קזבלן (סרט)

קזבלן הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1973, בבימויו של מנחם גולן ובכיכובו של יהורם גאון. הסרט מבוסס על המחזמר «קזבלן» משנת 1966, שנוצר על פי מחזה מאת יגאל מוסינזון, והפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר עם התרבות הישראלית ועם סיפורם של עולים חדשים שביקשו למצוא את מקומם בחברה המתהווה.

הסרט עלה לאקרנים בישראל ב-7 ביולי 1973, ונמכרו לו 1,222,500 כרטיסים. בתקופה שבה אוכלוסיית המדינה מנתה כ-2.8 מיליון תושבים, היה זה הישג יוצא דופן, והסרט נחשב לאחד הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. הוא הופץ גם בארצות הברית, שם הוקרן לראשונה ב-8 במאי 1974.

עלילה: גיבור יפואי בין זיכרון, אהבה ושייכות

העלילה מתרחשת בשיכון רעוע ביפו, שבו חיים יחד עולים ותיקים וחדשים, יוצאי אירופה ויוצאי ארצות המזרח. במרכז עומד יוסף סימן־טוב, המכונה קזבלן או בקיצור קָזָה, בגילומו של יהורם גאון. קזבלן עלה ממרוקו בילדותו, ובבגרותו הקים סביבו חבורת בריונים המציקה לתושבי יפו. מאחורי התנהגותו הקשוחה מסתתרים עלבון עמוק ותחושת נטישה: חבריו לנשק, שלחם לצדם ואף הציל את מפקדו בקרב וזכה על כך בציון לשבח, שכחו אותו לאחר המלחמה.

קזבלן מתאהב ברחל, בתו של מר פלדמן, מראשי השיכון היפואי. אביה מתנגד לקשר בשל התנהגותו של קזבלן, ואילו יאנוש, סנדלר הונגרי המתגורר בשכונה, מבקש אף הוא את אהבתה של רחל. כאשר יאנוש מנסה לכפות את עצמו עליה ברחוב, קזבלן מתערב ומלווה אותה לביתה. בעקבות זאת היא מזמינה אותו לארוחת שבת, ומפגש שהיה אמור להדגיש את הפערים בין המשפחות מתחיל דווקא לרכך את התנגדותו של פלדמן.

במקביל, תושבי השיכון מתמודדים עם החלטת עיריית תל אביב–יפו להרוס את בתיהם הרעועים. הם אוספים כסף כדי לחזק את המבנים ולהכשירם למגורים, ומסתירים את הכסף בדירתו של פלדמן. קזבלן מבחין בקופסה ומעביר אותה למקום בטוח יותר. למחרת יאנוש גונב את הכסף, אך החשד נופל על קזבלן. הוא נעצר לאחר ששב מירושלים עם רחל, ונאלץ להתמודד בכלא עם מפקדו לשעבר ועם הכאב על כך שמעשה גבורתו נשכח.

לאחר שחרורו חוזר קזבלן ליפו, חושף את אשמתו של יאנוש ומתעמת עם אנשיו של זה, שתקפו אותו. מי שהיה בעיני השכונה מקור לצרות הופך בהדרגה למגן הקהילה ולגיבורה. הסרט מסתיים בברית המילה של בן זוג צעיר מן השכונה: התינוק נקרא על שמו של קזבלן, והוא זוכה לכבוד כסנדק וכגיבור מקומי. הסיום הופך את מסעו האישי למסע של הכרה ושייכות.

מן המחזה אל המחזמר ואל המסך

שורשיו של הסרט בתיאטרון למעברות, ארגון שביקש להציע לעולים החדשים יצירה המדברת אל עולמם. יגאל מוסינזון כתב את המחזה «קזבלן», והוא הועלה לראשונה בספטמבר 1954 בתיאטרון הקאמרי, בבימוי שמואל בונים ובכיכוב יוסף ידין וחיה הררית.

בשנת 1966 עובד המחזה למחזמר בידי מוסינזון ויואל זילברג. נוספו לו שירים מאת עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר, ללחנים מאת דובי זלצר. את המחזמר הפיק גיורא גודיק וביים יואל זילברג. יהורם גאון, שכיכב בתפקיד הראשי, זכה באמצעותו לפריצה רחבה בתודעה הישראלית וחזר לגלם את קזבלן גם בסרט.

