יוסף (יוסי) הכהן צ'חנובר

יוסף (יוסי) הכהן צ'חנובר (1 באוקטובר 1933 – 17 בספטמבר 2024), שנודע גם בכינוי יצהר, היה משפטן, דיפלומט, מנהל ואיש ציבור ישראלי. במשך קרוב לשבעה עשורים הוא מילא שורה יוצאת דופן של תפקידים בצומתי ההכרעה של מדינת ישראל: היועץ המשפטי של משרד החקלאות ושל מערכת הביטחון, ראש משלחת משרד הביטחון בצפון אמריקה, מנכ"ל משרד החוץ, נציג ישראל בוועדת בדיקה של האו"ם, יו"ר בנק דיסקונט ויו"ר אל על.

ייחודו של צ'חנובר לא היה רק במספר התפקידים שמילא, אלא ביכולת לעבור בין עולמות מוסדיים שונים ולהביא לכל אחד מהם שילוב של הכשרה משפטית, הבנה מנהלית, שיקול דעת מדיני וניסיון במשא ומתן. ממשלות ישראל פנו אליו שוב ושוב גם לאחר שסיים תפקידים רשמיים, במיוחד כאשר נדרשו בדיקה עצמאית, ייצוג רגיש או הידברות בין־לאומית. בשנת 2021 הוענק לו פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, כהכרה במפעל חיים שהקיף את השירות הציבורי, הכלכלה והעשייה החברתית.

ילדות בחיפה והשכלה רחבת אופקים

צ'חנובר נולד בחיפה למשפחה דתית. אביו, יצחק, היה עורך דין; אמו, בלומה, עבדה כפקידה וכמורה לאנגלית. הוריו עלו מפולין לארץ ישראל בראשית שנות ה־30 והתיישבו בחיפה, והוא גדל בשכונת הדר הכרמל. אחיו הצעיר, פרופ' אהרן צ'חנובר, זכה לימים בפרס נובל לכימיה לשנת 2004.

בשנות ה־50 ובראשית שנות ה־60 למד באוניברסיטה העברית בירושלים חינוך, משפטים ומינהל עסקים, והוסמך להוראה ולעריכת דין. רוחב ההכשרה הזה התאים למסלולו העתידי: הוא לא הסתפק בתחום מקצועי יחיד, אלא פעל במקומות שבהם נפגשו חוק, מדיניות ציבורית, כלכלה ומינהל.

בין 1960 ל־1968 לימד משפט חקלאי ומינהלי בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. בשנים 1966–1967 המשיך את לימודי המשפטים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. גם בעיצומה של קריירה ציבורית תובענית המשיך לעסוק בלימוד ובמחשבה: בשנת 1991 קיבל מאוניברסיטת בוסטון תואר דוקטור בפילוסופיה ובמדעי היהדות.

מן המשפט החקלאי אל לב מערכת הביטחון

את דרכו בשירות המדינה החל צ'חנובר במשרד החקלאות. בשנים 1957–1960 ניהל את מנגנון המשרד, ובמסגרת זו הכיר את שר החקלאות משה דיין. בין 1960 ל־1968 שימש היועץ המשפטי של המשרד. עבודתו חייבה תרגום של מדיניות ממשלתית לכללים משפטיים ומינהליים בתקופה שבה ישראל הצעירה הרחיבה במהירות את מוסדותיה ואת מערכות הפיתוח שלה.

לאחר מינויו של דיין לשר הביטחון עבר צ'חנובר למערכת הביטחון, ובשנים 1968–1974 היה היועץ המשפטי שלה. זה היה תפקיד בעל משקל בתקופה שכללה את מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים והשלכותיהן. משנת 1974 ועד 1978 עמד בראש משלחת משרד הביטחון לארצות הברית ולקנדה. בתפקיד זה היה שותף לטיפוח הקשרים הביטחוניים עם בעלת בריתה המרכזית של ישראל ולייצוג צורכי המדינה מול גורמי הממשל בצפון אמריקה.

