עמוס חורב

נעוריו ושירותו בפלמ"ח

עמוס חורב נולד כעמוס סוכצ'בר בירושלים ב-30 ביוני 1924. אביו, אליק סוכצ'בר, היה מנהל בית המלאכה המכני של האוניברסיטה העברית בירושלים.

כנער נמנה עם מקימי תנועת הנוער "גורדוניה" בירושלים. למד בגימנסיה, ומגיל 14 היה חבר בארגון "ההגנה". היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח עם הקמתו בשנת 1941, ובתחילה שובץ לפלוגה ו' בגבעת חיים ואחר כך עבר לעין החורש. בהמשך יצא לקורס מ"כים במשמר העמק, ולאחריו מונה למפקד כיתה בפלוגה ו' בכפר גלעדי. אחר-כך יצא לקורס נשק כבד (נכב"ד) ומקלעים בינוניים בג'וערה. בסוף שנת 1942 יצא לקורס מ"מים (קורס הקצינים של הפלמ"ח) בג'וערה, ולאחריו נתמנה לסגן מפקד מחלקה בפלוגה ו' בתל יוסף. בהמשך מונה למפקד המחלקה והשתתף בשחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית.

ב-1945 מונה חורב למפקד פלוגה ו' בעין חרוד, ולאחר "ליל הגשרים" (יוני 1946) מונה למפקד פלוגה ח' בגדוד השישי. כעבור זמן קצר מונה לסגן-מפקד הגדוד השישי. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת הראל תחת פיקודו של מפקד החטיבה יצחק רבין, ועם תחילת המלחמה פיקד על "שיירת חולדה". ב-17 באפריל 1948 נשלח לכבוש את הכפר סובא אולם חזר לקריית ענבים בבוקר מבלי שמילא את המשימה. במהלך המלחמה השתתף בקרבות רבים באזור ירושלים: במבצע נחשון, בכיבוש קטמון ומנזר סן סימון, בקרב בבית סוריק, בכיבוש בית מחסיר, בקרבות דרך בורמה, בקרבות באזור לטרון, בכיבוש צרעה, הר-טוב ואחרים. לקראת סוף המלחמה, עם תום ההפוגה השנייה, הצטרף למפקד חזית הדרום יגאל אלון, מונה לעוזרו של רבין (קצין המבצעים של החזית), והשתתף במבצע אבק, במבצע יואב, בכיבוש באר שבע ובמבצע חורב.

שירותו בצה"ל

בשנת 1949 מונה חורב לתפקיד קצין המבצעים של חזית הדרום, שהפכה לאחר זמן-מה לפיקוד הדרום. חורב ביקש להשתחרר ולצאת ללימודי הנדסה, ובהוראת דוד בן-גוריון הוצע לו ללמוד על חשבון הצבא. היציאה ללימודים התעכבה לזמן מה, ובינואר 1950, נשלח על ידי צה"ל ללימודים ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), וב-1952 קיבל את התואר מוסמך במדעים בהנדסת מכונות. עם שובו לארץ הקים את מחלקת אמצעי לחימה במטכ"ל, ועמד בראשה בשנים 1953-1954. ב-1954 מונה לתפקיד קצין חימוש ראשי (קחש"ר), תפקיד בו החזיק עד 1962.

במהלך כהונתו כקצין חימוש ראשי פיתח והרחיב את תחומי פעילותו של החיל, העלה את רמתו המקצועית וביסס את מעמדו בצה"ל. הוא היה אחראי לפיתוח מערכות נשק וארטילריה מתנייעת, כמו ניוד תותח הוביצר 155 מ"מ על שלדה של טנק שרמן וניוד מרגמה 120 מ"מ על גבי זחל"ם - פיתוח שזיכה את חיל החימוש בפרס ביטחון ישראל לשנת 1962. בתקופתו התחילו בהשבחה של טנקים מעודפי מלחמת העולם השנייה ולאחריה, ובהם טנקים מדגמי שרמן, צנטוריון ודגמי פטון M48 המוקדמים, פיתוח ויצור אמצעי ראיית לילה ועוד.

בשנת 1962 יצא ללימודים מתקדמים ב-MIT, ובשובו, במרץ 1965, מונה בשנית לקצין חימוש ראשי במינוי מיוחד, ובאוקטובר 1965 הועלה לדרגת אלוף. בשנת 1966 פרש מצה"ל ומונה לסגנו של פרופ' אפרים קציר, המדען הראשי של מערכת הביטחון. בשנת 1968 חזר לשירות פעיל והתמנה לראש אגף אפסנאות (אג"א, היום אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה - אט"ל) במטה הכללי. שירת בתפקיד זה עד ספטמבר 1972. מאוקטובר 1972 ועד 1973 שימש בתפקיד המדען הראשי של מערכת הביטחון. ב-1973 פרש סופית משירות הקבע. במהלך מלחמת יום הכיפורים שימש כעוזר מיוחד של סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל.

תפקידיו הציבוריים

עם פרישתו מצה"ל ב-1973 היה לנשיא הטכניון שבחיפה, תפקיד בו החזיק עד 1982.

בשנת 1974 מונה לראש ועדת החקירה להתרחשויות באסון מעלות. בשנת 1975 שימש יו"ר הוועדה המייעצת למחקר ופיתוח (מו"פ) ליד המדען הראשי של מערכת הביטחון. כיהן כיו"ר רפא"ל במשך תשע שנים.

בשנת 1976 היה ממקימי המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בטכניון.

במהלך שנותיו תרם תרומה מכרעת בפיתוח הטכנולוגיה והתעשייה הביטחונית. הוא חבר מועצת האוניברסיטה הפתוחה, חבר הנהלת הטכניון וסניף אגודת ידידי הטכניון בישראל, נשיא בית יגאל אלון ויו"ר ועדת פרס ביטחון ישראל. ביוני 2010 מונה לחבר בוועדת הבדיקה לחקר המשט לעזה.

חיים אישיים

עמוס חורב היה נשוי לשושנה, (אשת חינוך, יועצת המחזור הראשון של תיכון אלון ברמת השרון )מ-1946 ועד לפטירתה בשנת 2015. בנם יחיעם, שנולד ב-1947, קרוי על שם יחיעם ויץ, שנהרג בליל הגשרים. בתם הצעירה נירה נישאה למשה יפה, קצין שריון שנהרג במלחמת יום הכיפורים, היה נעדר וחורב השתתף במאמץ לאיתור גופתו.

מתגורר מזה שנים רבות ברמת השרון.

ב-2020 פרסם אוטוביוגרפיה בשם זה מה שהיה.