המעבר מן המחזה אל המחזמר כלל גם שינוי בדמותו של הגיבור. בגרסה המקורית הואשם קזבלן ברצח; במחזמר ובסרט העלילה רוככה, והוא מואשם בגנבה. כך נעשתה הדמות נגישה יותר לקהל רחב, והסיפור התמקד במאבק על כבוד, אהבה והכרה בתוך שכונת עולים.

הפקה שאפתנית ונוכחות ישראלית רחבה

תקציב הסרט עמד על 2.8 מיליון לירות ישראליות, והוא היה באותה עת ההפקה היקרה ביותר שנעשתה בישראל. כ-700 אלף לירות מתוך התקציב הוקדשו למשכורות העובדים. הסרט צולם במצלמת פאנאוויז'ן שנשכרה באנגליה, על גבי סרט צילום 70 מ״מ, והמוזיקה הוקלטה בסטריאו — אמצעים שהעניקו להפקה ממדים טכנולוגיים ואמנותיים חריגים ביחס לקולנוע הישראלי של התקופה.

המחזה המקורי התרחש ב«שטח הגדול», באזור שהוא כיום גן הפסגה, אך בשנות השבעים כמעט לא נותר מן המקום דבר. לכן צולם הסרט בשכונת מנשייה הסמוכה, שעמדה גם היא בפני הריסה. הבחירה באתר ממשי, המזוהה עם שכונות המעברה ועם השינויים המואצים ביפו, העניקה לסרט תחושת מקום חזקה והפכה את המרחב העירוני לחלק בלתי נפרד מן הסיפור.

במקביל לגרסה העברית צולמה גם גרסה באנגלית, בהשתתפות השחקנים המקוריים. מתרגמים מארצות הברית ומאנגליה סייעו בעיבוד התסריט והשירים ובהדרכת השחקנים בהגייה, וכך נעשה ניסיון להביא את הסיפור ואת הדמויות הישראליות גם לקהל מחוץ למדינה.

השירים והזיכרון התרבותי

שירי הסרט נכתבו בידי דן אלמגור ועמוס אטינגר והולחנו בידי דובי זלצר. הם אינם קישוט בלבד: באמצעותם הסרט מספר את חווייתם של אנשים המנסים לבנות בית, לשמור על כבודם ולהתקבל בחברה שבה קבוצות מוצא שונות עדיין מחפשות שפה משותפת. השילוב בין עלילה עממית, מוזיקה, הומור ודרמה חברתית סייע ל«קזבלן» לעבור מן הבמה אל הזיכרון הציבורי.

הסרט מעניק מקום מרכזי לדמותו של עולה מצפון אפריקה, ומציג אותו לא רק כטיפוס קומי או כדמות שוליים, אלא כאדם בעל אומץ, פגיעות, נאמנות ויכולת להנהיג. בכך הוא משקף פרק חשוב בתהליך שבו התרבות הישראלית נתנה ביטוי רחב יותר לסיפורי העלייה מארצות המזרח ולמפגש בינם לבין קהילות יוצאי אירופה.

מדוע קזבלן (סרט) ראוי לציון כערך חשוב במורשת

«קזבלן» ראוי להיכלל במורשת משום שהוא מתעד, באמצעות קולנוע פופולרי ורב־השפעה, את המתח ואת האפשרות לפיוס בחברה הישראלית של שנותיה הראשונות. הוא מחבר בין תיאטרון למעברות, המחזמר הישראלי, הקולנוע המסחרי והחוויה של שכונות העולים ביפו. הצלחתו העצומה בקופות מעידה עד כמה רבים מצופי התקופה זיהו בו את עצמם, את משפחותיהם ואת המאבק שלהם להשתייך.

חשיבותו של הסרט ניכרת גם בדרך שבה הוא הפך דמות של עולה ממרוקו לסמל של כבוד, אומץ והכרה ציבורית, ובדרך שבה הוא שימר את קולם של יוצרים כמו יגאל מוסינזון, חיים חפר, דן אלמגור, עמוס אטינגר ודובי זלצר. עבור מורשת (Moreshet), הסרט הוא מסמך תרבותי על חברה הנבנית מתוך מפגש בין קהילות; עבור Moreshet.com, הוא חוליה מרכזית בתיעוד היצירה הישראלית שהשפיעה על חייהם, דמיונם וזיכרונם של דורות בישראל.