הרמן הסה

ספריו של הרמן הסה מתאפיינים במאבקים מוסריים (פנימיים של דמות מסוימת או כקונפליקט בין שתי דמויות) ומציאת מיקומו של האדם בתוך החברה המנוכרת והתעשייתית הסובבת אותו. הוא הושפע עמוקות מפילוסופיה מערבית (ובעיקר של ההוגים ניטשה, שפינוזה ושופנהאואר) וגם מפילוסופיה הודית וסינית. הסה אינו נחשב אקזיסטנציאליסט אך הושפע מהוגים שזוהו עם האקזיסטנציאליזם ועסק בסוגיות המוסר האישיות בדומה להם.

הרמן הסה נולד בשנת 1877 בעיר קאלף (Calw), באזור היער השחור שבגרמניה, לאב גרמני-בלטי מאסטוניה ולאם גרמניה שנולדה בהודו, והוא נכד למיסיונר שהגיע להודו במסגרת המיסיון מבזל (אנ') (מכאן ההכרה הראשונית של התרבות ההודית שבאה לידי ביטוי בספריו לאחר מכן). שני הוריו היו נוצרים פרוטסטנטים אדוקים מאוד וציפו ממנו לפתח קריירה ככומר. הסה התחיל ללמוד בסמינר פרוטסטנטי ב-1891, אך סולק ממנו. לאחר התנסות קצרה במספר בתי ספר נוספים, הפסיק את לימודיו והתחיל לעבוד כמוכר ספרים וכמכונאי. בתקופה זו התעמק בכתבי גתה ויוצרים גרמניים אחרים. בשנים 1898–1899 הוציא לאור שני ספרים ראשונים (אחד מהם ספר שירה. שניהם לא תורגמו לעברית). הצלחתו החלה בגיל 27 עם צאתו לאור של ספרו פטר קמנצינד ב-1904.

זמן קצר לאחר מכן התחתן הסה עם מריה ברנולי (גר'). לזוג נולדו שלושה ילדים. ב-1911 נסע לטיול בהודו ולמרות אכזבתו ממנה, היו רשמיו מהטיול (והיכרותו מילדות את התרבות ההודית) - השראה בעתיד לכתיבת ספרו סידהארתא.

בשנות העשרה של המאה ה-20 עבר הרמן הסה טיפול פסיכואנליטי אצל קארל יונג. ב-1914 הוציא לאור את ספרו האחוזה רוסהלדה, שבו חקר את השאלה האם על האמן להינשא. תשובתו השלילית בספר שיקפה את הבעיות בחייו הפרטיים - אשתו לא הייתה יציבה נפשית, ובנו היה חולה.

במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה ביקר את הלאומנות והתוקפנות שהתפשטו באירופה ופעל למען אסירי מלחמה - פעולות שהצמידו לו את הכינוי "הבוגד" בקרב גרמנים רבים באותה תקופה.

ב-1919 הוציא לאור את רומן ההתבגרות דמיאן תחת שם העט אמיל סינקלייר (שהוא גם שמו של המספר בספר). הספר היווה פריצת דרך עבורו, ורבים היללוהו (לרבות תומאס מאן). באותה שנה עזב את משפחתו ועבר להתגורר בדרום שווייץ. באותה תקופה כתב גם את סידהרתא, שיצא לאור ב-1922. באותה שנה הוציא לאור גם ספר אגדות שעוד לא תורגם לעברית, שאותו הקדיש לרות ונגר (גר'). הסה הכיר את ונגר ב-1919, עזב את משפחתו למענה והתחתן איתה ב-1924, אך התגרש ממנה לאחר חודשים ספורים בלבד. בזמן זה הוא כתב את אחד הספרים המוכרים ביותר שלו, זאב הערבה, שמו של הספר היה ההשראה ללהקה האמריקאית בעלת אותו השם (Steppenwolf), שהתפרסמה עם הלהיט Born to Be Wild (אנ') וכן לשמו של פרוטגוניסט הסרט השיחה בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ב-1972. ב-1931 התחתן הסה עם נינון דולבין (אנ'), יהודיה אשר עמה התכתב מאז 1909 (בגיל 14 בלבד), לאחר ששלחה לו מכתב.

הרמן הסה התנגד בחריפות לנאצים, כתב ודיבר רבות בגנותם. ב-1941, בהדפסה מחודשת של נרקיס וגולדמונד (שראה אור במקור ב-1930), סירב בתוקף לערוך מחדש קטעים העוסקים באנטישמיות וב-1943 הוחרם על ידי גרמניה הנאצית. ב-1943 הוציא לאור בשווייץ את יצירת המופת שלו משחק חרוזי הפנינים (אנ'), לאחר שהספר נפסל לפרסום על ידי הנאצים ב-1942. בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, בגיל 69, זכה הרמן הסה בפרס נובל לספרות. לאחר זכייה זו לא כתב עוד ספרים אלא רק שירים ומאמרים.

הרמן הסה נפטר בגיל 85, בשנת 1962, בתקופה שבה צעירים בארצות הברית החלו לגלות את יצירותיו ואימצו אותן בחום. עבור ילדי הפרחים בשנות השישים והשבעים הוא היה סופר נערץ. ספריו זכו להתעניינות גדולה מאוד בזכות ההומאניות והרגישות הרבה שבהם, גישתו החופשית והאנטי-בורגנית, והאלמנטים מהתרבות ההודית. "זאב הערבה" ו"סידהרתא" הפכו לספרי קאלט בתרבות הביטניקית וההיפית של שנים אלו.

כתביו

רשימה מלאה - גרמנית (אותיות גדולות)/אנגלית/עברית (לא כולם תורגמו):