חזי כרמל

ביוגרפיה

כרמל שירת בצה"ל כקצין קישור והיה חבר ועדת שביתת הנשק ישראל-סוריה. סיים את לימודיו האקדמיים במכון למדעי המדינה בפריז בראשית שנות השישים ובמקביל מילא תפקידים שונים במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים כראש לשכתו של מאיר עמית וראש שלוחת אגף תבל בדרום מזרח אסיה, וכן בשירות החוץ הישראלי, כדיפלומט בשגרירויות ישראל בפריז, באביג'אן, בקינשאסה, בבנגקוק בטוקיו ובסינגפור. בספטמבר 1970 מונה לקונסול ישראל בלוס אנג'לס ושימש בתפקיד עד-1972.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים יזמה תנועת העולם הזה-כוח חדש בראשות אורי אבנרי, שייצג אותה בכנסת, את הקמת "הוועד לפדרציה ישראל - פלסתין", שהיה הראשון לקרוא לשתי מדינות לשני העמים. כרמל הצטרף לוועד זה, ביחד עם אחרים ובהם אורי אבנרי, שלום כהן, בועז עברון, נתן ילין-מור ואמנון זכרוני. בניגוד לעמדת חוגים אחרים בשמאל שדרשו להחזיר את השטחים שנכבשו במלחמה לירדן, למצרים ולסוריה, צידד הוועד בחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות: מדינת ישראל ומדינה פלסטינית.

ב-1968 מונה כרמל לכתב לענייני צבא וביטחון בעיתון מעריב, אחר כך שימש כפרשן לענייני ישראל והמזרח התיכון בשבועון הצרפתי "ל'אקספרס", במשך שלושים שנה.

במלחמת יום הכיפורים נלווה כרמל ככתב לכח צנחנים שחצה את תעלת סואץ. כרמל היה אחד מקבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, איתן הבר, אלי תבור, ישעיהו בן-פורת, יהונתן גפן ואלי לנדאו) שפרסמו בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שראה אור מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים ובו ביקורת על מחדליה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואובדן הציוד שהיו בהם. הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל.

ב-1979 השתתף בתפקיד קטן בסרט "פרשת וינשל" בבימויו של אברהם הפנר.

בשנת השמונים פנה לעסקים. בשנת 1980 הוביל קבוצה של משקיעים שביקשה להפיק סדרת טלוויזיה על התנ"ך, שבמסגרתה יוקם גם סט צילום בסגנון תנכי שיהפוך אחר כך לאטרקציה תיירותית. ב-1981 יזם יחד עם האלוף במילואים מאיר עמית את פרויקט לוויין התקשורת הישראלי עמוס. לצורך כך הקימו יחד עם איש עסקים צרפתי ז'אן פרידמן את "החברה הכללית לשירותי לוויין", וגייסו משקיעים נוספים בישראל ובארצות הברית. החברה החזיקה אחר כך כ-25% מחברת חלל תקשורת שהפעילה את הלוויינים. ב-1990 התמודד על זיכיון אזורי לטלוויזיה בכבלים. ב-1999 היה שותף להקמת חברת "אינטרטיווי" שביקשה לפתח שירותי טלוויזיה דיגיטליים באמצעות רשת האינטרנט.

בשנת 2000 ראיין כרמל את ולדימיר קריוצ'קוב שהיה ראש הק.ג.ב. האחרון. המרואיין ניסה להפריך את הטענה שהושמעה במשפטו של ג'ונתן פולארד כי פגע בביטחון ארצות הברית, משום שהמידע שהעביר לישראל הגיע לידי הק.ג.ב.. כרמל הביע בעקבות הראיון את הסברה כי ה-CIA העלה את הטענה כי המידע שהעביר פולארד לישראל הגיע לידי הרוסים, כדי לחפות על העובדה כי חפרפרת רוסית, בדמותו של אולדריץ' איימס, פעלה באין מפריע בצמרת סוכנות הביון המרכזית וגרמה לארצות הברית נזקים ביטחוניים כבדים.