זאב שטרנהל

זאב שטרנהל (10 באפריל 1935 – 21 ביוני 2020) היה היסטוריון, מדען מדינה, פובליציסט ואינטלקטואל ישראלי, מן החוקרים הבולטים בעולם של הפשיזם ושל ההיסטוריה האינטלקטואלית האירופית. כפרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים הוא חיבר בין היסטוריה, פילוסופיה פוליטית וחקר אידאולוגיות, וביקש להבין כיצד רעיונות על לאום, קהילה, אלימות וסמכות מעצבים חברות ומדינות. מחקריו שינו את הדיון האקדמי על מקורות הפשיזם, וספריו תורגמו לשפות רבות והשפיעו על חוקרים, סטודנטים וקוראים בישראל ובעולם.

הביוגרפיה שלו עצמה נשאה את חותם המאה העשרים. שטרנהל נולד בפשמישל שבפולין למשפחה יהודית אמידה. אביו מת לפני המלחמה, ואמו ואחותו נרצחו בידי הנאצים. הוא ניצל לאחר שדודו ודודתו הסתירו אותו בלבוב. לאחר המלחמה הגיע לצרפת ברכבת ילדים של הצלב האדום, למד באביניון, וב-1951 עלה לישראל לבדו במסגרת עליית הנוער. הוא התחנך במגדיאל, עבד בקבוצת אושה, למד בבית ספר ערב בחיפה והשלים את לימודיו בגימנסיה ביאליק. לימים הסביר כי מלחמת העצמאות וההיסטוריה הציונית של משפחתו עוררו בו את הרצון להשתתף בבניית מדינת היהודים.

מן השירות בצה״ל אל המחקר האקדמי

שטרנהל שירת כקצין בחטיבת גולני ופיקד על מחלקה במבצע קדש. במילואים השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה, ובתקופות שונות שירת לצד האלוף ישראל טל ובתפקידי מבצעים בפיקודי שריון. חוויותיו כחייל וכמפקד העניקו לו היכרות בלתי אמצעית עם מדינה הנמצאת במצב של מאבק מתמשך, אך הקריירה המרכזית שלו התפתחה בעולם הרעיונות.

הוא למד היסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, השלים דוקטורט במכון הלאומי למדע המדינה בפריז בשנת 1969 בהנחיית ז׳אן טושה, ועסק בעבודת הדוקטור שלו ברעיונותיו החברתיים והפוליטיים של מוריס בארס. בשנת 1969 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית. הוא עמד בראש המחלקה למדע המדינה, ניהל את המכון למחקר חברתי על שם לוי אשכול, כיהן כפרופסור מן המניין, הופקד על הקתדרה על שם לאון בלום ופרש לגמלאות בשנת 2003. הוא היה גם עורך משותף של Jerusalem Quarterly וחבר מערכת של כתבי העת History and Memory ו-Journal of Political Ideologies.

שטרנהל שימש עמית מחקר או פרופסור אורח במוסדות מרכזיים, ובהם המכון למדע המדינה בפריז, קולג׳ סנט אנתוני באוקספורד, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, מרכז וודרו וילסון ומכוני מחקר בצרפת, בהולנד ובניו יורק. פעילות זו חיברה את המחקר הישראלי לרשת הבינלאומית של חקר ההיסטוריה והמחשבה המדינית.

חקר הפשיזם והולדת המושג ״הימין המהפכני״

שטרנהל הקדיש את עיקר עבודתו לשאלה כיצד ומדוע קרס הסדר הליברלי והדמוקרטי באירופה. בניגוד להסברים שראו בפשיזם תוצאה מאוחרת של מלחמת העולם הראשונה, או תאונה היסטורית נטולת תוכן רעיוני, הוא טען כי מדובר באידאולוגיה ובתרבות פוליטית בעלות שורשים עמוקים בסוף המאה התשע-עשרה. לשיטתו, הפשיזם שילב לאומיות רדיקלית עם ביקורת אנטי-רציונליסטית על הליברליזם, על הדמוקרטיה ועל המרקסיזם.

תרומתו המושגית הידועה ביותר הייתה פיתוח המונח ״ימין מהפכני״. המונח ערער על ההנחה שהמהפכה שייכת תמיד לשמאל ואילו הימין הוא בהכרח שמרני או מגונן על הסדר הקיים. שטרנהל הראה כי גם תנועות ימניות יכולות לשאוף למהפכה פוליטית ותרבותית: הן עשויות להתנגד בו-זמנית לליברליזם, לדמוקרטיה ולמרקסיזם, תוך קבלת הקפיטליזם והרכוש הפרטי. בכך הציע דרך חדשה להבין כיצד אידאולוגיות רדיקליות מגייסות המונים ומציגות עצמן כחלופה כוללת לסדר הקיים.

