איפא"ק

השדולה נוסדה ב-1951, מורכבת בעיקר מיהודים-אמריקאים, ועוסקת בעיקר בשתדלנות לגבי האינטרסים של מדינת ישראל. היא נחשבת כאחת השדולות החזקות והמשפיעות ביותר בקונגרס והגדולה ביותר הן בלובי הישראלי (אנ') והן בלובי היהודי.

מטרתה הראשונית הייתה להתמקד באנשי הקונגרס, אך בפועל היא מפנה את רוב תשומת הלב לאנשי הזרוע המבצעת. ישנם אנשים רבים בממשל האמריקאי אשר מאמינים, כמו איפא"ק, כי תמיכה בישראל צריכה להיות המרכיב המרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית במזרח התיכון (אנ').

היסטוריה

השדולה נוסדה על ידי ישעיהו (סי) קינן כהמשך לארגונים ציוניים קודמים, בהם מועצת החירום הציונית שפעלה בסוף מלחמת העולם השנייה. תחילה נרשמה השדולה בשם "המועצה הציונית האמריקאית", אולם ב-1954 הוחלף המעמד לארגון מקומי בשם "וועד האמריקני ציוני לענייני ציבור" ויועד לשדולה בקונגרס. את השם הנוכחי קיבל הארגון בשנת 1959.

בשנת 1974 החליף מוריס אמיתי את קינן בראשות הארגון וב-1980 החליף אותו תום דיאן. במהלך תקופה זו היה איפא"ק ארגון קטן מאוד שלא היה מוכר. דיאן הביא לגידול עצום בהיקף הפעילות של הארגון (התקציב גדל מ־1.5 מיליון דולר ל־14 מיליון ומספר החברים גדל משמונת אלפים לחמישים אלף תוך שבע שנים).

ב-1981 היה הניסיון המשמעותי הראשון של איפא"ק להתמודד עם הממשל סביב מכירת מטוסי ה-AWACS לערב הסעודית, הניסיון כשל אמנם אולם איפא"ק הקשה מאוד על הנשיא. ב־1982 תמך הארגון, בניגוד לעמדת ישראל בתוכנית רייגן והצליח למנוע קיצוץ בסיוע האמריקאי שנועד ללחוץ על ישראל. במקביל החל איפא"ק ב"התוכנית לפיתוח מנהיגות פוליטית" שגידלה דור של פוליטיקאים יהודיים.

במהלך שנות השמונים החל איפא"ק לעבוד גם בשתדלנות בזרועות הממשל ואימץ בעקבות כך עמדות ימניות יותר. לשיא הגיע תהליך זה בזמן המאבק על ההתנחלויות שהגיע לנקודת פיצוץ ב־12 בספטמבר 1991 כאשר שתדלני איפא"ק (למעלה מאלף מאתיים) ניסו לשכנע את חברי הקונגרס לתמוך באימוצן. המאמץ נכשל בעקבות מתקפה חריפה ביותר של ג'ורג' בוש (האב) כלפי השדולה בה טען (בין השאר) כי השדולה איננה פועלת בהתאם לאינטרסים של ארצות הברית. עם זאת, איפא"ק הצליח לבסוף לגייס את תמיכת הקונגרס בערבויות (לאחר שהוסכם לקזז מהן את ההשקעות בהתנחלויות).

מאז תחילת שנות התשעים, פעילות איפא"ק פחתה במקצת וכך גם השימוש שישראל עושה בה, אולם עדיין איפא"ק נחשבת לשדולה השנייה בעוצמתה בקונגרס האמריקאי (לאחר שדולת יצרני הנשק הקל). ב־2005 הסתבכו שניים מבכירי איפא"ק בפרשה של העברת מידע סודי לישראל, פרשה אשר הביאה לפרישתם מהארגון ולפגיעה חמורה במעמדו.

בעשור השני של המאה ה-21 עומדים בראש מועצת המנהלים של איפא"ק חמישים אנשים רבי השפעה בפוליטיקה הדמוקרטית והרפובליקנית ובעניינים אזרחיים ברחבי המדינה. בהם הסנטור לשעבר רודי בושווייץ, סטיבן גרוסמן ובוב אשר.

תקציב השדולה מגיע מתורמים פרטיים, מדמי חברות שעל החברים לשלם. היא אינה מקבלת שום סבסוד מממשל ארצות הברית או מממשלת ישראל.

במרץ 2022 פורסם מכתב מטעם איפא"ק ובו נתבקשו חברי הארגון להמשיך לתמוך ברשימת חברי קונגרס מהמפלגה הרפובליקנית בשל יחסם החיובי למדינת ישראל, למרות בעיות מסוימות שקיימות במפלגה.

מטרות

איפא"ק פועלת לדאוג לקיומו של הסיוע החיוני אותו מקבלת ישראל מממשלת ארצות הברית, על מנת שישראל תישאר חזקה ובטוחה. כמו כן, היא פועלת על מנת לקדם שיתוף פעולה אסטרטגי בין שתי המדינות על מנת לקדם מדיניות נגד הטרור. שיתוף הפעולה האסטרטגי יביא גם להחלפת מידע בין המדינות בנושא טכניקות ביטחוניות וטכנולוגיות על מנת לשמור על ביטחון המדינות וכן, עצירת מדינות כגון איראן מלהשיג נשק להשמדה המונית.

איפא"ק זוקפת לזכותה הישגים רבים במהלך שנות קיומה:

דרכי פעולה

איפא"ק פועלת במגוון דרכים על מנת להגיע לקהלי יעד שונים בארצות הברית. מחברי קהילות יהודיות, לסטודנטים בקמפוסים ועד לחברי ממשלה וקונגרס.

ביקורת

הפרופסורים סטיבן וולט וג'ון מירשהיימר פרסמו ספר בשם The Israel Lobby and U.S. Foreign Policy (אנ') ובו טענו שבשל כוחו הרב של הארגון הוא עלול להשפיע על הממשל האמריקאי לפעול בניגוד לאינטרסים שלו, דבר שעלול לפגוע גם בביטחונה של ישראל בטווח הארוך.