דינה זילבר

קורות חיים

זילבר נולדה בלטביה. היא עלתה לישראל עם משפחתה ב-1972, וגדלה בחולון. שירתה בצה"ל כמש"קית חינוך, הסברה וידיעת הארץ, ביחידת ההסברה של בית הספר לפיתוח מנהיגות בצה"ל.

לימודיה

סיימה תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. את התואר השני סיימה בהצטיינות. עבודת המוסמך שלה עסקה ב"ייצוג אינטרסים מגזריים בגופים מנהליים". בשנים 1991–1992 הייתה יו"ר מועצת הסטודנטים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1992–1994 הייתה עוזרת פרלמנטרית של ח"כ אליעזר זנדברג. החלה את דרכה במשרד המשפטים כמתמחה של מני מזוז.

מחלקת הבג"צים

עבדה במשך 16 שנים כפרקליטה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה וייצגה את המדינה בכ-1,600 עתירות. בין היתר ייצגה את המדינה בעתירות בנושא הסדר הטיעון עם משה קצב, מיגון בתי הספר בשדרות ופסילת הסרט "ג'נין ג'נין" (ראו : בג"ץ בכרי נגד המועצה לביקורת סרטים).

משנה ליועץ המשפטי

בשנת 2012 מונתה לתפקיד משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) - לימים שונה שם התפקיד להמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מנהלי). זילבר שימשה בתפקיד עד דצמבר 2020. בתפקידה הייתה מופקדת על ייעוץ לעבודת הממשלה וגופי הביטחון, דיני הגירה, מאבק בהדרת נשים; שלטון מקומי ועוד. תחילה הייתה מופקדת גם על הייעוץ בנושא יהודה ושומרון.

נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל, קבעה ב-2015 כי זילבר ופרקליטות נוספות הפעילו לחץ על מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, כדי שישנה את עדותו המקצועית, והאשימה אותן בהתנהגות פסולה. בעקבות כך פנתה התנועה למשילות ודמוקרטיה בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט וטענה כי מדובר בעברות פליליות. מנדלבליט דחה את הטענות ב-2017 וקבע כי הפרקליטות פעלו בנוהל המקובל.

בנובמבר 2020, כחודש לפני סיום תפקידה כמשנה ליועץ, נאמה זילבר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומתחה ביקורת חריפה על הממשלה והליכוד, תוך שהיא מאשימה אותן ב"פייק מנהיגות". נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ פנה ליועץ מנדלבליט ואמר שזילבר עברה על התקשי"ר ושהוא רואה את הדברים בחומרה רבה, גם משום שזילבר כבר קיבלה הערה על כך בעבר. בסופו של דבר החליט מנדלבליט לא לפתוח בהליך משמעתי נגד זילבר, גם משום שהיא מסיימת את כהונתה.

החטיבה להתיישבות: בעקבות דו"ח של מבקר המדינה בעניין העברת תקציבים ממשלתיים לחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, הוציאה זילבר חוות דעת השוללת העברת תקציבים מהממשלה לחטיבה. היא נימקה זאת בכך שהאצלת סמכויות המדינה בתחומי ההתיישבות באופן גורף לחטיבה להתיישבות, גוף שאינו ממשלתי, מבלי שזו כפופה למנגנוני איזונים ובלמים כנדרש מגופים שלטוניים, אינה חוקית. במסגרת זו הקפיאה זילבר גם תקציב שהוקצה לחטיבה להתיישבות לשם טיפול ביישובי עוטף עזה, אך כעבור כ-16 חודשים החריגה תקציב זה מהחלטתה.

ביולי 2015 ננזפה זילבר על ידי שרת המשפטים, איילת שקד, משום שפרסמה חוות דעת המתנגדת להצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' להסדרת מעמדה החוקי של החטיבה להתיישבות, שאושרה בוועדת השרים לחקיקה. בתגובה פרסם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, כי זילבר פעלה כדין.

בעקבות חוות הדעת נחקק חוק אשר הסמיך את החטיבה להתיישבות להמשיך בפעילותה, לאחר שהוטלו עליה מגבלות בתחום הפיקוח והבקרה.