הוא הבחין גם בין הפשיזם לנאציזם. בעיניו, הפשיזם היה הגרעין האידאולוגי של המלחמה בנאורות ובערכיה האוניברסליים, ואילו הנאציזם היה צורה קיצונית של מלחמה באנושות עצמה. ההבחנה הזו הייתה חלק מניסיון רחב יותר לנתח אידאולוגיות לפי התוכן הרעיוני שלהן, ולא רק לפי התוצאות הפוליטיות או המבנה הארגוני שלהן.

הספרים שעיצבו את חקר הפשיזם

מוריס בארס והלאומיות הצרפתית

ספרו הראשון, Maurice Barrès et le nationalisme français, שפורסם ב-1972 על בסיס עבודת הדוקטורט שלו, בחן את הסופר, הפוליטיקאי והפובליציסט מוריס בארס. שטרנהל הראה כי הלאומיות של בארס לא הייתה רק תגובה רגשית לתבוסת צרפת במלחמת צרפת–פרוסיה, אלא מערכת רעיונית סדורה: אנטי-רציונליסטית, אנטי-אוניברסליסטית, לאומנית ואנטישמית. בכך הוא חשף את עומקם של זרמים רדיקליים בתוך התרבות הפוליטית הצרפתית והציב את צרפת כחלק מן ההיסטוריה האירופית הרחבה של הלאומיות הקיצונית.

הימין המהפכני ולא ימין ולא שמאל

בספר La Droite Révolutionnaire 1885–1914, שראה אור ב-1978, פיתח שטרנהל את המושג שהפך לאחד מסימני ההיכר של עבודתו. בספר Ni droite, ni gauche, שפורסם בצרפתית ב-1983 ותורגם לעברית בשם לא ימין ולא שמאל: האידאולוגיה הפשיסטית בצרפת, הוא הרחיב את הטענה שהפשיזם היה ״דרך שלישית״: לא ליברליזם, לא סוציאליזם מרקסיסטי, אלא שילוב של לאומיות רדיקלית, פוליטיקה של כוח ומרד אינטלקטואלי נגד ערכי הנאורות.

הספר עורר עניין רחב בצרפת ובעולם. שלושת המחקרים הראשונים על בארס, על הימין המהפכני ועל האידאולוגיה הפשיסטית בצרפת יצאו בשנת 2000 כטרילוגיה בצרפתית. הם תורגמו, בין היתר, לעברית, אנגלית ואיטלקית, והולידו ספרות מחקרית ענפה. חשיבותם אינה רק בתיאור תנועות מן העבר: הם סיפקו לקוראים כלים לזהות את הקשרים שבין לאומיות, אנטי-ליברליזם, פולחן הקהילה ושלילת זכויות אוניברסליות.

יסודות הפשיזם

בספר The Birth of Fascist Ideology, שנכתב עם מריו שניידר ומאיה אשרי, עקב שטרנהל אחר התגבשות האידאולוגיה הפשיסטית בצרפת ובאיטליה מסוף המאה התשע-עשרה ועד מלחמת העולם הראשונה. הספר הדגיש את השפעתו של ז׳ורז׳ סורל ואת התהליך שבו זרמים של סינדיקליזם מהפכני נפרדו מן המרקסיזם, אימצו לאומיות והגיעו למסקנה שאפשר לקבל את הקפיטליזם אך לדחות את החירות הפוליטית, את זכויות האדם ואת הליברליזם.

הספר, שתורגם לעברית בשם יסודות הפשיזם: ממד תרבותי למהפכה פוליטית, לא הציג את הפשיזם כצל של הבולשביזם או ככלי בלבד בידי ההון. הוא ביקש להבין אותו כתופעה בעלת עצמאות אינטלקטואלית, שהצליחה להפוך רעיונות מופשטים לתנועה פוליטית. בכך תרם שטרנהל להבנה מורכבת יותר של הדרך שבה אינטלקטואלים, עיתונים, כתבי עת ותנועות פוליטיות משתתפים ביצירת מציאות היסטורית.

ציונות, תנועת העבודה והחברה הישראלית

הספר היחיד של שטרנהל שנכתב במקור בעברית, בניין אומה או תיקון חברה?: לאומיות וסוציאליזם בתנועת העבודה הישראלית 1940–1904, יצא לאור ב-1995 ותורגם לאנגלית, צרפתית ואיטלקית. הוא נולד מתוך שאלה אישית והיסטורית: מדוע החברה הישראלית שעליה קרא לפני עלייתו לארץ לא הייתה החברה השוויונית והסוציאליסטית שתיאר לעצמו.

באמצעות מחקר של העלייה השנייה, תנועת העבודה, הקיבוץ ומפא״י, בחן שטרנהל את המתח בין בניית מדינה יהודית לבין מימוש אידיאלים אוניברסליים של שוויון וסוציאליזם. מסקנתו הייתה שהמטרה המרכזית של מנהיגי היישוב הייתה בניין הכוח הלאומי, קליטת עלייה והקמת המדינה; הסוציאליזם שימש במידה רבה שפה מגייסת, בעוד ששיתוף כלכלי מלא התקיים בעיקר בקיבוצים ובמידה מסוימת במושבים. בכך העמיד במרכז הדיון את הפער בין מיתוס פוליטי לבין מבנה חברתי בפועל.

הספר הפך את תולדות הציונות ותנועת העבודה לנושא של דיון היסטורי ותאורטי רחב. הוא חיבר בין הסיפור הישראלי לבין שאלות כלליות על לאומיות, מעמד, רכוש, הגירה והקמת מדינות. גם כאשר פרשנותו עוררה ויכוחים בין חוקרי תנועת העבודה, עצם הדיון שקידם תרם להבנה ביקורתית ומעמיקה יותר של מקורות החברה הישראלית.

מסורת האנטי-נאורות

בספר Les Anti-Lumières: Une tradition du XVIIIe siècle à la guerre froide, שפורסם בצרפתית בשנת 2006 ותורגם לעברית בשם אנטי-נאורות: מהמאה ה-18 עד המלחמה הקרה, הרחיב שטרנהל את מסגרת המחקר שלו אל פני יותר ממאתיים שנה. הוא תיאר את האנטי-נאורות לא כرفض של המודרניות בכללותה, אלא כהצעה למודרניות אחרת: כזו המעמידה את החברה, ההיסטוריה, המסורת והקהילה לפני היחיד וזכויותיו האוניברסליות.

שטרנהל הסביר את ההבדל בין תפיסת הנאורות, המבוססת על שוויון האדם ועל זכויות טבעיות, לבין תפיסות המדגישות זכויות היסטוריות, זהות לאומית והשתייכות קולקטיבית. הניתוח שלו עבר דרך הוגים כגון אדמונד ברק וניטשה והראה כיצד רעיונות שנולדו בפילוסופיה, בספרות ובשיח התרבותי חדרו לעיתונות ולפוליטיקה. הספר זכה לתרגומים ולדיון בינלאומי, והעניק לקוראים מסגרת להבנת המאבק המתמשך בין אוניברסליזם לבין פרטיקולריזם.

מורה, עורך ואינטלקטואל ציבורי

שטרנהל לא הסתפק בכתיבה אקדמית. במשך עשרות שנים פרסם מאות מאמרים, בעיקר ב״הארץ״, והיה בין מייסדי חוג שבעים ושבע. הוא השתתף בשיח הישראלי על ציונות, דמוקרטיה, זכויות אדם והיחסים בין ישראל לפלסטינים, והציג את עמדותיו מתוך מחויבות עמוקה ליכולתה של ישראל להתקיים כחברה חופשית ופתוחה. הנוכחות הציבורית הזו הפכה את המחקר ההיסטורי שלו לכלי להתבוננות בהווה.

ב-2008 הוענק לו פרס ישראל לחקר מדע המדינה. ועדת הפרס ציינה את מחקריו החדשניים, את השפעתם על הבנת תנועות אידאולוגיות ורדיקליות ואת תרומתו לשיח הציבורי בישראל ומחוצה לה. הוא זכה גם בהוקרות מצרפת, נבחר בשנת 2010 לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וב-2016 לחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

חייו הפרטיים נשזרו במשפחה ובחברה הישראלית. הוא היה נשוי לזיוה שטרנהל, מרצה ומבקרת אדריכלות, והיה אב לשתי בנות. בשנת 2008 נפצע קל מפיצוץ מטען בפתח ביתו בירושלים. גם לאחר האירוע המשיך ללמד, לכתוב ולהשתתף בדיון הציבורי. הוא נפטר ב-21 ביוני 2020, בגיל 85.

מדוע זאב שטרנהל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

זאב שטרנהל ראוי למקום מרכזי במורשת (Moreshet) משום שהפך את חקר הפשיזם, הלאומיות והדמוקרטיה לכלי להבנת הסכנות והאפשרויות של העולם המודרני. מחקריו על ״הימין המהפכני״, על מקורות הפשיזם בצרפת ובאיטליה ועל מסורת האנטי-נאורות שינו את השפה שבה חוקרים וקוראים מנתחים אידאולוגיות רדיקליות. ספרו על הציונות ותנועת העבודה הישראלית הוסיף לכך תרומה ישירה להבנת החברה היהודית והישראלית, את המתח בין בניין האומה לבין שוויון, ואת הדרך שבה רעיונות נעשים למוסדות ולחיי יום-יום.

מורשתו נוגעת גם לסיפור היהודי של הישרדות, הגירה ובניית בית לאומי: ילד יהודי שאיבד את משפחתו בשואה, עלה לישראל לבדו, שירת בצה״ל והפך לחוקר בעל השפעה עולמית. באמצעות מחקר, הוראה ופובליציסטיקה הוא תרם לחברה הישראלית שפה של זיכרון, חשיבה ביקורתית ואחריות אזרחית. משום כך Moreshet.com מציג את שטרנהל לא רק כזוכה בפרסים או כמחבר ספרים, אלא כאדם שהשפיע על האופן שבו יהודים וישראלים מבינים את עברם, את מדינתם ואת חובתם להגן על חירות האדם והחברה הדמוקרטית.