חיים שכאלה

"חיים שכאלה" הייתה מתוכניות האירוח המזוהות ביותר עם הטלוויזיה הישראלית. במשך קרוב לשלושה עשורים היא הביאה אל המסך את חייהם, עבודתם ואישיותם של יוצרים, אנשי ציבור ודמויות מרכזיות בתולדות המדינה ובתרבותה. באמצעות מפגש מפתיע, עדויות של בני משפחה, חברים ועמיתים, וסיפורים מתקופות שונות בחייו של כל אורח, יצרה התוכנית צורה עממית ונגישה של תיעוד מורשת ישראלית.

מרדיו לטלוויזיה

שורשיה של התוכנית בשנת 1966, אז נוצרה ברשת ב' של קול ישראל כתוכנית רדיו בשם "אלה הם חייך". עמוס אטינגר היה המנחה והתחקירן הראשי. הוא שידר את התוכנית בממוצע אחת לארבעה חודשים, ובהמשך העביר את הרעיון אל הטלוויזיה.

ב-25 באפריל 1972 שודרה הגרסה הטלוויזיונית הראשונה בשם "חיים שכאלה". במשך השנים הופקו קרוב למאה תוכניות. אטינגר הנחה את התוכניות לאורך השנים, למעט התוכנית שהוקדשה לחיים יבין, שצולמה ב-2008 והונחתה בידי יגאל רביד.

טקס טלוויזיוני של זיכרון והוקרה

בתחילת התוכנית הוכנס האורח, שכונה "כוכב" התוכנית, לאולפן חשוך. עם הדלקת האורות, מחיאות הכפיים וליוויו של אטינגר אל הבמה, נחשף בפניו המפגש שנבנה לכבודו.

באולפן המתינו אנשים מתקופות שונות בחייו: בני משפחה, חברים, עמיתים ודמויות שהשפיעו עליו או הושפעו ממנו. הם סיפרו עליו סיפורים רציניים ופיקנטיים, ולעיתים הובא לאולפן אדם מפתיע מעברו. השאלה המזוהה עם התוכנית — "מה אומר לך הקול הבא?" — הזמינה את האורח לזהות את הדובר הבא לפי קולו והפכה למטבע לשון.

התחקיר שנאסף לקראת כל תוכנית הוענק לאורח בסיום בצורת ספר־מתנה, כמזכרת וכמעין מסמך אישי של חייו. התוכנית נפתחה ונסגרה בנעימה Pensive Miss של המלחין ניל הפטי. בסיום, מכריו של האורח ניגשו אליו, בירכו אותו, נישקו אותו או העניקו לו פרחים.

תוכנית שצמחה יחד עם החברה הישראלית

באפריל 1987 שודרה תוכנית היובל במספר, שהוקדשה לשייקה דן. היא תוכננה כתוכנית סיום, אך הסדרה המשיכה. בשלהי שנות ה-90 נקראה התוכנית במשך תקופה "חיים שכאלה חוזרים", ובמסגרתה שבו והתארחו דמויות שכבר הופיעו בתוכנית, ובהן חיים טופול ויהורם גאון.

השידור הקבוע הסתיים בשנת 2000, אך התוכנית חזרה במתכונות מיוחדות. בשנת 2007 הוקדשה תוכנית ליצחק שמעוני. תוכנית נוספת לכבוד יעקב טרנר צולמה בפברואר 2011, ותוכנית לכבוד מאמן הכדורגל שלמה שרף צולמה במאי 2012.

אורחים ורגעים בולטים

האורח הראשון של הגרסה הטלוויזיונית היה המשורר חיים גורי, בתוכנית ששודרה ב-25 באפריל 1972. האורח האחרון במסגרת השידורים עד שנת 2000 היה העיתונאי ישעיהו (שייקה) בן־פורת. בפורים 1976 שודרה תוכנית מיוחדת שבה הופיע אחשוורוש, בגילומו של אבנר חזקיהו.

מדוע חיים שכאלה ראויה לציון כערך חשוב במורשת

"חיים שכאלה" ראויה להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהיא הייתה יותר מתוכנית אירוח: במשך עשרות שנים היא יצרה אוסף עממי של זיכרונות, עדויות וקשרים אנושיים, ותיעדה באמצעותם את אנשי התרבות והחברה של ישראל. התחקירים, ספרי המזכרת והמפגשים המצולמים שימרו פרטים על חיים וקריירות שאחרת היו עלולים להישאר רק בזיכרונם של קרובים ועמיתים.

חשיבותה ניכרת גם בדרך שבה חיברה בין דורות. הצופים פגשו בכל תוכנית את האדם שמאחורי התפקיד הציבורי ואת רשת היחסים שהקיפה אותו. לכן התוכנית היא חלק מההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית, אך גם מסמך של חיי הקהילה, התרבות והזיכרון במדינה. ב-Moreshet.com היא מייצגת את הכוח של מדיום פופולרי להפוך סיפורים אישיים למורשת משותפת.