באפריל 2014 מונתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לעמוד בראש צוות שבחן דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. בין המלצות הצוות: קירוב הנורמות החלות על השלטון המקומי בתחום המכרזים לנורמות הקבועות בשלטון המרכזי ושיפור בהליכי מינוי כוח-האדם המועסק ברשויות המקומיות, כך שמכרזי כוח האדם יהיו זמינים גם באינטרנט. המחלקה שבראשה היא עומדת הסדירה את השימוש בכלי של הבטחה מינהלית והובילה את הרחבת סמכויותיהם של בתי המשפט לעניינים המנהליים. בנוסף קידמה תיקון לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים שהסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לדון בהחלטות של רשויות הפועלות באזור יהודה ושומרון, בנושאי תכנון ובנייה, כניסה ויציאה מאזור יהודה ושומרון וחופש המידע.

זילבר ביטלה החלטות של ראש מנהלת השירות הלאומי שר-שלום ג'רבי, השר האחראי על המנהלת אורי אריאל ושר האוצר יאיר לפיד, לבטל הקצאת תקני שירות לאומי לארגונים "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח", בנימוק שההחלטות לא נעשו על בסיס קריטריונים שוויוניים ובהליך מנהלי תקין.

זילבר כתבה חוות דעת בעניין איסור התערבות בתכני תחנת הרדיו גלי צה"ל וחוות דעת בנוגע ליוזמה להעברת גלי צה"ל למשרד הביטחון תוך קביעת מנגנונים שיבטיחו את חופש העיתונות ואת עצמאות התחנה מפני התערבות ממשלתית.

בניגוד לרצונו של שר הביטחון אביגדור ליברמן לשלול הכרה כישיבת הסדר במוסדות המכינה הקדם-צבאית בני דוד בעלי, על רקע התבטאויות של הרב יגאל לוינשטיין, קבע היועץ המשפטי מנדלבליט כי הדבר אינו בסמכותו, על סמך חוות דעת שכתבה זילבר, ולאור חשיבותו של חופש הביטוי.

זילבר מונתה לאחראית על יישום דוח של ועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בנושא הדרת נשים מן המרחב הציבורי בישראל. היא שלחה מספר מכתבי מחאה בנושא הדרת נשים באירועים ציבוריים, בהם מכתב לרמטכ"ל ולפרקליט הצבאי הראשי בטענה שמפקד חטיבת גבעתי, אל"ם עופר וינטר, הדיר נשים בערב גיבוש חטיבתי, בהתבסס על ידיעה עיתונאית שכתבה שווינטר העדיף את משה פרץ על שרית חדד משיקולי דת והדרת נשים. הידיעה התגלתה כשקרית.

זילבר התערבה גם במקרים שבהם גופים ציבוריים ערכו כנסים ואירועים תוך הפרדה מגדרית, או ללא השתתפות נשים, ובמקרים בהם שלטי צניעות הוצבו בכניסה לאתרים שאינם אתרי דת. למועצה להשכלה גבוהה שלחה זילבר תלונה על כך שאוניברסיטת בר-אילן מנעה שירת נשים בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בספטמבר 2016 היא שלחה מכתב לעיריית תל אביב, שלפיו אסור היה לה להתיר את האירוע "מרימים לכיפור" שעמותה ביקשה לקיים בכיכר רבין, לאור הכוונה למנוע מנשים לשיר בו האירוע בוטל. בתגובה לשאילתה שהגיש ח"כ משה גפני ענתה שרת המשפטים איילת שקד שזילבר פעלה בחוסר סמכות במקרה זה ושאין לה סמכות לבטל אירועים לא ממשלתיים שבהם יש הפרדה מגדרית. שקד גם שוחחה עם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שהורה למשנים ליועמ"ש כי חוות דעת בנושאים רגישים ובנושאי דת ומדינה ייעשו רק בתיאום עמו.

בסוף אוגוסט 2017 צמצמה הממשלה את סמכויותיה בנושא מגדר והעבירה אותן למשרדי הממשלה העוסקים בנושא. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה הודיע שזילבר תמשיך לשאת באחריות מטעמו, "לטיפול בהיבטים המשפטיים העקרוניים הקשורים בנושא".

בינואר 2017 החליטו שרת המשפטים שקד והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לבטל את התחום הנפרד של יהודה ושומרון במשרד המשפטים, שבו הייתה זילבר אחראית על האכיפה, ובכך צמצמו את סמכויותיה.

