לראש לשכתו לשעבר. הפרשה התפתחה בהמשך להליך פלילי שהסתיים בהרשעת קצב ובמאסרו. בכך תרם הפרסום להעמדת סוגיית האחריות של בעלי תפקידים בכירים במרכז תשומת הלב הציבורית.

באוגוסט 2010 חשף אברמוביץ', יחד עם רוני דניאל, את "מסמך גלנט" — מסמך שנועד, לפי החשדות שנבדקו, להטיל דופי ברמטכ"ל גבי אשכנזי במסגרת המאבק על מינוי הרמטכ"ל הבא. החשיפה עוררה סערה במערכת הפוליטית והצבאית והובילה לחקירת משטרה. בהמשך נקבע שהמסמך היה מזויף. גם פרשה זו הדגימה את תפקידם של כתבים ביטחוניים ופוליטיים בחשיפת מאבקי כוח המתרחשים מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות בישראל.

במהלך 2017 פרסם מידע הקשור לחקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהם פרטים הנוגעים לעדותו של רון לאודר ולשינוי בעדותו הראשונית של ארנון מילצ'ן. לצד חשיפות אלה, פרסום שיוחס לו בדצמבר 2012 בדבר הסכם רוטציה סודי בין נתניהו לאביגדור ליברמן התברר כלא נכון. עובדה זו מדגישה את הסיכון הכרוך בעיתונות המבוססת על מקורות ובחשיפות מהירות, ואת הצורך המתמיד בבדיקת מידע לפני פרסומו.

פרשנות, שפה והשפעה על התרבות הפוליטית

הפרשנות של אברמוביץ' מזוהה עם עמדה ביקורתית כלפי מוקדי כוח ועם השמאל הישראלי. ב־1995 הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה שעמדותיו הפוליטיות ניכרות בפרשנותו ושיש להעניק בשידור מקום גם לעמדות אחרות. בעקבות העתירה התחייב הערוץ הראשון לתת במה לעמדות נוספות. הפרשה שיקפה ויכוח רחב יותר על גבולות הפרשנות, על אחריותם של שידורי החדשות ועל האיזון הראוי במרחב הציבורי.

אחד הביטויים המזוהים ביותר עם אברמוביץ' הוא "אתרוג". בדיון במכון ון ליר בפברואר 2005 אמר שיש לשמור על אריאל שרון, שהיה אז ראש הממשלה ומוביל תוכנית ההתנתקות, כדי לאפשר את השלמת התוכנית. השימוש שעשה במילה הפך אותה למונח בשיח התקשורתי והפוליטי הישראלי: ביטוי לטענה שלפיה אמצעי תקשורת או פרשנים עשויים להקל עם מנהיג הנתפס כחיוני לקידום מהלך מדיני. בכך נחרט אברמוביץ' לא רק כמדווח על המציאות, אלא גם כמי שהעשיר את אוצר המילים שבאמצעותו ישראלים מתארים את מערכת היחסים בין תקשורת, פוליטיקה ושלטון.

בריאיון משנת 2013 תיאר את מטרותיו העיקריות כעיסוק בכיבוש ובמחירו, וכמאמץ לשכנע את הציבור במה שלדעתו חשוב. גם כאשר קוראים חולקים על עמדותיו, אמירה זו מבהירה את תפיסתו העצמית: עיתונות אינה רק העברת מידע, אלא ניסיון להעניק משמעות לאירועים ולהציב שאלות מוסריות וציבוריות בפני החברה הישראלית.

חוסן אישי ונוכחות ציבורית

הפציעה הקשה במלחמת יום הכיפורים והחזרה לעבודה לאחר שיקום ממושך הם חלק מרכזי מסיפורו האישי והמקצועי. הם מסבירים במידה רבה את דמותו הציבורית כאדם בעל עמידות, משמעת ונכונות להמשיך בעבודה תובענית גם בתנאים קשים. במשך עשרות שנים הופיע מול הציבור הישראלי כפרשן בעל סגנון מובחן, ידע מצטבר וקול שאי אפשר להתעלם ממנו.

אברמוביץ' נשוי לפרופ' רחל צלניק־אברמוביץ, פרופסורית אמריטה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב, ואב לשניים. הוא מתגורר ברמת השרון ומוכר גם כאוהד קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.

מדוע אמנון אברמוביץ' ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אמנון אברמוביץ' ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל במשך עשרות שנים בזירה שבה נקבע כיצד ישראלים מבינים את מדינתם: העיתונות, מהדורות החדשות והפרשנות הפוליטית. הוא סיקר וחשף פרשות הנוגעות לראשי ממשלה, נשיאים, צבא, שירותי ביטחון ומערכת המשפט, ובכך סייע להפוך החלטות ומאבקי כוח שאינם גלויים בדרך כלל לחלק מן השיחה הציבורית.

המורשת שלו היא גם אישית וגם מקצועית: עמידה יוצאת דופן לאחר פציעה קשה, מעבר ממשפטים לעיתונות, קריירה שנבנתה בעיתונים ובטלוויזיה, ויכולת להטביע חותם על השפה הפוליטית עצמה. עבור Moreshet.com, הוא מייצג פרק חשוב בתולדות התקשורת הישראלית ובמאמץ המתמשך של החברה היהודית והישראלית לבחון את מנהיגיה, מוסדותיה והחלטותיה באמצעות עיתונות חוקרת ופרשנות ציבורית.