עם סיום שליחותו הוענקה לו מדליית משרד ההגנה של ארצות הברית לשירות ציבורי מצוין. העיטור, שהוענק לו בשנת 1980, ביטא את ההערכה האמריקאית לעבודתו ולתרומתו ליחסים הביטחוניים בין המדינות.

מנכ"ל משרד החוץ ושליח למשימות רגישות

בשנים 1978–1980 כיהן צ'חנובר כמנכ"ל משרד החוץ, בעת שמשה דיין היה שר החוץ בממשלת מנחם בגין. אלה היו שנות המפנה שהובילו מחתימת הסכמי קמפ דייוויד להסכם השלום בין ישראל למצרים ולתחילת יישומו. כמנהל הכללי של המשרד פעל בלב המערכת הדיפלומטית בתקופה שבה נדרשה ישראל לתרגם פריצת דרך מדינית להסדרים, קשרים ותהליכי עבודה בני קיימא.

האמון שניתן בו נמשך שנים רבות לאחר מכן. בשנת 1997 מינתה אותו הממשלה לעמוד בראש הוועדה שבדקה את ניסיון ההתנקשות הכושל בח'אלד משעל בירדן. עצם הבחירה בו למשימה רגישה כל כך שיקפה את מעמדו כאיש מערכת מנוסה שניתן להפקיד בידיו בדיקה הנוגעת לביטחון, למודיעין וליחסים עם מדינה שכנה.

ועדת פאלמר והסדרת היחסים עם טורקיה

בשנת 2010 מונה צ'חנובר לנציג ישראל בפאנל הבדיקה שמינה מזכ"ל האו"ם בעקבות אירועי המשט לעזה. הוועדה, שבראשה עמד ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר ג'פרי פאלמר, פרסמה את מסקנותיה בשנת 2011. השתתפותו העניקה לישראל נציג בעל ניסיון משפטי ודיפלומטי מצטבר, המסוגל להציג את עמדתה במסגרת בין־לאומית מורכבת.

צ'חנובר מילא בהמשך תפקיד מרכזי במגעים להשבת היחסים בין ישראל לטורקיה למסלולם. הוא ניסח טיוטה להסכם וניהל בשנת 2016 את המשא ומתן מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו להסדרת היחסים הדיפלומטיים. באותה שנה היה גם חבר בוועדה שהוקמה לאחר מבצע צוק איתן ובחנה את סמכויות הקבינט המדיני־ביטחוני ואת דרכי העברת המידע לחבריו. בשני המקרים נדרשה אותה יכולת שאפיינה את עבודתו: להכיר את צורכי הביטחון, להבין את המסגרת המשפטית ולבנות מנגנונים מעשיים לקבלת החלטות ולהידברות.

אחריות ציבורית וחברתית

בשנת 1992 מונה צ'חנובר ליו"ר המועצה למלחמה בסמים. בתקופת כהונתו הורחבה פעילות המועצה, והוקמו מסגרות שיקום ובהן כפרי גמילה בקדימה ובמלכישוע. פעילות זו הציבה אותו גם בזירה החברתית, שבה מדיניות ציבורית נמדדת ביכולתה לסייע לאנשים להשתקם ולשוב לחיי משפחה וקהילה.

באותה שנה מונה גם לחבר המועצה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה. תפקיד זה חיבר בין ניסיונו הממלכתי לבין שמירת הזיכרון הציבורי והעברת סיפורם של מנהיגי המדינה לדורות הבאים.

הנהגת מוסדות מרכזיים במשק הישראלי

לצד שירותו המדיני והציבורי מילא צ'חנובר תפקידים בכירים בכלכלה הישראלית. בשנים 1986–1991 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של בנק דיסקונט, לאחר משבר מניות הבנקים והמעבר בפועל של הבנקים הגדולים לשליטת המדינה. בתקופה שבה נדרשו יציבות, פיקוח ושיקום אמון הציבור, הוא נשא באחריות לממשל התאגידי של אחד הבנקים המרכזיים בישראל. במקביל היה חבר בוועדה המייעצת של בנק ישראל. בהמשך שב לדירקטוריון דיסקונט לאחר שקבוצת ברונפמן־שראן רכשה את השליטה בבנק.