בדצמבר 2017, בכנס ציבורי לכבוד פרישת השופט אליקים רובינשטיין, זילבר מתחה ביקורת על המדיניות של שרת המשפטים, איילת שקד. היא אמרה: "את דרכי השלום של אלי [אליקים רובינשטיין] החליפו מסילות לעבר המשילות. זוהי רוח הזמן, צו השעה, כיוון הנסיעה שמסומן על כל השלטים המורים. אך המצפנים הישנים מפעם עדיין מתעקשים להתיישר אל עבר כוכב הצפון". בעקבות דבריה זימן אותה היועץ המשפטי לממשלה לשיחת הבהרה והורה לה להפסיק למתוח ביקורת פומבית על הדרג הפוליטי הנבחר.

בנובמבר 2018, במהלך דיון בכנסת על תיקון לחוק התרבות והאמנות, מתחה זילבר ביקורת על התנהלות הממשלה. בין היתר אמרה: ”אנחנו משתנים והארץ שינתה את פניה. הימים אינם פשוטים והם מביאים אתם לא רק חוקים חדשים אלא גם מילים חדשות - משילות, נאמנות, התגברות. שיח לעומתי פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג. מי לנו, מי לצרינו. ואם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה“. בתגובה אמרה שרת המשפטים איילת שקד כי זילבר חצתה כל גבול. שקד שלחה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מכתב שבו ציטטה אמירות של זילבר נגד מדיניות הממשלה בוועדות הכנסת וכתבה שזילבר מקדמת את עמדותיה הפוליטיות האישיות במקום את מדיניות המשרד, בניגוד לתקנון שירות המדינה. היא הוסיפה שזילבר אינה רשאית להגיע לממשלה או לכנסת כנציגת משרד המשפטים, ושהיא מצפה שתתפטר. מנדלבליט טען בתגובה כי העניין בסמכותו שלו, ולא של שקד, ושהעניין נמצא בבדיקה, אך הורה לזילבר שלא תופיע כנציגת המדינה בדיונים בממשלה ובכנסת. כעבור כשבוע נזף מנדלבליט בזילבר, וכתב לה שכבר בעבר הוא שוחח עמה בגין "התבטאויות פומביות לא זהירות", אולם ההתבטאות האחרונה מלמדות שדבריו לא הופנמו. לדבריו התבטאות זו חרגה באופן ממשי ממרחב ההתבטאות הראוי ליועץ משפטי בשירות הציבורי. עם זאת, מנדלבליט החליט שזילבר תחזור לייצג את עמדתו, לאחר תיאום עמדות איתו. מאידך שקד הודיעה כי לא תאפשר לזילבר לייצג את הממשלה בכנסת עד סוף מושב החורף. למעשה, מנדלבליט שלח יועצים משפטיים אחרים לייצג את עמדתו בדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט בעניין חוק היועצים ובדצמבר הגיע בעצמו לדיון בוועדה לביקורת המדינה. במקביל התייצבה שקד בעצמה לדיון בוועדת הכלכלה והציגה את עמדתה מתוך כוונה לדבר במקומה של זילבר, הכפופה לשניהם. לדיון זה שלח מנדלבליט את זילבר כנציגתו. כשהחלה לדבר יצאה שקד מהמקום. יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין שלח לראשי ועדות הכנסת מכתב שבו התייצב לצדה של שקד וכתב: "לא נוכל בשום פנים ואופן להשלים עם מציאות שבה משרד ממשלתי מדבר בכמה קולות בוועדות הכנסת או כזו בה הדרג הפקידותי משמיע דעות מנוגדות לעמדה שקבע הדרג הנבחר". לעומת זאת התייצבו משפטנים אחדים לצדה של זילבר.

לאחר פרישתה משירות המדינה

לאחר פרישתה משירות המדינה החלה לשדר תוכנית ראיונות שבועית בגלי צה"ל בשם "מילים ומשפטים עם דינה זילבר". מרואייניה הראשונים היו כלת פרס ישראל מרים פרץ והסופר אלי עמיר.

בספרה ביורוקרטיה כפוליטיקה, מציגה זילבר את תפיסתה בדבר תפקידם של המשפטנים בשירות הציבורי ויחסי הכוחות בינם לבין הדרג הנבחר (הפוליטיקאים):

טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי.

התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות.

במאמר שפרסמה בשנת 2017 כתבה זילבר:

מכּתביה: