משה מרזוק

ביוגרפיה

משה (ליאטו) מרזוק נולד בקהיר בן למשפחה קראית, משפחתו החזיקה בנתינות צרפתית. בצעירותו נמנה עם פעילי התנועה הציונית והיה ספורטאי פעיל ב"מכבי" קהיר. למד רפואה במצרים וסיים את לימודיו בשנת 1951. התמחה בכירורגיה ובהרדמה, בבית החולים היהודי בקהיר.

מרזוק התעניין מאוד בדת היהודית, מקורותיה ושורשיה. הוא השתתף באופן קבוע בביטאון "אלכלים" של היהודים הקראים במצרים, ועל מאמריו חתם בשמו העברי "משה מרזוק". מאמריו בירחון זה העידו על שכנועו העמוק באמונתו.

מרזוק היה חבר בחוליה מקומית של יהודים מצרים, שהוכשרה בישראל לפעולות ריגול. בהוראתו של ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, הטמינו אנשי החוליה פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה, מתוך כוונה שפעולות אלה ייתפסו כפעולות של רשת טרור מצרית, ויערערו את יחסיה של מצרים עם ארצות הברית ובריטניה.

מרזוק ועוד 12 מחברי החוליה נתפסו בשנת 1954. הוא נידון למוות (יחד עם שמואל עזר) בקהיר באשמת בגידה וריגול לטובת מדינת ישראל. פעולת החוליה, שהסתבכה וגרמה מבוכה לממשלת ישראל, כונתה, לאחר מעשה, "העסק הביש". לאחר היתפסו פנתה אמו של מרזוק לגמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, בבקשת חנינה מתוקף היותה המינקת שלו, אולם נאצר סירב לבקשתה.

משפטו של מרזוק החל ב-11 בדצמבר 1954 בבית הדין לפשעים חמורים ונמשך שבועיים. הוא הוצא להורג ב-ח' בשבט תשט"ו, 31 בינואר 1955 בכלא המרכזי בקהיר. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן-אלוף בצה"ל. ב-24 באפריל 1977 הועברו עצמותיו לישראל והובאו לקבורה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל שבירושלים.

על שמו ועל שם שמואל עזר שהוצא יחד איתו להורג קרויים רחוב מרזוק ועזר ביפו, בקריית אונו ובאשדוד. רחוב מרזוק ורחוב שמואל עזר בקריית אתא וכן רחובות נוספים הקרויים "קדושי קהיר".