בשנים 1995–2001 עמד בראש דירקטוריון אל על. חברת התעופה הלאומית הייתה באותן שנים לא רק עסק מסחרי אלא גם חוליה חיונית בחיבור ישראל לעולם, בהבאת עולים ובשמירת נתיבי תחבורה למדינה שמצבה הביטחוני הציב בפניה אתגרים מיוחדים.

בין 1995 ל־2010 כיהן כיו"ר קרן ההשקעות אתגר, שהייתה קשורה לאדגר ברונפמן, ושימש כנציגו בישראל. נוסף על כך היה דירקטור במוסדות ובחברות ישראליות מרכזיות, ובהם קבוצת עזריאלי. המעבר שלו בין גוף בנקאי, חברת תעופה, השקעות וחברות גדולות המחיש את יכולתו להחיל עקרונות של אחריות ציבורית וניהול מסודר גם בזירה העסקית.

תרומה למוסדות חברה, תרבות וזיכרון

צ'חנובר הקדיש חלק ניכר מפעילותו למוסדות הנוגעים ישירות לחברה הישראלית ולזיכרון היהודי. הוא היה חבר בגופים המנהלים של מוזיאון ישראל ושל יד ושם — שני מוסדות הממלאים תפקיד יסודי בשימור התרבות, האמנות, ההיסטוריה וזיכרון השואה של העם היהודי. הוא היה גם חבר בקרן אלי ויזל לאנושיות בישראל, שפעלה ברוח מחויבותו של ויזל לזיכרון, לאחריות מוסרית ולכבוד האדם.

כיו"ר קרן איסלר סייע לקידום התמיכה בנכי צה"ל ובמשפחות שכולות. עד אוקטובר 2014 היה חבר עמותה בקרן רש"י, הפועלת בתחומי החינוך והרווחה. תפקידים אלה הרחיבו את השפעתו מעבר למשרדי הממשלה ולחדרי הישיבות: אל משפחות שנשאו את מחיר השירות הצבאי, אל מסגרות חינוך ורווחה ואל מוסדות המעצבים את הזיכרון הקולקטיבי בישראל.

הוקרה ומורשת אישית

על עבודתו זכה צ'חנובר להכרה בישראל ומחוצה לה. לצד מדליית השירות הציבורי המצוין של משרד ההגנה האמריקאי, הוענק לו במאי 2010 עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת קצין; בשנת 2014 הועלה לדרגת מפקד. הוא קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק ומאוניברסיטת בוסטון.

בשנת 2021 הוענק לו פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הפרס חתם באופן סמלי עשרות שנים שבהן היה מעורב בבניית המינהל הציבורי, בחיזוק יחסי החוץ והביטחון, בהנהגת מוסדות כלכליים ובתמיכה בגופי תרבות, זיכרון ורווחה.

צ'חנובר היה נשוי לאדריכלית עטרה לבית פכור, שנפטרה בשנת 2012. הוא נפטר ב־17 בספטמבר 2024, בגיל 90, והותיר אחריו שלושה ילדים.

מדוע יוסף (יוסי) הכהן צ'חנובר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מקומו של יוסף צ'חנובר בארכיון מורשת (Moreshet) נשען על תרומה ממשית ורבת־תחומים למדינת ישראל. הוא סייע לבנות ולנהל מוסדות ציבוריים, ייצג את ישראל בזירות רגישות, השתתף בהסדרת יחסים עם מדינות אחרות וקיבל אחריות על גופים מרכזיים במשק. במקביל הקדיש מזמנו למוזיאון ישראל, ליד ושם, להנצחת מנהיגי המדינה ולסיוע לנכי צה"ל ולמשפחות שכולות.

סיפורו מדגים כיצד שירות ציבורי יכול לחבר בין ביטחון למשפט, בין דיפלומטיה לניהול ובין עוצמה ממלכתית לאחריות חברתית וזיכרון יהודי. משום כך Moreshet.com מתעד את פועלו לא רק כרשימת תפקידים בכירים, אלא כדוגמה להשפעה הנבנית לאורך שנים באמצעות מוסדות, אמון מקצועי ונכונות לשאת באחריות במצבים מורכבים.